בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחזרה לימי כולרה

המגיפה שפוקדת בימים אלה את האיטי מוכת האסונות לא אמורה להפתיע אף אחד. בתנאי תברואה מזעזעים. היה זה רק עניין של זמן

6תגובות

רעש האדמה שפקד את האיטי לפני כשנה גבה יותר מ-100 אלף קורבנות והרס את מרבית התשתיות הלאומיות. הסיוע הבינלאומי המתוקשר בשבועות הראשונים לאחר האסון התמקד בעזרה המיידית ללכודים ולניצולים, אך בחודשים שחלפו מאז נותרו רבים מתושבי האיטי במחנות ארעיים, בתנאי תברואה מזעזעים בלי מים נקיים, מערכות ביוב או שירות רפואי מינימלי. היה זה רק עניין של זמן עד שמגיפה תפרוץ.

ואכן, מגיפת הכולרה פרצה בחודש אוקטובר, והתפשטה במהירות מבהילה, כשהיא פוגעת מדי יום ביותר מ-2,000 בני אדם. עד כה קטלה המחלה יותר מ-4,000 בני אדם וכ-200 אלף חלו במחלה, המתבטאת בשלשולים והקאות המביאים לאיבוד נוזלים מהיר. מאז עברה הכולרה גם לרפובליקה הדומיניקנית, שכנתה ממזרח של האיטי, וחוששים שתתפשט אף למדינות אמריקה המרכזית והדרומית.

מניתוח היסטורי של הגורמים להתפרצות הכולרה במאות ה-19 וה-20, עולה כי ברוב המקרים העברת החיידק מחולל הכולרה נעשית בחסות תנאי תברואה ירודים. בהאיטי נחשדו חיילי כוח האו"ם הנפאלי כי הביאו לאי את החיידק, לאחר שבבדיקות מעבדה נמצא אצל כמה מהם חיידק הכולרה מזן הזהה מבחינה גנטית לזן שנמצא אצל התושבים החולים.

העברת תחלואה זיהומית מחיילים לאוכלוסייה אזרחית, בעיקר בתקופת מלחמה, היתה מהסיבות המרכזיות להתפרצות מגיפות לאורך ההיסטוריה, ועד אמצע המאה ה-20, גם אחת הדרכים השכיחות להפצת הכולרה בעולם. התפתחותה המהירה של הרפואה הצבאית הביאה לירידה בהתפשטות המגיפות בעתות מלחמה, אך לא העלימה את הסיכון הכרוך בהעברת חיילים ממספר רב של ארצות, עם מאפייני תחלואה שונים, לאזור מסוים - בייחוד כזה השרוי בתנאי היגיינה קשים.

כנראה שבהאיטי זרימת ביוב מהמחנה הנפאלי אל נהר בקרבת מחנה אוהלים, היא שהפיצה במהירות את הכולרה בין תושבי האזור. הכישלון המרכזי של ארגוני הסיוע היה שלא הצליחו לספק מים נקיים לתושבים, אף שיש כיום מתקני טיהור מים ניידים ופשוטים להפעלה.

כישלון נוסף הוא בהחלטה שלא לחסן את האוכלוסייה כנגד כולרה. אמנם, ב-40 השנים האחרונות לא נהוג לחסן כנגד כולרה, מכיוון שיעילות החיסונים בעבר היתה נמוכה ומקבלי החיסון נטו להימנע מהקפדה על שתיית מים מטוהרים מכיוון שראו בחיסון הגנה מספקת. ואולם, כיום קיימים חיסונים שיעילותם גבוהה והשימוש בהם יכול היה לצמצם את ממדי התחלואה.

העובדה שהמחלה, שהילכה אימים עד תחילת המאה ה-20, הוכחדה במדינות המפותחות במאה השנים האחרונות, יצרה שאננות בקרב ארגוני הבריאות. התפישה של הרפואה המערבית את הכולרה כמחלה הניתנת לריפוי בשיעור המתקרב ל-100% הביאה לוויתור על הכנת מאגרי חיסון והתבררה כמשגה.

התנאים הסביבתיים, הפוליטיים, הרפואיים והתברואתיים בהאיטי לא יוצרים סיכוי ממשי להיעלמות הכולרה בקרוב. בחלק ממחנות הפליטים שבהם שיעור התחלואה נמוך, מתנגדים התושבים להקמת מרכז לטיפול בחולים, מהחשש שיגביר את ההדבקה, אם יובאו למקום חולים מאזורים סמוכים. כך, לעתים מוסתרים מקרי המחלה - מה שעלול להגביר עוד יותר את התחלואה. לכך יש להוסיף את המשבר הפוליטי בהאיטי ואת חוסר התפקוד במערכות הממשל.

ב-20 השנים האחרונות מסתמנת חזרתן של מחלות זיהומיות שהיו נפוצות בעבר, אך כעת הן מסוכנות יותר - בין השאר על רקע שינויים גנטיים שעוברים החיידקים, ההופכים אותם לעמידים יותר לתנאי הסביבה ולתרופות אנטיביוטיות. כך עולים שיעורי התחלואה הקשה ואף התמותה.

הכולרה היא אחת המחלות הצצות מחדש, ובזנים חדשים של החיידק. בהאיטי, במקרים רבים חלפו לא יותר משעתיים בין הופעת סימני המחלה ועד למותם של החולים. זהו זמן קצר אפילו לחיידק הכולרה, הידוע במהירות הרבה שבה הוא מחולל את סימני המחלה. פרק זמן קצר זה מאפיין אוכלוסייה שלא נחשפה בעבר לחיידק, שנמצאת בתת תזונה, או חיה בתנאים קשים. עקב כך ובשל מיעוטם של המרכזים הרפואיים וריחוקם, חולים מתים עוד בטרם הובאו למרפאות.

לאורך המאה ה-19, ובייחוד לפני גילוי החיידק המחולל, הביאו מגיפות כולרה להתפרצויות אלימות שכוונו נגד אלה שנחשדו כאשמים. לעתים היו אלה הרופאים שנחשדו בהריגת החולים כדי לעצור את המגיפה, לעתים הופנה הזעם אל השלטונות שאינם נוקטים בפעילות להבראת התושבים.

גם כיום, הכולרה אינה רק משבר רפואי קיצוני אלא מראה כואבת המשקפת את יכולתה של מדינה לספק לתושביה תנאי מחייה נאותים. האיטי התרסקה ברעידת האדמה וניתן לומר כי ארגוני הסיוע הרפואיים הבינלאומיים שגו בהערכתם את סיכוני התפשטות התחלואה והיו מקובעים בהנחות שלא תאמו את תנאי המקום ואת יכולתו של חיידק הכולרה לגבות את קורבנותיו.

הכותב הוא מיקרוביולוג, מחבר הספר "רוח רעה: מגפות הכולרה והתפתחות הרפואה בארץ-ישראל בשלהי התקופה העותמאנית"



מתנדבת בהאיטי. המחלה עברה גם לרפובליקה הדומיניקנית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו