טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדד יוקר התרופה

* שתי תרופות המבוססות על מנגנון דומה - אווסטין הוותיקה והזולה יחסית ולוסנטיס היקרה - יכולות לסייע לסובלים מניוון הרשתית בגיל השלישי. איזו מהן טובה יותר? תשובה רק בעוד כשנתיים

תגובות

חולים רבים שואלים איזו תרופה טובה יותר לטיפול באובדן הראייה בגיל השלישי, אווסטין או לוסנטיס. תשובה מוסמכת, למרבה הצער, תהיה בידינו רק בעוד יותר משנתיים. רשויות הבריאות בארצות הברית החלו לבדוק במחקר מקיף איזו תרופה יעילה יותר. אבל התוצאות יפורסמו רק ב-2011. בינתיים, כל מטופל יבחר בין שתי התרופות בהתאם לשיקוליו, אמונותיו ותקציבו.

הסיבה השכיחה ביותר לאובדן ראייה חמור בגיל השלישי היא ניוון מרכז הראייה ברשתית הקשור לגיל (AMD). המחלה פוגעת בעיקר בנשים ובגברים בני 50 ומעלה, ושכיחותה גוברת עם העלייה בגיל. בגיל 75 חלק בלתי מבוטל מהנבדקים סובלים ממנה בדרגות חומרה שונות.

AMD מופיעה בשתי צורות - יבשה ורטובה. הצורה היבשה, השכיחה יותר, גורמת במרבית המקרים להפרעה קלה בתפקודי הראייה. ביטויה החיצוני הוא משקעים צהובים המתפתחים במרכז הראייה של החולים. אצל חלק מהאנשים הסובלים מהמחלה בצורה היבשה, היא משנה את אופיה ונהפכת לרטובה. בצורה הרטובה צומחים כלי דם פגועים מתחת למרכז הראייה, ואלה דולפים ועלולים לדמם לתוך מרכז הראייה. הצורה הרטובה מופיעה בכ-10%-20% מהחולים, אבל אחראית ל-90% מהמקרים של אובדן ראייה חמור כתוצאה מ-AMD.

אובדן ראייה בגיל השלישי מוביל לירידה משמעותית באיכות החיים ולפגיעה בתוחלת החיים. החולים מתקשים בביצוע פעולות בסיסיות כמו אכילה ורחצה, עלולים לטעות בנטילת תרופות, להיות חשופים לתאונות ואף לסבול מדיכאון בגלל אובדן הראייה.

אפשר לראות במחלה ביטוי אכזרי של תהליך ההזדקנות. דווקא בגיל שבו רוב בני האדם נוטים להתכנס בביתם, להרבות בקריאה ובצפייה בטלוויזיה, המחלה נוטלת מהם את היכולת ליהנות מפעילויות אלה ואף משבשת את יכולתם לזהות את קרוביהם - ילדים, נכדים, חברים ועוד.

למרות תוצאותיה הקשות, במרבית המקרים AMD אינה גורמת לעיוורון מלא. המחלה פוגעת במרכז שדה הראייה, אבל שדה הראייה ההיקפי של החולים נשאר תקין ומאפשר תפקוד עצמאי, גם אם מוגבל.

הפסקת הצמיחה

עד לפני כארבע שנים, הדרך היעילה היחידה לטפל ב-AMD בצורה הרטובה היתה טיפול לייזר פוטודינמי (PDT). יעילות הטיפול בינונית ורוב החולים שנעזרו בו סבלו מאובדן ראייה ברמה זו או אחרת. ביולי 2005 פורסמו תוצאות של מחקרים שבדקו תכשירים חדשים לטיפול בניוון הרשתית הקשור לגיל. הממצאים חוללו שינוי מהפכני ברפואת העיניים: התרופות החדשות הועילו ל-90% מהחולים, ואיפשרו להם לשמור על חדות הראייה. אצל שליש מהמטופלים אף נמצא שיפור משמעותי בחדות הראייה בעקבות הטיפול בתרופות אלה.

התרופות מבוססות, בין השאר, על רעיון שהעלה עוד בשנות ה-50 פרופ' אייזק מיכאלסון, מאבות רפואת העיניים בישראל. פרופ' מיכאלסון התייחס בספר שפורסם אז לחומר שאותו כינה פקטור X. חומר זה, הידוע כיום בשם VEGF, מיוצר בגוף. במצבים מסוימים, כשהוא מצוי בריכוזים גבוהים, הוא מעורר צמיחת כלי דם לא תקינים ויש לו קשר לתופעות המתרחשות בשלב הרטוב של AMD, כמו דליפה מכלי הדם הפגועים. VEGF מצוי בגוף ברמות גבוהות גם במחלות אחרות שבהן יש צמיחה לא תקינה של כלי דם, כמו סרטן. במחקרים ראשוניים נמצא כי עיכוב פעולתו גורם לנסיגה ביצירת כלי דם לא תקינים ומפחית את דליפת הנוזלים שמאפיינת כלי דם מסוג זה, שבעקבותיה מתפתחת בצקת. בעקבות אותם מחקרים פותחו תרופות החוסמות את הפעילות של VEGF. התרופות ניתנות בהזרקה ישירה לתוך חלל העין.

שתי התרופות המצויות כיום בשימוש כמעכבות פעילות ה-VEGF - שתיהן מיוצרות על ידי חברת ג'נטק - הן אווסטין, המשמשת גם לטיפול בסרטן המעי הגס וזכורה מהמאבק על הכללתה בסל הבריאות, ולוסנטיס. מנגנון הפעולה שלהן זהה: החלק הפעיל בתרופה מיועד להיקשר לקולטן של VEGF בגוף וכך למנוע ממנו לפעול. התרופות נבדלות זו מזו בחלק הבלתי פעיל שלהן. למעשה, לוסנטיס היא נגזרת של האווסטין.

המחקרים שתוצאותיהם פורסמו ב-2005 בחנו את יעילות הטיפול בלוסנטיס. במחקר שערכה היצרנית ניתנה התרופה למאות חולים, שמצבם הושווה לזה של חולים שקיבלו תרופה ללא חומר פעיל (פלסבו). אך גם לאחר שפורסמו תוצאות המחקרים, שהוכיחו את יעילות התרופה, לא היתה אפשרות להשתמש בלוסנטיס לטיפול בחולי AMD. יצרנית התרופה והחולים נאלצו להמתין שנה נוספת, עד שמינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר להשתמש בה לטיפול במחלה. באותה שנה החלו רופאי עיניים ברחבי העולם להשתמש בתרופה האם - אווסטין - שאושרה לשימוש בחולי סרטן המעי הגס שנה קודם לכן.

כך הפכה האווסטין לטיפול נפוץ במחלת ה-AMD בכל רחבי העולם. רופאים חשו התרגשות עצומה לנוכח הממצאים הראשונים שפורסמו על חולי AMD שדיווחו על שיפור משמעותי בחדות הראייה ימים בודדים לאחר שלעיניהם הוזרק אווסטין. אבל מנהלי ג'נטק לא התלהבו, בלשון המעטה, כשנוכחו שרופאי עיניים משתמשים באווסטין, שמחירה עשרות דולרים בודדים (לעין מזריקים 1.25 מיליגרם של התרופה, בעוד שחולי סרטן מקבלים מאות מיליגרמים). מחירה של לוסנטיס, לעומת זאת, מגיע ל-1,500 דולר לאמפולה בודדת.

החברה, שביקשה לשפר את הכנסותיה, ניסתה להקשות על רופאי העיניים את השימוש באווסטין. ניסיונותיה גררו תגובת נגד חריפה של איגוד רופאי העיניים בארה"ב ושל האיגוד המקביל בבריטניה. מאז, למגינת לבם של בעלי המניות בג'נטק, השימוש באווסטין לטיפול בחולי AMD התפשט בעולם כאש בשדה קוצים.

גם בישראל השימוש באווסטין נהפך במהירות לטיפול הסטנדרטי במחלת ה-AMD בצורה הרטובה. התרופה אינה כלולה בסל הבריאות, ולמרות זאת לפני כשנה החליטו כל קופות החולים לתת לחולי AMD המקבלים אותה החזר כספי מלא.

שנה לאחר שהשימוש באווסטין התפשט בעולם, ניתן אישור של ה-FDA לשימוש בלוסנטיס. התרופה היתה זמינה בארה"ב וכעבור חודשים מעטים גם בישראל, אבל בישראל אפשר לרכוש את התרופה רק באופן פרטי ומחירה, כאמור, גבוה (בימים אלו ממש הוחלט שלא לכלול אותה בסל התרופות של שנת 2009).

שאלה של משקל

זה כשנתיים מנסים חולים, מטפלים וקברניטי מערכות הבריאות ברחבי העולם להחליט באופן מושכל איזו תרופה מהשתיים עדיפה - לוסנטיס היקרה, שיעילותה הוכחה בניסוי הראשוני, או אווסטין הזולה.

הדמיון בין שתי התרופות רב, אבל כאמור הן אינן זהות. המולקולה הפעילה בלוסנטיס קטנה מזו שבתרופה הוותיקה יותר ומשקלה קטן בשליש. מפתחי התרופה סברו שהקטנת ממדיה תאפשר לה חדירה טובה יותר לאזור שבו צומחים כלי הדם הלא תקינים ברשתית, וכך לפעול נגדם ביעילות רבה יותר.

עם זאת, גם לאווסטין יש יתרונות: משקלה הגדול מאט את קצב הספיגה שלה בעין וגם יציאתה מהרשתית אטית יותר, ולכן יש להניח כי משך פעולתה ארוך יותר ולפחות תיאורטית יידרשו פחות פעולות של הזרקתה לעין.

הואיל ויצרנית אווסטין אינה תומכת בשימוש בה לטיפול במחלת העיניים, עד לאחרונה לא היה גוף שגילה נכונות להשקיע את הסכומים העצומים הדרושים לבדיקת יעילות התרופה ובטיחותה. עם זאת בסקר שנערך בארה"ב נמצא שרוב מנתחי הרשתית בארה"ב סבורים כי לאף לא אחת משתי התרופות אין יתרון משמעותי על רעותה.

בכנס מנתחי הרשתית האמריקאים באוקטובר האחרון הוצגו כמה מחקרים בהיקף מצומצם, שבהם נעשה ניסיון להשוות את היעילות של שתי התרופות. לפי מחקרים אלה, לוסנטיס יעילה יותר בתחילת הטיפול, ואילו מבחינת משך ההשפעה ומניעת חזרה של המחלה בהמשך הטיפול יש יתרון לאווסטין. בגלל ההיקף הקטן של המחקרים, קשה לבסס עליהם החלטות על מדיניות הטיפול. ייתכן שבעתיד, כשיתקבל מידע מבוסס יותר, ייעשה שימוש בשילוב ביניהן ובתרופות נוספות בשלבים שונים של המחלה או לחלופין לטיפול בחולים בעלי מאפיינים שונים.

הכותב הוא מנהל שירות הרשתית במרכז הרפואי ברזילי, אשקלון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות