בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי שבא קיבל כדור

בני ברוידה מספר על הרג שבויים מצרים לאורך הדרך מגבול ישראל אל המיתלה

תגובות

האירוע הדרמטי הראשון אחרי חציית הגבול לסיני היה בכונתילה, כמה עשרות קילומטרים צפונית-מערבית לאילת. בני ברוידה, שהיה אלחוטן בצנחנים וישב בג'יפ שבו נהג יהודה קן דרור, מספר שהג'יפ שלהם עלה שם על מוקש נעל. בכיסא האלחוטן שעליו ישב נפער חור, והגלגל האחורי התעקם. קן דרור נלחץ, חשש שיצטרך לשלם על הגלגל. "אריק בא לראות מה קרה, ויהודה אמר לו שהוא רוצה זיכוי על הגלגל", מספר ברוידה. "אריק אמר לו: עזוב, זה מלחמה".

מהמסע מכונתילה אל המיתלה זוכר ברוידה קרבות מעטים והרבה חיילים מצרים הרוגים. הרוגים בקרב או אחרי הקרב. "כל הזמן לצדי הכביש באו המון חיילים מתמד עם ידיים מורמות וצועקים 'מים, מים'", סיפר ברוידא לקורינה הסופרת. "מי שבא, קיבל כדור. החבר'ה לא השאירו אחד חי. עד המחנה הבא שהגענו, עד נח'ל, לא לקחו שבוי אחד חי".

מקרה אחד נחרת היטב בזיכרונו. אחרי היתקלות, החיילים המצרים התחילו לברוח. ברוידה ירה באחד הבורחים והרג אותו. אחר כך ניגש אל החייל ההרוג, ראה שהוא מבוגר, שיש לו כמה עיטורי קרבות. מהכיס של ההרוג הוא הוציא מכתב עם תמונה של תינוק. "מישהו שמבין ערבית אמר לי שזה מכתב מאשתו, והיא כתבה לו: 'מאז שהיית בבית, הילד כבר למד ללכת ודבר'. כשתירגמו לי את המכתב, היו לי דמעות בעיניים, אבל זו מלחמה".

ברוידה אומר שלא היתה הוראה להרוג שבויים. להיפך, היתה הוראה לשמור עליהם. אבל זה מה שקרה בפועל. שני מקרים הוא ראה במו עיניו. הראשון היה בתמד, מחנה קטן בדרך מכונתילה למיתלה. "היו כמה שבויים", סיפר ברוידה לקורינה. "הקימו איזה גדרה של תיל. סגרו אותם שם. פתאום קרב אלינו מיג 19 וירה עלינו. אחד הפגזים פגע במישהו מהשבויים בגדרה, והבנאדם נחתך לחתיכות. השבויים התחילו להשתולל שמה והחבר'ה ירו בהם, הרגו את כולם, איזה עשרה איש".

המקרה השני היה ליד מצבת פרקר, בנקודת החבירה אל הכוח שצנח במיתלה, בפיקודו של רפאל איתן. לפני 11 שנים כבר הודה תא"ל בדימוס אריה בירו, שפיקד ב-56' על פלוגה בגדוד של איתן, ברצח עשרות שבויים מצרים במקום. האם ידע על כך המח"ט אריאל שרון? "לדעתי אריק לא יכול היה לדעת", אמר אז בירו.

ברוידה טוען ששרון ידע גם ידע, אם כ רק לאחר מעשה. "כשהגענו למצבת פרקר, היו שם אולי 30 או 40 פועלים מצריים עם טוריות, הם עמדו ויישרו את הכביש", מספר ברוידה. "מישהו שדובר ערבית אמר להם לשבת על צלע של גבעה. שני חבר'ה עם מקלעים ישבו ושמרו עליהם. ישבו (השבויים) על צלע של גבעה וחיכו. קלטו שמדברים עברית. התחילו להתפרע, לצעוק, לא ידעו שיש מלחמה, 'ילען אבוכום אל-יהוד', 'נהרוג אתכם'. החבר'ה הריקו עליהם שתי מחסניות. כולם כמובן נהרגו. אריק שרון הסתכל וראה, והוא אמר: 'חבר'ה, מה עשיתם? אנשים לא מזוינים'. ככה זה נגמר".

מפקדו של ברוידה, אהרון דוידי, אומר שהוא לא מכיר את הסיפור. "אנחנו הגענו אל רפול ביום שלישי בערב, ואז לא היו אנשי מע"צ ולא שום דבר".



סיור ממונע נכנס אל תוך המיתלה, 1956. המצרים היו מחופרים בעמדות ובכוכים בקירות הוואדי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו