כיצד מטפלים ב"קשיי ויסות" בהתנהגותם של ילדים? - בריאות - הארץ

כיצד מטפלים ב"קשיי ויסות" בהתנהגותם של ילדים?

מה גורם לכך שילדים מסוימים מתקשים לשלוט בעצמם ואיך אפשר לסייע להם

ד"ר ז'אק אייזנברג
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ד"ר ז'אק אייזנברג

יובל, ילד חמוד בן שש, הבכור בין שלושה אחים, מגיע עם אמו שנושאת בידיה תינוק בן שלושה חודשים. האם העייפה מספרת שיובל, שלומד בגן חובה, מתפרץ כמעט בכל יום, זורק חפצים, טורק דלתות ובועט בהן ולפעמים גם באמו. אחרי שהוסיף לכל אלה קללות וצעקות, הוא הולך למיטתו וכעבור חצי שעה יוצא ממנה כאילו דבר לא קרה. התופעה החלה לפני שנתיים, אבל החמירה בחודשים האחרונים. לפעמים הוא מתפרץ לאחר שאמו סירבה לתת לו ממתק, לפעמים לאחר שהארוחה שהוגשה לו לא ענתה על ציפיותיו ולפעמים קשה לה לומר מה היתה הסיבה המדויקת להתפרצות.

יובל, כמו ילדים רבים אחרים מגיל שנתיים ועד גיל ההתבגרות, סובל מ"קשיי ויסות". מושג זה, שנעשה אופנתי בשנים האחרונות, מתייחס להתנהגויות קשות של ילדים, הכוללות התפרצויות זעם, אי-ציות ומצבי רוח משתנים. קשיי ויסות מופיעים בתדירות גבוהה ביחד עם הפרעת קשב וריכוז. העלייה בשכיחות האבחנה של ילדים הסובלים משתי הבעיות הביאה לשימוש נרחב - יש שיגידו נרחב מדי - בתרופות כמו ריטלין.

שימוש בטיפול תרופתי כזה מעורר בסביבה הקרובה של הילדים - הורים, מטפלות, מורות ובני משפחה - ציפיות לפתרון מהיר ומלא של הפרעת ההתנהגות. התרופה לבדה, בלי אמצעים נוספים, אמנם מביאה הטבה בהתנהגות הילד ומשפרת את יכולת הלמידה שלו, אבל השימוש בה גם עלול לחשוף בעיות נלוות כמו התקפי זעם. כך גוברת תדירות הפניות לאנשי מקצוע, בשל הפרעה בוויסות.

הפרעה בוויסות - החמורה יותר מקושי בוויסות - היא הפרעה מורכבת, העשויה לנבוע ממקורות שונים. לכן דרושה הסתכלות רחבה גם באבחון וגם בטיפול בסובלים ממנה.

מראשית חייו מתמודד התינוק עם מצבי אי נוחות ומצוקה באמצעות מנגנונים מולדים, המאפשרים לו לאותת לאמו על מצוקותיו באמצעות בכי ותנועות גוף. עם זאת, הוא גם מסוגל להרגיע את עצמו בעזרת תהליכים פיסיולוגיים אוטומטיים, הנשלטים על ידי מערכת העצבים האוטונומית. מערכת זו, לדוגמה, מאפשרת לקצב הלב לעלות בעת מצוקה אבל אחר כך דואגת להוריד אותו לרמה האופיינית למצב רגיעה. אם המערכת האוטונומית אינה פועלת היטב וקצב הלב נשאר גבוה, אנו עלולים לחוות "התקף פאניקה".

כבר בגיל מוקדם מאוד פועלים שני המנגנונים במשותף. מערכת העצבים האוטונומית אחראית לתפקודים הקיומיים: נשימה, קצב הלב, שינה ואכילה; האם מתערבת כדי להרגיע את היילוד. פגיעה בכל אחת מהמערכות עשויה להביא לליקוי בוויסות. אם מערכת העצבים של הילד סבלה נזק או לקתה בחוסר בשלות, למשל מכיוון שהוא נולד פג, היא איננה מתפקדת כראוי ומתקשה לפתח מחזורים יציבים של שינה ואכילה. במצב זה, הילד נשאר זמן רב במצב של עצבנות או בכי. לחילופין, אם האם חשה מצוקות שונות ואיננה פנויה דיה להרגיע את התינוק, נפגעת התפתחות מנגנון הוויסות של התינוק.

קריאת רגשות

הוכח שיש קשר בין טיב הקשר של האם עם הילד לבין הבשלת מערכת העצבים. לקשרים אלה יש השפעה משמעותית במיוחד על האינטראקציה שבין גזע המוח לאזורים במוח האחראים על רגשות וחשיבה. נמצא גם כי התיאום הרגשי בין האם והתינוק בהיותו בן שלושה חודשים, מנבא את יכולתו של הילד לחוש אמפתיה בהגיעו לגיל 13. מכאן, שהיכולת לקרוא מצבים רגשיים של הזולת ולהגיב בהתאם, מבוססת על הקשר עם האם בגיל מוקדם ביותר.

בניית הוויסות העצמי היא תהליך מורכב, שנמשך שנים ושמעורבים בו משתנים רבים. השפה, לדוגמה, מתפקדת כמתווך של הביטוי הרגשי. באמצעותה יש לאדם שיח פנימי שבו אפשר לברר שאלות של מותר ואסור. דרך השפה גם מתקשרים עם הסביבה ומביעים בקשות או תחושות תסכול באמצעות מלים ולא בעזרת בכי או מכות. לפיכך, ילדים המתחילים לדבר בגיל מאוחר עלולים לפתח קשיי ויסות.

הפסיכיאטר האנגלי ג'ון בולבי איפיין את הקשר אם-תינוק באמצעות המונח "התקשרות". לפי בולבי, התקשרות טובה מקנה ביטחון וגם רצון לרצות את ההורה ולציית לו. יחס של הדדיות בקשר הורה-ילד מעודד שיתוף הפעולה מצד הילד ומגביר את המוטיווציה שלו לווסת את התנהגותו. הענקת חום והדרכה ברורה הן המרכיבים החשובים ביותר בבניית הוויסות העצמי.

התנהגות מתורבתת היא פרי פעילות משולבת של אזורים שונים במוח, המאפשרת דחיית סיפוקים, הערכת מצבים חברתיים מורכבים, התמודדות עם חרדה ועצב ופיתוח אסטרטגיות לפתרון בעיות. בפעולות אלה מעורב אזור במוח המכונה האונה המצחית הקדמית. אזור זה מתפקד ביעילות פחותה אצל ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז, ולכן אין פלא שחלק מהילדים הסובלים מהפרעות קשב סובלים גם מקשיי ויסות.

ילדים עם הפרעת קשב רגישים יותר לגירויים שליליים. מצב הרוח שלהם משתנה בקלות והם נשארים עצובים זמן רב יותר אם חשו תסכול. הם מתקשים, באופן יחסי, לקרוא רגשות של אחרים לפי הבעות פנים, קשה להם לפתח תגובות חלופיות. הם נוטים יותר מאחרים לחוש חוסר אונים וכתוצאה מכך יש להם התפרצויות רבות יותר.

כפי שקיים קשר בין יכולת קשב ליכולת לשלוט ברגשות, רגשות יכולים לווסת התנהגות. חיוני להרגיש את הזולת כדי להיות אמפתי ולדעת מתי להבליג, מתי להגיב ובאיזו עוצמה. ילדים מפוחדים או עצובים נוטים להתפרצויות רבות, מכיוון שרגשותיהם מציפים אותם. מצד אחר, ילדים שמתקשים להרגיש את הזולת, כמו ילדים עם קשיי תקשורת, מתפרצים משום שנקודת המבט שלהם אגוצנטרית והם לא מבינים את האחר.

לא רק מצב רוח

השילוב של קושי בוויסות מצב הרוח, חוסר צייתנות והתפרצויות זעם הוליד את ההשערה כי הפרעה במצב הרוח בילדות היא הפרעה דו-קוטבית, הדומה למאניה-דפרסיה. ההשערה היתה שבעיות הוויסות נובעות משינויים במצב הרוח ושמתלווים אליהן קשיים בשליטה בהתנהגות. בעקבות השערה זו טופלו ילדים הסובלים מבעיות ויסות כמו מבוגרים, באמצעות תרופות לייצוב מצב הרוח. בטיפולים אלה הושגה הצלחה לא מבוטלת, אבל הרעיון ממשיך לעורר ויכוח בקהילה המקצועית. רוב הילדים הסובלים מקשיי ויסות אינם חשים שינויים קיצוניים במצב הרוח, אלא דווקא מפגינים נטייה להתפרצויות לאורך זמן.

באפריל השנה פורסם בכתב העת של החברה לפסיכיאטריה של הילדות בארצות הברית מחקר, שלפיו ילדים שאובחנו כסובלים מקשיי ויסות אינם מפתחים הפרעה מאנית-דפרסיבית בתוך שנתיים מהאבחון. לעומת זאת, ילדים שהראו סימנים ברורים של עליות וירידות במצב הרוח פיתחו הפרעה דו-קוטבית באותו פרק זמן. מחברי המאמר הגיעו למסקנה, העולה בקנה אחד עם הגישה המוצגת כאן, כי אין אפשרות לקשור את קשיי הוויסות למנגנון אחד בלבד של הפרעה במצב הרוח. קשיי ויסות היא הפרעה מורכבת, הראויה להיחקר לעומק באמצעים כמו מחקר גנטי, הדמיה של המוח, מעקב אחרי ההיסטוריה האישית של ילדים ומעקב לאורך זמן.

ויסות רגשי והתנהגותי נרכש בתקופת ההתפתחות של הילד והוא מושפע מגורמים כמו מזג, קשרים מוקדמים - בעיקר עם האם, רכישת שפה, קשב, מצב רוח, למידה וחינוך. הבנת המנגנון על בוריו עדיין רחוקה מאתנו.

הכותב הוא פסיכיאטר ילדים ומנהל מרפאת ילדים, מרכז קהילתי לבריאות הנפש, בית החולים הרצוג בירושלים

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ