שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ד"ר יצחק רויזמן
ד"ר יצחק רויזמן

הטיפול ההורמונלי החלופי הפך בשנים האחרונות לטיפול יעיל מאוד בנשים הסובלות מסימפטומים לאחר הפסקת הווסת, לרבות גלי חום, הזעות ליליות, דפיקות לב מהירות, שינויים במצב הרוח, הטלות שתן תכופות וכאבים בעת מגע מיני.

במשך מעל ל-70 שנה נטלו הנשים טבליות למניעת תופעות אלה. אך מחקר אמריקאי מיולי 2002, של Women Health Initiative (WHI) במכון הלאומי לבריאות בארצות הברית מצא כי טיפול בהורמונים גורם לעלייה של 41% בסיכון לשבץ מוחי, עלייה של 29% בסיכון לסרטן השד ועלייה של 26% בסיכון להתקף לב, אך עם זאת מפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס ולשברים בירך. בעקבותיו החלה בהלה עולמית, ונשים הפסיקו את הטיפול. גם מחקר בריטי משנת 2003, המכונה The Million Women Study (MWS), שממצאיו פורסמו בהרחבה בתקשורת, מצא כי נטילה ממושכת של הורמונים בגיל המעבר גורמת לעלייה ניכרת בסיכון לחלות בסרטן השד.

המאמרים הובילו להפסקת הטיפול בהורמונים לגיל המעבר בארה"ב ומחוצה לה, אך בעקבותיהם התפתחה מגמה מעניינת נוספת: ירידה בשיעור של 6% עד 80% במספר החולות בסרטן השד בין השנים 2000 עד 2004 בארה"ב, בשל ירידה בצריכת ההורמונים ותוכניות לאבחון מוקדם בממוגרפיה. אך לאחרונה נשים רבות שבות לעבור טיפול הורמונלי, ובמקביל נשמעות טענות על המתודולוגיה של המחקרים שהובילו לבהלה.

עבודות עוד משנות ה-80 מצביעות על עלייה בסיכון לסרטן השד בקרב נשים המטופלות בהורמונים. ולאחרונה, Cuzick וחבריו קבעו ב-2008 כי העלייה בשכיחות סרטן השד קיימת בעיקר בקרב נשים בגילאי 54 עד 64 שהמשיכו לקחת הורמונים או שבו לקחת הורמונים המכילים אסטרוגן ופרוגסטרון, למשך יותר מ-48 חודשים ברציפות.

ב-2009 בדקו Lyytinen וחבריו את סיכון לסרטן השד בקרב נשים סיניות שצרכו טבליות הורמונים מסוג E2 פרוגסטרון. לא נמצאה עלייה בשכיחות סרטן השד בקרב אלו שצרכו את הפרוגסטרון במשך שלוש שנים, אך בקרב אלו שצרכו את ההורמונים לתקופה של שלוש עד חמש שנים, אובחנה עלייה של 31% בסיכון לסרטן השד ובקרב אלו שצרכו מעל עשר שנים, אובחנה עלייה של פי 2.07 בסיכון לפתח סרטן השד.

שכיחות סרטן השד בישראל דומה לשכיחות במדינות המערב - ארה"ב ומערב אירופה. בישראל מאובחנות מדי שנה 4,800 חולות בסרטן השד ו-950 נשים מתות מהמחלה. שכיחות נמוכה יותר של המחלה נרשמת במדינות ערב במזרח התיכון, באפריקה ובאמריקה הדרומית. יפאן היא מדינה מערבית היוצאת דופן בשכיחותה הנמוכה של המחלה, אולם בקרב יפאנים המהגרים לארה"ב השכיחות עולה.

בשנת 2008 מנו Lee וחבריו גורמי סיכון לסרטן השד, לרבות סיפור משפחתי, קבלת וסת בגיל מוקדם, הפסקת וסת בגיל מאוחר, גיל מאוחר ללידה ומשך החשיפה לטיפול הורמונלי. גורמי סיכון נוספים שאובחנו במחקרים כוללים צריכת אלכוהול, עישון, ממצא שפיר בשד בעבר, נשאות של מוטציות גנטיות המעלות את הסיכון למחלה בגנים BRCA1 ו-BRCA2 (המכונות בעגה העממית "המוטציה האשכנזית") וכן מעמד סוציו-אקונומי נמוך ומצבי דחק.

סיכון נוסף לסרטן השד קיים בגלולות למניעת הריון, המכילות אף הן הורמונים, שעליו הצביעו ארבע עבודות גדולות. הקשר בין הגלולות לסרטן השד אובחן עוד בשנת 1982 על ידי Brinton וחבריו, וזכה לתהודה עולמית. בשנת 1998 נמצא קשר בין שימוש בגלולות לסיכון לפתח סרטן השד, במיוחד לפני הולדת התינוק הראשון. במחקר של Narod נטען כי העלייה בסיכון קיימת בקרב נשאיות המוטציה בגן BRCA1, אך לא בנשאיות המוטציה בגן BRCA2.

Rosenberg וחבריו קבעו בשנת 2009 כי קיים קשר בין הגלולה למניעת הריון לסיכון לחלות בסרטן השד, כשהסיכון נעלם עם הפסקת נטילת הגלולה. גם ההורמון הסינתטי לבונורגסטרל, המצוי בחלק מהגלולות למניעת הריון, נבדק באשר לסיכון לסרטן השד ונמצאה עלייה בשכיחות המחלה בקרב נשים בגיל 30 עד 39 שצרכו את ההורמון ביחס לאוכלוסייה הכללית, אך ירידה בסיכון מגיל 40 עד 54.

בין כל הסיכונים, ולצד החזרה בשנים האחרונות של נשים לטיפול בתופעות גיל המעבר באמצעות הורמונים, מוטב לזכור כי הסיכון לסרטן השד עדיין קיים. על פי עבודות רחבות היקף ניתן לקבוע כי נטילת הטיפול ההורמונלי החלופי מעלה את הסיכון לסרטן השד, כשהוא ניתן ברציפות במשך מעל לשלוש שנים. מוטב כי נשים המטופלות בהורמונים, בייחוד נשים בגיל המעבר, יהיו מודעות לסיכון בהחלטה על הטיפול המתאים בעבורן.

הכותב הוא כירורג כללי ומרצה בתחום בריאות השד בפקולטה ללימודי רווחה ובריאות באוניברסיטת חיפה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ