בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טעות קטלנית

* בארצות הברית מתים מדי שנה כ-100 אלף בני אדם מטעויות רפואיות. אם הנתונים בישראל דומים, בכל שנה מתים כ-2,000 בני אדם מפגיעות שמקורן במערכת הרפואית. רוב המקרים אינם נגרמים מרשלנות, אלא בגלל כשל מערכתי שניתן לתיקון - אם המדינה תחליט להשקיע במערכת הבריאות

תגובות

ב-1999 פירסם המכון לרפואה בארצות הברית דו"ח שזיעזע את עולם הרפואה. תחת הכותרת "לטעות זה אנושי", הביא המכון, שפועל כחלק מן האקדמיה למדעים אך אינו תלוי בממשל, נתונים שלפיהם מדי שנה מתים בארה"ב קרוב ל-100 אלף בני אדם ממה שמוגדר טעויות רפואיות. מספר זה כפול ממספרם של הקורבנות האמריקאים בכל מלחמת וייטנאם.

אם יוצאים מהנחה שבכל הנוגע לבטיחות החולה, המצב בישראל אינו טוב מזה שבארה"ב, אפשר להעריך כי בכל שנה מתים בישראל כ-2,000 בני אדם מפגיעות שמקורן במערכת הרפואית. אם אכן כך הדבר, הסיכון למות מטעות שמקורה במערכת הרפואית, גבוה מהסיכון למות מתאונת דרכים, מסרטן השד, מסוכרת, ממחלות כבד, מאלצהיימר, מסמים או מאיידס.

פרסום הדו"ח בארה"ב הצית ויכוח ציבורי סוער. ב-2004 פירסם HealthGrades, ארגון אמריקאי פרטי המתמחה בהערכה ובבקרה של מוסדות רפואיים, מחקר שהתבסס על נתונים מ-37 מיליון אשפוזים. התברר ששיעור התמותה כתוצאה מטעות, היו גבוהים אף מן הנתון של המכון לרפואה. היום יש הסכמה, שכ-10% מהחולים המאושפזים ייפגעו בצורה זו או אחרת מטעות רפואית, וכי אפשר למנוע כמחצית מטעויות אלה. פרט נוסף חשוב שגילו מחברי הדו"ח, הוא שהרוב המכריע של הטעויות אינן קשורות כלל לרשלנות רפואית, אלא לכשלים של המערכות השונות. מחברי הדו"ח העריכו, שתיקון כשלים מערכתיים יכול להקטין בכ-90% את הטעויות הרפואיות.

100 אלף החיים

בעקבות פרסום הממצאים והבנת היקף הבעיה חל שינוי תפישה מהותי במערכות הרפואיות בארה"ב ובכמה מדינות במערב. השינוי העיקרי היה סופו של עידן ההכחשה. הקונגרס האמריקאי הקציב 50 מיליון דולר בכל שנה, למחקרים המתמקדים בבטיחות החולה ונוסדו מרכזי מחקר. בתי חולים קיבלו תמריצים להשקעות במערכות בטיחות לחולה והארגון האמריקאי JACHO, שתפקידו להעריך בתי חולים ולהעניק להם הסמכה, הוסיף לדרישותיו ב-2003, נהלים מיוחדים המיועדים להגביר את בטיחות החולה.

וכבר יש תוצאות: כתב העת הרפואי "The Journal of the American Medical Association" דיווח ב-2006 על מבצע "100 אלף החיים". במבצע השתתפו 3,100 בתי חולים, ששמו לעצמם למטרה לשנות את המערכות הרפואיות באופן שיקטין את שיעור הטעויות הרפואיות, כך שעל פני שנתיים יינצלו חייהם של 100 אלף בני אדם. הניסוי הצליח מעל למשוער. הפעולות שננקטו הביאו להצלת חייהם של כ-122 אלף בני אדם.

התוצאות המרשימות נובעות ישירות מהתפנית המהפכנית בהגדרה מהי "טעות רפואית". התשובה הפשטנית והנפוצה היא שטעות רפואית היא רשלנות. מספר התביעות המוגשות לבתי משפט בישראל בגין רשלנות רפואית גדל ב-15 שנים האחרונות פי 15. נדמה שבישראל, עיסוקו העיקרי של חולה הסובל מנזק שנגרם לו כתוצאה מטיפול רפואי הוא חיפוש אחר רשלנות רפואית, מה שיוצר התנגשות אבסורדית בין הציבור לבין האמורים לטפל בו. בארץ, חולים שניזוקו מהמערכת הרפואית חייבים להוכיח את אשמתו של הצוות המטפל כדי לזכות בפיצוי.

הציפיות הלא מציאותיות שיש לציבור מן המטפלים בו, העדר כלים מתאימים לחקירת סוגיות של רשלנות רפואית בידי בתי המשפט, התמשכותם הבלתי הגיונית של הדיונים המשפטיים בדבר רשלנות רפואית וליווי תקשורתי סנסציוני - כל אל גרמו להתפשטותה של "הרפואה המתגוננת והמבוהלת" ("הארץ", 19.10.2008). מדובר בפעולות אבחנתיות או טיפוליות שהצוות הרפואי מבצע - או נמנע מלבצע - לאו דווקא לטובת החולה, אלא כדי להגן על עצמו מפני תביעות עתידיות.

כמו בכל תחום, גם ברפואה יש מקרי רשלנות. את המקרים האלה יש לחקור לעומק ואם נמצאים אשמים יש למצות את הדין עמם. אבל שורש הבעיה הוא בכשלים המערכתיים, ובמקרה כזה, חיפוש הרופא האשם הוא סטייה מהעיקר.

טעויות רפואיות נגרמות בדרך כלל מכמה סיבות: המורכבות של הליכי האבחון והטיפול, תקלות מערכתיות, העדר מערכות בקרה מספקות, וגם - אך לא רק - הגורם האנושי. בחקירת טעות, הגישה הראשונה, המקובלת ביותר, היא גישה אישית - זיהוי האדם המעורב, האשמתו והוקעתו. הגישה השנייה, היעילה יותר, היא המערכתית.

כך לדוגמה, אפשר לפתח מערכות שיקשו על המטפל לבחור את החלופה הלא נכונה. בייצור מכונות הרדמה, למשל, בוערה לחלוטין האפשרות שאנשי הצוות יטעו בחיבור הצינורות למקור חמצן ולגזי הרדמה. הבעיה נפתרה כשיצרו חיבורים ייחודיים לכל אחד מהצינורות וכך נמנעו טעויות שבעבר גבו חיי אדם.

שרבוט על פתק

רוב הכשלים ידועים וגם הפתרונות האפשריים. כשנבין שעייפות גורמת לטעויות (הבנה שהולידה כללים נוקשים הקובעים שעות מנוחה לטייסים ולנהגי משאיות), לא נוסיף לדרוש מרופא לעבוד 24 שעות ויותר ברצף. זה דורש חישוב תקינה חדשה לרופאים, במקום הנוסחה האנכרוניסטית שנקבעה לפני עשרות שנים.

גורם נוסף לטעויות אנוש הוא התקשורת בין הצוות למטופלים, ובין אנשי הצוות לבין עצמם. בעיות בתקשורת עם המטופלים נובעות לרוב ממחסומי שפה, חוסר זמן, והעדר סביבה הולמת. כל אלה ניתנים לתיקון מערכתי, אם יש מודעות לכך.

כל עוד תיקי חולים ומרשמים לתרופות נכתבים בכתב יד, שיעור הטעויות יישאר גבוה. במוסדות שעברו למרשמים ממוחשבים ירדו הטעויות במתן תרופות בכ-40%. בבתי חולים המרשם אינו רק הפתק שהרופא כותב והחולה מביא לבית המרקחת לאחר שחרורו. מרשם הוא שרשרת של פעולות: היא מתחילה בכתיבת המרשם על ידי הרופא בתיק החולה, נמשכת בהעתקת הפקודה הרפואית על ידי האחות, בפענוח ההזמנה על ידי הרוקח, בהעברת התרופות למחלקות, בחלוקת התרופות על ידי האחות, ולבסוף מתן הוראות שימוש לחולה. כל אחד מהשלבים האלה יכול להיות מוקד לכשל, שניתן למנוע באמצעות מחשוב.

טעויות רבות מקורן במסירת מידע לא ברור על החולה, כתיבה לא ברורה של הוראות רפואיות וחוסר התייחסות לממצאים. על פי הדו"ח של JACHO, בעיות כאלה תורמות ל-85% ממקרי הפגיעה בחולים, לרבות מקרי מוות.

"פסק זמן" לפני כל ניתוח, בנוכחות כל המעורבים בפעולה המתוכננת, מילוי check list וחתימות של שני אנשי צוות לפני מתן עירוי דם, הן דוגמאות אחדות לפעולות שכבר היום מבוצעות בבתי חולים רבים בארץ.

אין בכוונתי להעביר את מלוא האחריות למערכת ולטעון שרופאים זכאים להגנה עיוורת. מי שהתרשל בתפקידו צריך לשאת באחריות. אבל כשחולה נפגע בגלל כשל מערכתי, האחריות צריכה להיות על כתפי האחראים לכך. הציבור הישראלי מגלה אדישות תמוהה בנקודה זאת. הרי ברור שלא הרופא הבודד, האחות או המיילדת, הם האחראים על המערכת שבתוכה הם עובדים. האחריות היא של המדינה, שאמורה לתקצב את המוסדות הרופאים באופן שייתן ביטוי הולם לחשיבות המיוחסת לבטיחות.

כדי לשפר את בטיחות החולים נדרשים שינוי מהותי בתפישה ומשאבים רבים. בארה"ב ההוצאה הלאומית לבריאות היא כ-15% מהתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג), והיא במגמת עלייה. בישראל, המתגאה ברמה הרפואית הגבוהה שלה, בצדק עדיין, ההוצאה הלאומית לבריאות היא פחות מ-8% מהתל"ג, ובמגמת ירידה.

משרד הבריאות נתפש כמשרד זוטר, כקרש קפיצה למשרד ממשלתי יוקרתי יותר. אולי עכשיו, סמוך לבחירות, רצוי להזכיר כי במדינה מתוקנת, בריאות וחינוך אמורים להימצא במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות. לאזרחים מגיעים טיפול רפואי ברמה הגבוהה ביותר, ושמירה מרבית על בטיחותו. יעד זה יושג רק כאשר ישתנו הפרדיגמות מן היסוד, וכאשר תיבנה התשתית הרעיונית והחומרית לכך.

הכותב הוא מנהל בית החולים לנשים במרכז הרפואי רבין וראש החוג למיילדות וגינקולוגיה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו