בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוליית הרופא

* רשימת בעלי המקצוע העוזרים לרופא הולכת ומתארכת, ככל שהרפואה נעשית מורכבת יותר. אך ריבוי המקצועות אינו מבטיח בהכרח שביעות רצון מצד המטופלים

תגובות

הרעיון ליצור מקצוע רפואי חדש, "עוזר רופא", שאליו התייחס לאחרונה פרופ' מיכאל קראוס ("עזרים לשיפור התפוקה", "הארץ", 10.10), הוא טוב גם אם אינו חדש. לאורך ההיסטוריה הרופאים אמנם נחשבו ידענים ומשכילים, אבל ג'ורדנו ברונו כתב עוד בשנת 1585: "הקוסמים עושים יותר על ידי השימוש באמונה מאשר הרופאים - בשימוש באמת שלהם".

היו תקופות שה"עם" בז לרדיפת הבצע של הרופאים או לחוסר האונים שלהם במציאת מזור למחלות ולפציעות, וחיפש פתרונות דווקא אצל גלבים-מנתחים, רוקחים (apothecaries), מיישרי עצמות (bone setters) ועוקרי שיניים, מסז'יסטים, מקיזי דם, חובשים ושאר מרפאים עממיים. אותם בעלי מקצוע, שלא ידעו אולי לטינית ואנטומיה, עסקו בריפוי, במיילדות ובכירורגיה קטנה וטיפלו בפציעות. אנשים מהשכבות הנמוכות גם יכלו לשלם לבעלי עיסוקים מעשיים אלה.

ובכל זאת, אפשר לומר שבמשך אלפי שנים הרופא והאחות היו בעלי המקצוע הרפואי היחידים ולצדם עבדו רוקחים, פיסיותרפיסטים, טכנאים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. רק במאה ה-18 ובמאה ה-19, במיוחד עם הכנסת ההרדמה הכללית ב-1846, מוסדו גם הכירורגיה, רפואת השיניים והרוקחות כמקצועות רפואיים.

במאה ה-19 החלה הרפואה להתפצל לענפי משנה, וכיום גם המקצועות העיקריים מתפצלים למקצועות-על ולתת-התמחויות. כבר מזמן אין הרופא יודע-כל, כמו הדמות הראשית בסדרת הטלוויזיה "האוס". הכינוי "מקצועות פרה-רפואיים" שגוי, כמובן. אין מדובר במקצועות נחותים. כמה ממקצועות הבריאות, כפי שראוי לכנותם, נקנים במסגרת אקדמית מלאה.

מקצועות הבריאות החלו נוצרים בתחילת המאה ה-20. העוסקים במקצועות אלה מעורבים במתן שירותי בריאות, מניעה וטיפול. הם מאבחנים, מעריכים, מטפלים, עוקבים ומשקמים. הם עוברים תהליך רישוי ומחויבים לכללי האתיקה, אם כי רק הרופאים נשבעים בשבועת הרופא בסוף לימודיהם.

ההיסטוריה של מקצועות הבריאות קצרה יחסית ועיקרה בהתארגנויות של מעטים, שסחפו את שאר העוסקים במקצועות השונים ליצור התאחדויות וגילדות. החברה למסז'יסטים בבריטניה נוסדה בשנת 1895, החברה האמריקאית לאופטומטריסטים קמה ב-1892 וההתאחדות האמריקאית לפיסיותרפיה ב-1921. ב-1912 נוסדו האגודות הראשונות לפודיאטריה בארה"ב ובבריטניה וכן ההתאחדות הבריטית של עוזרי עובדי המעבדות הפתולוגיות והבקטריולוגיות.

במקרים רבים ההרשאה לעסוק במקצוע נלווה הותנתה בפיקוח רפואי צמוד, מצב שיצר מתחים. רבים מבעלי המקצועות הנלווים התאגדו בארגון מסודר, שקבע כללים, חוקים ונהלים, בעוד שהמקצוע הרפואי הראשי עדיין היה בחיתוליו. התהליך להגדרת מרחב המחיה של כל מקצוע רפואי או פרה-רפואי היה קשה וממושך. אבל נסיבות פוליטיות, כלכליות, חברתיות ומקצועיות הביאו לבסוף להכרה והערכה הדדית.

כך התפתחו בעלי מקצוע מוכרים ברשימה מתארכת, הכוללת שיננים, דיאטנים, מרפאים בעיסוק, פיסיותרפיסטים, טכנאים מומחים לטכנולוגיות רפואיות למיניהן, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אופטומטריסטים, פרמדיקים, כירופרקטים, עוזרי רופא ועוזרי אחיות.

שפע בעלי המקצועות הטיפוליים, הטכניים והאבחוניים המקיפים את החולה אינו ערובה לשביעות רצונו: העלויות המאמירות, סרבולים ביורוקרטיים, מאבקים פוליטיים וניגודי אינטרסים מכבידים על המטופלים. לאלה נוספים דיונים משפטיים המתערבים בעבודה, העומס על נותני השירות הרפואי והסבת תשומת הלב של חלק מהם לקידום אקדמי, למחקר ולפרסום.

הביטאון הרשמי של ארגון הבריאות העולמי (WHO) תיאר לאחרונה את הישגיהם של "הרופאים היחפים" בסין בעבר ובהווה. בסין פעלו ופועלים "רופאים יחפים" - בעלי מקצוע שאותם אפשר להשוות לפרמדיקים באירופה או לעוזרי-רופא - מקצוע בהתהוות בעשורים האחרונים בארצות הברית. לפי כתב העת, "הרופאים היחפים" רשמו פרק מרשים ברפואה הראשונית, המניעתית והטיפולית באזורי הכפר הסיניים. כיום אותם רופאים עממיים עוברים בחינות רישוי, ורמתם עלתה.

כעת יש הקוראים להכניס לבתי החולים והמרפאות בישראל אנשים שיוכשרו לשמש עוזרי-רופא. בשנות ה-70 של המאה הקודמת פורסמו בארה"ב ובבריטניה מאמרים, שבהם תוארו חוקים המגדירים במדויק את תחום הפעולה של עוזרי-הרופא (Physician Assistants). המחברים קראו לאמץ במדינות העולם המתועש את הישגי המודל של "הרופאים היחפים" בסין.

למעשה, המציאות מכתיבה את הצרכים. במדינות שלא היו בהן מספיק רופאים או אחיות היה צורך לפתח מקצועות נלווים באזורי הספר. זה שנים שארגון הבריאות העולמי מחזיק בדעה שאפשר להכשיר "לא-רופאים" לביצוע יעיל ואמין של משימות רפואיות.

במישור אחר, הצעתי פעם תוכנית להכשרת בעלי מקצוע שיטפלו בחולים סיעודיים בבתים. כדי לעבוד בבית הקשיש או החולה הסיעודי, ירכשו בעלי מקצוע זה ידע בשטחי הרפואה, הסיעוד, החובשות, הפיסיותרפיה והריפוי בעיסוק. כיום אין בעל מקצוע העובד בקביעות בבית הנכה. המטפלים הזרים, שמקבלים הדרכה מינימלית, הם שעושים את המלאכה היום-יומית. הצעתי לקרוא לאיש המקצוע החדש "מנ-כה", כלומר מלווה או מטפל של הנכה.

מעבר לרישוי ולכללי משרד הבריאות, ומעבר להסתדרויות ואיגודים מקצועיים, יש ליצור גוף שיורכב מאנשי אקדמיה, קליניקה, חוק, אתיקה וחברה. גוף זה ידון בדרכים הנאותות להכשרת בעלי המקצועות הנלווים, יגדיר את המסגרות הטיפוליות של כל מקצוע ויחליט אילו מקצועות חדשים לאמץ ואילו לדחות.

כבר היום, למשל, האיגוד לרפואה שיקומית מעודד השתלבות של בעלי מקצועות הבריאות בכנסים, מחקרים וועדות. הגישה הפטרנליסטית עברה מהעולם לא רק במישור של יחסי רופא-חולה, אלא גם בכל הנוגע לקשר שבין הרופא לבעלי מקצועות הבריאות.

הכותב הוא מנהל האגף לרפואה שיקומית במרכז הרפואי רעות ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו