בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הספרן מבגדאד

ליחזקאל סטימצקי היה חזון קוסמופוליטי: למכור ספרים במדינות ערב. אבל המציאות הפוליטית שינתה את התוכניות

תגובות

סטימצקי, יודע כל ישראלי להגיד, זה ספרים. עובדה הרבה פחות ידועה היא שאימפריית הספרים הישראלית היתה בעבר רשת ספרים מזרח-תיכונית, שמכרה ספרים בעיקר בארצות ערב.

בשנות ה-20 ה-30 של המאה הקודמת נקראה הרשת "סטימצקי מידל איסט אייג'נטס", והיא כללה שמונה חנויות, שחמש מתוכן בערים ערביות מרכזיות - אלכסנדריה, קהיר, דמשק, ביירות ובגדד. מלך מצרים פארוק נמנה עם המבקרים הקבועים בחנות סטימצקי שבמלון שפרד בקהיר.

חנות סטימצקי בתל אביב בשנות ה-70

בחנויות, שהוקמו כדי לשרת את כוחות הצבא הבריטיים והצרפתיים ששהו במדינות ערב, נמכרו בעיקר ספרים באנגלית ובצרפתית. ב-1948 הלאימו השלטונות את חנויות סטימצקי, והרשת נותרה עם שלוש חנויות בלבד - בתל אביב, ירושלים וחיפה.

מייסד הרשת, יחזקאל סטימצקי, היגר מרוסיה לגרמניה ב-1920 לאחר המהפכה הקומוניסטית. הוא למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת ברלין , ועבד לפרנסתו בהוצאת הספרים אולשטיין. שם הוא פגש את מנהיג המפלגה הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי, ועזר לו להוציא את האטלס העברי הראשון. כך נולדה הידידות רבת השנים בין השניים.

ב-1925 הגיע סטימצקי לביקור בישראל לרגל פתיחת האוניברסיטה העברית, והחליט להשתקע בירושלים. באותה שנה הוא פתח את חנות הספרים הראשונה שלו ברחוב יפו בעיר, ליד כיכר ציון. את החנות השנייה הוא פתח בחיפה, וכעבור שנתיים נוספה לרשת חנות בתל אביב.

בשלב זה התמקד סטימצקי בפתיחת החנויות בבירות הערביות. לרשת היה חזון קוסמופוליטי, אלא שבשנות המנדט נתקל סטימצקי במכשולים פוליטיים, שהחזירו אותו לקרקע המציאות. בזמן המרד הערבי הגדול ב-1939 שרפו תושבים ערבים את החנות שבעיר התחתית בחיפה וסטימצקי פתח אותה מחדש כעבור כמה חודשים, במקום אחר בעיר.

בימי מלחמת העולם השנייה הספרים וכתבי העת הגיעו לישראל באיחור של חצי שנה, מפני שמעבר אוניות בים התיכון היה בלתי אפשרי, והן נאלצו להקיף את אפריקה ולהגיע לישראל דרך תעלת סואץ.

כשפרצה מלחמת השחרור, האמין סטימצקי שיוכל להמשיך ולמכור את ספריו בכל ירושלים, בזכות הסכם שאליו הגיע עם סוחר ספרים ערבי ממזרח העיר. לפי ההסכם, סטימצקי היה אמור למכור ספרים, עיתונים וכתבי עת של הסוחר הערבי במערב העיר, ואילו הסוחר הערבי היה אמור למכור את הסחורה של סטימצקי במזרחה. האידיליה הזאת לא שרדה הרבה זמן: כעבור כמה חודשים סטימצקי איבד את המסחר במזרח ירושלים ואת החנויות בבירות ערב.

לאחר המלחמה סטימצקי העתיק את מקום מגוריו לתל אביב, שנהפכה בעקבות בידודה של ירושלים למרכז התרבותי של ישראל. סטימצקי, שמכר עד אז רק ספרים מיובאים, התקשה לייבא ספרים בימי הצנע בגלל מגבלות שהמשלה הטילה על שימוש במטבע זר. הוא השיג זכויות להדפסת ספרים באנגלית, דבר שאיפשר לו להוציא לאור, בין השאר, את "אקסודוס", "לוליטה", "ד"ר ז'יוואגו" וספרים אחרים. סטימצקי החליט שלא להפוך את הוצאת הספרים למרכז עסקיו, וכך הצליח לשרוד במשבר הכלכלי של 1948 ולעבור גם את שנות ה-50 הקשות.

ב-1963 הצטרף לרשת הבן, ערי סטימצקי. עד אז, פחות מ-10% מהספרים בחנויות סטימצקי היו בשפה העברית בשל המסורת של ימי המנדט ומפני שהעולים החדשים התקשו לקרוא בעברית. ערי סטימצקי שם דגש על שיווק ספרים בעברית, ספרי מקור וספרות מתורגמת, שיועדו לדור הצברים שקרא ספרים בשקיקה בימים שבהם טלוויזיה היתה פלא.

ב-1983 מת יחזקאל סטימצקי, ובסוף אותו עשור החל המהלך שהפך את הרשת לגוף רב עוצמה בשוק הספרים. אם בשנות ה-60 מנתה הרשת ארבע חנויות בלבד, הרי שבסוף שנות ה-80 היא מנתה 40 חנויות, וב-1995 הגיע מספר החנויות ל-105. כיום יש ברשת 170 חנויות.

התפשטות זו, שהפכה את סטימצקי לשם מוכר בכל ישראל, גררה ביקורת שלפיה הרשת אימפריאליסטית ומשליטה את טעמה התרבותי על שוק הספרים. המבקרים טענו שהצלחתו השיווקית של ספר תלויה בראש ובראש ובראשונה בשטחי המדף שמעניקה לו סטימצקי.

עד 2000 שלטה סטימצקי ביד רמה בשוק הספרים, ומתחרות קטנות כמו מודן וליריק לא עמדו בדרכה. המצב השתנה עם פתיחת רשת צומת ספרים, שהעמידה אתגר רציני לסטימצקי בזכות הורדות מחירים ומכירת ספרים במבצעים.

החיבור של צומת ספרים עם הוצאת כנרת-זמורה ביתן הגדיל את האיום על סטימצקי, וגרם לרשת להיכנס לשוק הוצאות הספרים, שבמשך שנים נחשב חלק שולי בפעילותה. ב-2005 רכשה סטימצקי 50% מהוצאת כתר שבבעלות משפחת רשף הירושלמית, וכך נהפכה לשחקן מרכזי גם בתחום ההוצאה לאור.

כשנה לאחר האיחוד עם כתר, בצעד שהפתיע רבים בשוק הספרים, החליט ערי סטימצקי למכור את הרשת שייסד אביו לקרן ההשקעות מרקסטון תמורת כ-60 מיליון דולר. בענף העריכו שהסיבה למכירה היא רצונו של סטימצקי למכור את הרשת במחיר שיא לנוכח התחרות הגוברת בשוק.

מבקרים חדי עין הבחינו בכך שאחיותיו של ערי, בהן אליאורה שוורץ שעד לפני שנה וחצי שימשה בתפקיד בכיר בחברה, לא קיבלו לידיהן את השליטה ברשת. סטימצקי סירב להתייחס לעניין, אך מקורבים למשפחה טוענים שהוא העדיף למכור את הרשת לגורם חיצוני מכיוון שאף-אחת מבנותיו לא רצתה להיכנס לנעליו כבעלי החברה.

בשנתיים שחלפו מאז נראה שהשינוי העיקרי שהביאה עמה קרן מרקסטון נוגע לפתיחת חנויות גדולות המשתרעות על 500 מ"ר ויותר, וכוללות גם בתי קפה ופינות משחק לילדים. חנויות כאלה כבר נפתחו בתל אביב ובחיפה, ובשבועות הקרובים תיפתח בקניון ממילא הירושלמי חנות בשטח של 700 מ"ר.

"הסטימצקים היו בעצם מהות העסק, וידעו כל מה שקורה ברשת עד הפרט הקטן ביותר", אומרת יונה גליל, סמנכ"ל סחר בסטימצקי, שהכירה היטב את המשפחה. "השינוי שחל אחרי הרכישה בידי קרן מרקסטון הוא הרחבת סטימצקי מעבר לספרים, למוסיקה ולתחומים נוספים. אנחנו מנסים לחשוב על תרבות בגדול".

סטימצקי שנת הקמה: 1925 סניפים: 170 עובדים: 1,000 מכירות ב-2005 (הערכה): 400 מיליון שקל נתח שוק: 23% (מתוך שוק מוערך של כ-1.7 מיליארד, כולל ספרי לימוד)

עוד משהו: המייסד, יחזקאל סטימצקי, פגש את אשתו ברטה בחנות הראשונה של הרשת ברחוב יפו בירושלים. בתם אליענה פגשה את בעלה באותה חנות בדיוק



ערי סטימצקי. מכר במחיר שיא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו