בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגרמנים כקורבנות

מאז איחוד גרמניה נוצרה גם מסורת סבל גרמנית מאוחדת, שמשווה את פשעי בעלות הברית להשמדת היהודים ומטשטשת את האשמה הגרמנית

תגובות

ספרו של ירג פרידריך, "השריפה. גרמניה במלחמת ההפצצות 1940-1945", שהופיע בגרמניה ב-2002, הוא מהגילויים היותר בוטים של שיח ציבורי המציג את האזרחים הגרמנים במלחמת העולם השנייה - בדומה ליהודים בשואה - כעם של קורבנות תמימים. קורבנותיו של היטלר, שפיתה אותם (כאילו היו קטינים משוללי יכולת שיפוט) והוליכם לאבדון, אך בעיקר כקורבנותיהם של בעלות הברית, שניהלו כביכול מלחמה נקמנית ונפשעת נגד אזרחים, תוך התעלמות מהאמנות הבינלאומיות (האג 1907). השיח הזה גוזר גזירה שווה בין מוסר הלחימה של בעלות הברית לבין זה של הנאצים.

פרידריך עוסק בהפצצת ערי גרמניה במלחמה על ידי בריטניה וארצות הברית. אולם השיח הגרמני מציג עמדה דומה גם בסוגיית הבריחה והגירוש של גרמנים מהשטחים במזרח אירופה בתום המלחמה, ובאשר ליחסם של המנצחים והכובשים אל אוכלוסיית גרמניה המובסת, ואל השבויים הגרמנים (טענות על הרעבה מכוונת). בשיח הזה משורבבים מרכיבים מהתעמולה הנאצית: מלחמתן של בעלות הברית (שלטענת הנאצים, נשלטו בידי "היהדות הבינלאומית") מתוארת כמערכה רצחנית להשמדת העם הגרמני.

מרכיבים דומים נכחו גם בתרבויות ההנצחה והזיכרון של קורבנות המלחמה בשתי המדינות הגרמניות (זו הדמוקרטית וזו הקומוניסטית) בשנות המלחמה הקרה. בשתיהן הוצגו החיילים הגרמנים שנפלו בקרב לצד הקורבנות האזרחים הגרמנים ולצד קורבנות הנאציזם, ובהם היהודים הגרמנים, כקורבנות המלחמה והנאציזם, ולא כמשרתיו הצייתנים של המשטר.

גרמניה הקומוניסטית תיעלה, כל ימיה, את מרירות האוכלוסיה על הפצצות הערים במלחמה, לשנאה כלפי המדינות המפציצות: מעצמות המערב, יריבותיה במלחמה הקרה. הקומוניסטים השתמשו במינוחים שטבע גבלס ("התקפות טרור אנגלו-אמריקאיות") ורתמו את טקסי הזיכרון שקיימו בערים שהופצצו, ובראשן דרזדן, לגיוס הגרמנים במזרח ובמערב למערכה הפרו-סובייטית נגד "מחרחרי המלחמה" מנאט"ו. ההקשרים שעושה פרידריך, הטרוצקיסט לשעבר, בין ההפצצות על גרמניה לפצצות האטום, הורתם בתעמולה הקומוניסטית של שנות החמישים והשישים נגד החימוש מחדש של מערב גרמניה.

בגרמניה הפדרלית, שקמה בחסות מעצמות המערב, אימצה תרבות הזיכרון סוגיה אחרת ממסכת הסבל הגרמני במלחמה ובסיומה: הבריחה והגירוש של הגרמנים ממזרח אירופה. גם כאן אומץ משהו מהנרטיב הנאצי, כלפי ברית המועצות ובעלות בריתה. הצבא האדום הוצג כהמון אסייתי שהוסת על ידי העיתונאי היהודי איליה ארנבורג לרצוח את הגרמנים ולאנוס את נשותיהם. כאילו שברית המועצות היא שניהלה מלחמת שמד נגד גרמניה ולא ההפך.

ככל שהופנמה בתודעת הגרמנים נוראיותם של הפשעים שביצעו בני עמם במלחמה, נדחקה העמדה הרשמית והרווחת הזאת ברפובליקה הפדרלית לעמדת מגננה. בשנות השישים החל הזיכרון הציבורי של העבר הנאצי שם להשתנות. בעקבות זאת, משנות השמונים ואילך נכחה השואה בגרמניה יותר מאי פעם בעבר.

ואולם, מאז איחוד גרמניה התפשטו בה הלכי רוח רוויזיוניסטיים, שביקשו לשחרר את השיח על העבר הנאצי מפרשנותם ה"כפויה" של הקורבנות והמנצחים. במגמה זו משתתפים כיום גם כמה מבני דור 68', דורו של פרידריך, שמרד בעבר בדור אבותיו. אלה מתפייסים היום, בהתקרבם לגמלאות, עם אבותיהם, בני דור הרוצחים, ומאמצים את עמדותיהם האפולוגטיות, שנגדן מרדו בעבר.

בהבדל מתקופת המלחמה הקרה, שבה התמקדו בכל מדינה גרמנית ב"פשעים" שביצעה מעצמת החסות של יריבתה, מאז איחוד גרמניה משלב השיח את המסורת הקומוניסטית בזו הדמוקרטית. התוצאה היא מסורת סבל גרמנית מאוחדת, שמשווה את "פשעי בעלות הברית" להשמדת היהודים ומטשטשת את האשמה הגרמנית.

פרידריך, כדוברים בולטים של שיח הסבל, ובהם הסופרים גינטר גראס וזבאלד המנוח, שותף לטענה השקרית, שאיפיינה בעבר רק את הניאו-נאצים, ולפיה הושתק הסבל הגרמני בתרבות הגרמנית. הימין הקיצוני מאשים בהשתקה הזאת את "היהדות הבינלאומית" ושליחיה בגרמניה, ש"הכריחו" את הגרמנים לעסוק אך ורק בשואה. פרידריך והאחרים טוענים, לעומת זאת, שהגרמנים בחרו מאז 1945 לשתוק על סבלם, כיוון שפשעי הנאצים ייסרו אותם.

זהו מיתוס! הגרמנים, כפרטים וכחברה, כלל לא החרישו על סבלם במלחמה. במזרח גרמניה התפרסמה ספרות רבה שעסקה בסבל תחת ההפצצות, ובמערב התפרסמה ספרות רבה על הסבל בגירוש. גם הקולנוע הגרמני טיפל בכך, ומעל לכל העיתונות והתקשורת בכל גרמניה. זו עסקה בהרחבה רבה בסבלם של הגרמנים, בכל יום זיכרון להפצצות מאז שנות החמישים, וגם בסבלם של הפליטים והמגורשים; שלא לדבר על האנדרטאות הרבות לקורבנות ההפצצות והגירוש, הפזורות בכל חלקי גרמניה. אם הושתק בעבר דבר מה בגרמניה היה זה הסבל היהודי בשואה, ולא הסבל הגרמני במלחמה.

ד"ר גלעד מרגלית הוא מרצה בכיר להיסטוריה גרמנית מודרנית באוניברסיטת חיפה. ספרו "אשמה, סבל וזיכרון. גרמניה זוכרת את מתיה במלחמת העולם השנייה", יופיע בקרוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו