בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיפול ישראלי בפוסט-טראומה לנפגעי הצונאמי

תוכנית חדשה שפיתחו פסיכולוגים קליניים מישראל מסייעת לנפגעי הצונאמי ביפאן להתמודד עם פוסט-טראומה באמצעות שחרור גופני

2תגובות

לא רק מומחים לרפואה ולחילוץ נפגעים יוצאים מישראל למדינות שבהן מתחוללים אסונות המוניים. ד"ר רוני ברגר, פסיכולוג קליני מומחה בטיפול בנפגעי פוסט-טראומה, חזר לאחרונה מיפאן, שם העניק סיוע נפשי ראשוני לנפגעי הרעש והצונאמי שהכו במדינה במארס השנה. "מעבר לסיוע רפואי ופיסי יש חשיבות גם לסיוע נפשי, שנותן לאנשים כוחות להשתקם בשאר המישורים", אומר ברגר.

הביקור במדינות מוכות אסון אינו זר לברגר, מרצה במחלקה לרפואת חירום באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע ובתוכנית ללימודי משבר וטראומה באוניברסיטת תל אביב. ב-15 השנים האחרונות נסע, בין השאר, לניו אורלינס (אחרי סופת ההוריקן קטרינה), לסרי לנקה, לתאילנד ולסמואה (אחרי הצונאמי), לטורקיה, לאינדונזיה, לסין ולהאיטי (אחרי רעידות אדמה גדולות). נסיעות אלה היו בסיוע עמותות כמו ברית עולם הישראלית ו-Psychology Beyond Borders הבינלאומית, וגם במסגרת משלחות של משרד החוץ. ליפאן, שם היה שלושה שבועות, נסע עם משלחת של העמותה האמריקאית "Fortune Blessing", כדי ליצור תשתית להמשך עבודה נפשית שיקומית שבה יעסקו אנשי מקצוע מקומיים.

המשלחת הוזמנה על ידי מינהל מקומי בצפון יפאן, שהביא את המומחים לבתי ספר, לארגוני מתנדבים ולמרכזים קהילתיים. חברי המשלחת פגשו תושבים בסדנאות להתמודדות עם פוסט-טראומה ולימדו אנשי מקצוע ומתנדבים כיצד להנחות סדנאות כאלה. במפגשים עם התושבים היפאנים נעזרו במתרגמים, אבל ברגר אומר, שהנקודה הבעייתית ביותר במתן סיוע נפשי בארץ זרה היא הפער התרבותי.

האם אפשר להשתמש בשפה פסיכולוגית מערבית כדי להתמודד עם טראומות במזרח?

"לא תמיד", עונה ברגר. "לדוגמה, היפאנים אינם מורגלים בשיח רגשי בקבוצות גדולות. מהר מאוד אתה לומד ששאלה פתוחה, כמו 'איך הרגשתם בזמן רעידת האדמה?' נענית בשתיקה או בצחקוקי מבוכה".

את המלים החליפה שיטה ממוקדת גוף. ברגר משתמש בגישה שפיתח עם הפסיכולוג האמריקאי ד"ר ויליאם ספיר, שמתמקדת בעבודה גופנית, להתמודדות עם אסונות ומלחמות. מפתחי השיטה גורסים שחוויות טראומטיות נצרבות לא רק בנפש, אלא גם בגוף. לכן גם השחרור מהן צריך להיות גופני. השיטה שפיתחו מנסה להחזיר לגוף את החיוניות והקצביות, לשחרר ולהגמיש אותו. בהמשך המטופלים לומדים לבטא רגשות קשים כמו פחד, כעס ותסכול, באמצעות תנועה וקול.

"אחרי חוויה טראומטית הגוף צובר את המתח, והדבר עלול לבוא לביטוי בסימפטומים פוסט-טראומטיים, כמו פלשבקים, הימנעות, חוסר שינה וחוסר ריכוז", אומר ברגר. "בעבודת גוף יש משהו אוניוורסלי יותר מאשר בשיח מילולי. הובלנו את המשתתפים לעבודה גופנית בתנועות גדולות ואקספרסיביות, והיה מאוד יפה לראות, למשל, 200 נשים יפאניות מביעות רגשות בקול ובתנועה".

פעילות גופנית מאפשרת גם לאתר אנשים הסובלים מפוסט-טראומה קשה. בכתבה של רשת הטלוויזיה בי-בי-סי על הסדנאות בסרי לנקה, נראים ברגר ואנשי הצוות כשהם מזהים ילדים במצוקה לפי תנועותיהם העצורות והאיטיות. "כמעט ולא טעינו", אומר ברגר. "רוב הילדים שאיתרנו עברו חוויה קשה או איבדו את הוריהם".

ברגר עבד עם פרופ' מרק גלקופף מהחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה לפיתוח תוכנית על בסיס דומה להגברת החוסן להתמודדות עם מצבי דחק וטראומה בבתי ספר, "ERASE-Stress". בסדרת מאמרים שפירסמו הם הראו כי התוכנית יעילה להפחתת סימפטומים פוסט-טראומטיים ובעיות תפקוד בקרב תלמידים. התוכנית יושמה ב-11 מדינות. בחודש הבא נוסע ברגר ליישם את התוכנית בעיר כרייסטצ'רץ' בניו זילנד, שנפגעה ברעידת אדמה לפני כחצי שנה.

עידוד סובלנות

בימים אלו ברגר מוסיף לתוכנית מרכיבים שנועדו לשפר את התפקוד החברתי. בתחום זה הוא משתף פעולה עם פרופ' פיליפ זימברדו מארצות הברית. "לעתים קרובות אירועים טראומטיים פוגעים לא רק ביכולת ההתמודדות של הניצולים, אלא גם מביאים אותם לעמדות אנטי-דמוקרטיות קיצוניות ולאלימות כלפי מיעוטים. לכן החלטנו להוסיף לתוכנית טכניקות לחיזוק התנהגויות פרו-חברתיות ולעידוד סובלנות", אומר ברגר. "זה רלוונטי גם לישראל וגם למתחים האתניים במדינות אירופה".

ברגר פירסם בדף הפייסבוק שלו יומן מסע, "המסע לגיהנום", שבו תיאר את המפגש עם הנופים, התרבות וההרס ביפאן. באתר מתאר ברגר סדנה באחת הערים ההרוסות ביותר, שבה השתתפו כ-60 ילדים. "בכל הסדנאות עד כה השיתוף היה מלא, אבל הפעם הדברים נראו לגמרי אחרת. התנועה היתה אטית וזהירה הרבה יותר, המבטים היו ריקים... האטנו את הקצב כדי להקל על כולם להשתתף... הקבוצה החלה להיכנס יותר ויותר לקצב ולתנועה, אם כי עדיין בזהירות. סייענו להם להגמיש את הגוף הנוקשה באמצעות מתיחות ונראה שלאט לאט המשתתפים מתחילים לשחרר את המתח העצום שהצטבר בגופם. הוספנו תרגילי 'שטות' (תנועות משונות עם קולות וגניחות מיוחדות) והמשתתפים התחילו לחקות אותנו, בתנועות שטותיות. הילדים והמבוגרים התחילו לצחקק ועברו לצחוק פרוע (בדומה ליוגה צחוק) ואילו המתבגרים גיחכו וברובם נותרו קפואים. הכנסנו אלמנטים קומיים, ואז מרבית בני הנוער החלו להצטרף... בהדרגה ניתן היה לראות כיצד מרבית האנשים משתחררים ונותנים ביטוי לקולות שהיו עצורים בתוכם זמן ממושך... המתנדבים וגם ההורים הצטרפו לנהמות, לשאגות ואפילו ליבבות הצער שכולם נועדו לשחרר... לאחר חצי שעה, מרבית הנוכחים לא חששו להביע רגשות, לנוע בתזזיתיות ואולי חשוב מכל - ממש ליהנות..."

תהליך חד פעמי אינו מביא שינוי מהותי, מודה ברגר, אבל לדבריו יש חשיבות גם ליכולת להשיב לילדים מעט שמחת חיים בתוך ים ההריסות ושברון הלב שסביבם. המומחים מקווים שהכשרת בעלי מקצוע מקומיים ביישום התוכנית תאפשר המשך עבודה ושינויים משמעותיים יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו