שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יזם שהצמיח 50 מיליונרים. בדולרים - לא בשקלים

חמש השנים שחלפו מאז נמכרה DSPC לאינטל, לא עימעמו את זוהרה של העסקה - גם עתה הסכום שבו נרכשה החברה הוא הגבוה ביותר ששולם אי פעם במזומן תמורת חברה ישראלית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמי גינזבורג

מהי עסקת חייו של דוידי גילה? שאלה קלה. אפשר אפילו לקבוע את המועד המדויק שבו בוצעה - 14 באוקטובר 1999. באותו היום, בשעות הצהריים, כינס גילה מסיבת עיתונאים במלון שרתון בתל אביב והודיע: "DSPC, החברה שהקמתי לפני 14 שנה, תימכר לאינטל תמורת 1.6 מיליארד דולר, במזומן".

5 שנים חלפו מאז ההודעה ההיא. בשנים האלה הבורסה עלתה, ירדה, ושוב עלתה. ואולם גם עתה הסכום שלפיו נמכרה DSPC הוא הגבוה ביותר ששולם אי פעם תמורת חברה ישראלית במזומן.

אמנם במשך השנים בוצעו עסקות שנשאו תג מחיר גבוה יותר. למשל, מכירת כרומטיס ללוסנט, או המיזוג של גלילאו עם מארוול האמריקאית. ואולם עסקות אלה, בשונה מהעסקה של גילה, נעשו בהחלפת מניות ולא במזומן. ערכה האמיתי של עסקת כרומטיס, למשל, התכווץ באופן משמעותי עם קריסתה של מניית לוסנט, חודשים ספורים לאחר חתימת העסקה. עסקת DSPC לעומתה, שמרה על ערכה.

החברה הקטנה מגבעת שמואל, אשר פיתחה טכנולוגיה לעיבוד דיגיטלי של קול עבור תעשיית הסלולר, והעסיקה 350 עובדים בלבד בעת שנמכרה, היתה לרכישה היקרה ביותר שביצעה אינטל מעודה.

אבל סיפורה של עסקת DSPC מעניין מבחינה נוספת. 18 חודשים לפני שנחתמה העסקה עם אינטל נקלעה DSPC למשבר. החברה נסחרה בשווי של כ-200 מיליון דולר בלבד, ודירקטוריון החברה ביקש מגילה לחזור לתפקידו כדי להבריא אותה. גילה נענה לבקשה. השינוי בכיוון ההתפתחות של החברה היה מיידי: בתוך 18 חודשים הצליח גילה להכפיל את ערכה פי-שמונה, לארוז אותה יפה, ולמכור אותה לאחת החברות המובילות בעולם.

"הקמתי את DSPC לפני 14 שנים עם המון חזון לגבי הצפוי בתעשיית הסלולר", אמר גילה במעמד ההודעה על המכירה. "האמנתי אז שהטכנולוגיה של DSP (עיבוד אותות דיגיטליים), תתפוס מקום חשוב בתעבורה של נתונים וקול ברשתות תקשורת. כיום אנחנו מובילים בעולם בתחום הזה. השוק של העברת נתונים ברשתות אלחוטיות עומד בפני התפתחויות גדולות, והשילוב של DSPC עם אינטל יאפשר לבצע זאת בצורה הטובה ביותר".

גילה עצמו הרוויח מהעסקה סכום עצום - קרוב ל-200 מיליון דולר. יחד עם מניות קודמות שמכר בשוק הוא הרוויח מ-DSPC לבדה לא פחות מ-300 מיליון דולר. אבל גילה לא היה המרוויח היחיד מהעסקה הזו. המנהלים והעובדים של DSPC הרוויחו במשך השנים על מניותיהם בחברה קרוב ל-100 מיליון דולר. ב-14 שנות קיומה ייצרה DSPC כ-50 מיליונרים. בדולרים, לא בשקלים.

מכירת DSPC לאינטל היא כמובן גולת הכותרת בפעילותו של גילה. אבל במבט רחב יותר נראה כי הרווח האמיתי מ-SPC, אפילו גבוה יותר. DSPC היא רק חברה אחת מתוך ארבע שנולדו מקבוצת פיתוח אלמונית שנקראה בעבר "קולטוק". גילה רכש את הקבוצה הזו לפני 20 שנה במחיר זעום של 800 אלף דולר. לימים, הולידה קולטוק הקטנה ארבע חברות עצמאיות ומצליחות - DSPG ,DSPC, אודיוקודס ו-CEVA. השווי המצרפי של החברות האלה מסתכם כיום ב-3 מיליארד דולר.

אמריקה ברחוב המסגר

הקריירה העסקית של גילה החלה בשלב מוקדם מאוד בחייו. הוא גדל בשכונת צהלה בתל אביב למשפחה מהמעמד הבינוני. אביו, שהיה פקיד במשרד השיכון, מת כשהיה בן 19 והוא נאלץ לפרנס את עצמו מגיל צעיר.

היזמות של גילה פרצה החוצה בסוף שנות ה-70. כשהיה בשנות ה-20 המוקדמות לחייו, החליט גילה לנסות את מזלו כקבלן בניין באלסקה. הימים היו ימי משבר הנפט ומחירי האנרגיה הגבוהים סייעו לפריחה הכלכלית במדינה הצפונית של אמריקה. גילה עשה חייל מפעילות הבנייה באלסקה, ובין לבין הספיק לצאת לכמה טיולים כתרמילאי בדרום אמריקה. בשלב מסוים אף הוציא ספר הדרכה לתרמילאים תחת השם - "אמנות הטיול החסכוני".

בשנת 1982, בעקבות מלחמת לבנון, חזר גילה לישראל. בכסף שחסך באלסקה השתתף במימון הפעילויות של תנועת שלום עכשיו. בשלב מסוים ניסה גילה להתקבל ללימודי משפטים בארץ אך נכשל. ואולם חסרונו של התואר האקדמי לא עצר את גילה ולו לשנייה אחת בהמשך דרכו העסקית.

ב-1983 חזר גילה לאמריקה. הוא התיישב בעמק הסיליקון וקיווה למצוא שם את ההזדמנות הבאה. הוא קיבל רישיון לבצע הרכבה של מחשבים מרכזיים מסוג אל קריי, ותוך כדי כך החל ללמוד בכוחות עצמו על עסקי ההיי-טק.

שנתיים מאוחר יותר הגיע גילה פעם נוספת לישראל. בביקור הזה הוא התוודע לקבוצת פיתוח שנקראה "קולטוק" וישבה במשרדים מוזנחים למדי ברחוב המסגר בתל אביב. הקבוצה, שכללה כ-15 מהנדסים, פיתחה באותה העת את האלגוריתם ששימש כבסיס למוצרי כפל הדיבור עבור חברת אי.סי.איי טלקום. מוצרים אלה היוו את הבסיס העסקי של אי.סי.איי ב-15 השנים הבאות.

קולטוק מימנה את עצמה במשך השנים דרך עבודות פיתוח בקבלנות עבור גופים שונים. החברה פיתחה אלגוריתמים מתוחכמים למוסד ולמשרד הביטחון, אך כשגילה השתלט עליה היא היתה על סף פשיטת רגל. בעלי המניות של קולטוק, בהם חברת קומברס וכמה משקיעים פרטיים, סירבו להשקיע בה הון נוסף.

גילה לא הרים ידיים. הוא מצא בקולטוק קבוצה מוכשרת של מהנדסים עם הרבה ניסיון טכנולוגי בתחום עיבוד הקול הדיגיטלי, וחשב כי ניתן יהיה לנתב את הטכנולוגיה שפותחה בחברה לכיוונים עסקיים. בין המהנדסים הבולטים של קולטוק היו שבתאי אדלרסברג וליאון ביאליק, שבשלב מאוחר יותר הקימו את אודיוקודס, וכן יהושע לוינברג, ממייסדי גילת רשתות לוויין.

לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים נבחר כיוון עסקי שעד מהרה התגלה כבעל פוטנציאל: פיתוח שבבים שמקליטים ומשמיעים קול ודיבור. גילה האמין כי ניתן להתקין את השבבים האלה במשיבונים אוטומטיים במקום הקסטות הישנות. ברגע שזיהה את הכיוון, הוא עט עליו במלוא הכוח. כיוון שרוב יצרני המשיבונים הן חברות יפאניות, ארז גילה את מטלטליו ועבר לגור למשך 3 שנים בטוקיו הרחוקה.

העסק התחיל להתרומם. קולטוק, ששינתה בינתיים את שמה ל-DSPG, שלטה בתוך זמן קצר ב-50% מהשוק העולמי לשבבים המיועדים למשיבונים. החברה המשיכה לפתח ולהתפתח, ובשלב מסוים פנתה לשוק בתולי ומזמין - שבבים לטלפונים סלולריים.

ב-DSPG 1991 הכינה את עצמה להנפקה בבורסה. גם במקרה הזה הצליח גילה להפתיע עם חשיבה מקורית ובעלת חזון. היום יודע כל דרדק בשוק ההון לדקלם מושגים כמו "ספין-אוף", "פיצול" ו"מיקוד עסקי". אבל בתחילת שנות ה-90 אלו היו מושגים שבשוק הישראלי לא ידעו איך לאכול אותם.

ערב ההנפקה בבורסה האמריקאית פוצלה DSPG לשתי חברות נפרדות - DSPG שהמשיכה לפתח שבבים למשיבונים, ו-DSPC שעברה להתמקד בשוק הסלולרי בלבד, וצירפה לשורותיה משקיעים חיצוניים. זה היה צעד כואב ומסוכן, אך מבחינה עסקית הוא הוכיח את עצמו.

בהפרש של שנתיים הונפקו שתי החברות של גילה בבורסה. כדי למנוע ניגודי אינטרסים התמקד גילה בחברת הטלפונים הסלולריים (DSPC), והותיר את DSPG להתנהל בלעדיו.

2 מיליון שנהפכים ל-200 מיליון

מעט לפני ההנפקה הראשונה של DSPG, אירעה לגילה תקלה. שבתאי אדלרסברג, מנהל הפיתוח של החברה, וליאון ביאליק שנחשב למוח המתימטי שלה, החליטו לפרוש ממנה ולהקים חברה עצמאית. ההחלטה של השניים גרמה לסערה ב-DSPG. כמה מהמנהלים והדירקטורים ראו בצעד הזה בגידה, ואף שקלו לתבוע את אדלרסברג וביאליק על חבלה במאמצי ההנפקה.

גילה חשב אחרת. הוא האמין שבמקום לתבוע את שני עובדיו המוכשרים מוטב לו להפוך לשותף שלהם. הוא הצליח לשכנע את שאר חברי הנהלה להשקיע בחברה החדשה, אודיוקודס, כ-2 מיליון דולר, ואף להעביר לה עבודות פיתוח שהיו נחוצות ל-DSPG.

לימים תתברר ההשקעה הזו כמשתלמת ביותר. 2 מיליון הדולר שהושקעו באודיוקדס צמחו בתוך 10 שנים להון עתק. מאז ההנפקה של אודיוקודס בוול סטריט ב-1999 מימשה DSPG את מניותיה בהיקף שמוערך ב-200 מיליון דולר. האופי הפרגמטי והמעשי של גילה הראה כי שיתוף הפעולה עם שני העובדים לשעבר היה משתלם יותר מהכרזת מלחמה.

אדלרסברג, המשמש כיום כמנכ"ל אודיוקודס, יודע גם הוא להכיר טובה למהלך של גילה. "מי יודע? אלמלא הייתי מתחבר עם דוידי גילה, יכול להיות שהיום הייתי עדיין מהנדס באלתא", אמר בראיון ל"הארץ" לפני כמה שנים.

המרוץ בין אינטל לקוואלקום

השנים חלפו, החברות בגרו וב-1997 החליט גילה לפרוש מעיסוקיו ולהתמקד במשפחתו שחיה בארה"ב. הוא הפקיד את ניהול החברה בידי נתן הוד. העזיבה של גילה אירעה בתקופה בעייתית - שנה לאחר ניסיון כושל להשתלט על חברת הדפוס סאיטקס, חודשים ספורים אחרי ניסיון מיזוג כושל עם חברה אמריקאית בשם פרוקסים.

לקראת סוף 1997 צללה מניית DSPC למחיר שפל של 5 דולרים ששיקף לה שווי של כ-200 מיליון דולר בלבד. לחברה היו אמנם מזומנים רבים בקופה ולא נשקפה לה סכנה פיננסית, אבל היא סבלה מחוסר מנהיגות.

בתחילת 1998 נענה גילה לבקשת הדירקטוריון לחזור וליטול את המושכות של DSPC. בשלב הזה הוא כבר ידע מה מטרתו הסופית - להכין את החברה לקראת מכירתה לחברה גדולה. גילה הכיר בסגולותיו כיזם ואיש חזון, אך ידע גם את מגבלותיו כמנהל. הוא לא חשב שיוכל לנהל את DSPC לאורך זמן.

עם חזרתו של גילה החלה DSPC להתאושש, אבל התהליך הזה לא קרה רק בזכותו. שוק הטלפונים הסלולרים נמצא באותה העת בתנופת צמיחה והתנודות בעסקיה של DSPC נבעו בעיקר משינויים תכופים בדורות של המכשירים הסלולרים. השמועות על הצמיחה המואצת בשוק הסלולרי, שהחל להתפתח גם לתקשורת נתונים לצד שירותי הטלפון הרגילים, הגיעו גם לחברות הגדולות, ואלה החלו להתעניין ב-DSPC.

ב-1998 החל גילה בניהול משא ומתן עם כמה חברות במקביל, בהן חברת קוואלקום האמריקאית. בשוק הסלולרי שלטו אז שלוש טכנולוגיות. שיטת ה-CDMA האמריקאית, שיטת GSM האירופית, ושיטת ה-TDMA היפאנית. קוואלקום התמקדה בעיקר בפיתוח שבבים לטלפונים סלולריים בטכנולוגיית CDMA, שהיתה השיטה הפופולרית בארה"ב.

ל-DSPC לא היה לוקסוס כזה. מקום מושבה בישראל הכריח אותה לשמור על גמישות מקסימלית, והיא נאלצה לפתח שבבים שיתאימו לכל שיטות השידור. שליטתה של החברה בכל הטכנולוגיות המובילות בתחום קרצה לקוואלקום, וראשיה החלו להתעניין ברכישתה. המחירים שהוצעו תמורת העסקה עלו בזריזות מ-400 מיליון דולר ל-600.

אבל לגילה לא אצה הדרך. "DSPC תימכר ביותר ממיליארד דולר", הוא אמר למקורביו. הוא ידע דבר פשוט - ברגע שקוואלקום תבין שהיא לא לבד, הצעות המחיר יתחילו להאמיר.

וכך קרה. לקראת סוף 1998 החלה גם אינטל לגשש אחר אפשרות של רכישה. באינטל הבינו ששוק השבבים לענף הסלולר ממשיך לצמוח במהירות, בעודד ששוק שבבי המחשבים מראה סימני רווייה.

אינטל חיפשה בנרות חברה שרכישתה תעניק לה חיסכון משמעותי בזמן פיתוח יקר. DSPC היתה מועמדת אידיאלית.

המו"מ החל להתלהט. בתחילת 1999 הגישה קוואלקום הצעת רכישה ל-DSPC עם תג מחיר שגבוה מעט ממיליארד דולר. המחיר היה גבוה בעשרות אחוזים ממחיר המניה של DSPC בשוק.

אבל גילה לא מיהר להתפתות. הוא חיכה להצעה נגדית מאינטל שבוששה לבוא. גילה הבין שלאינטל יש בעיה. היא מתקשה להציע מחיר אסטרונומי על חברה ישראלית שמעסיקה רק 250 עובדים. המחיר נראה לא הגיוני, ויהיה קשה להסביר זאת לבעלי המניות.

הפתרון היה פשוט. גילה הורה לאנשיו להגדיל במהירות את מצבת העובדים של החברה. ואכן, בתוך שלושה חודשים שכרה DSPC כמעט 100 מהנדסים חדשים. גיוס העובדים שידר צמיחה מהירה, וביטחון בעתיד החברה.

לקראת סוף 1999 חזרה אינטל למירוץ הצמוד מול קוואלקום. ההצעות שוב החלו לטפס, כשהן נתמכות גם בתוצאות עסקיות טובות של החברה. בספטמבר הצליח גילה לסכם מחיר סופי עם אינטל - DSPC תימכר לפי שוי של 36 דולר למניה. המחיר שנקבע היה כפול ממחיר השוק של מניית DSPC באותה עת. דבר העסקה החל כנראה לדלוף עוד לפני הפרסום הרשמי לשוק ההון, מה שגרר עלייה מהירה במחיר המניה בטרם פרסומה.

אבל גילה רצה יותר מכך. הוא עמל קשה כדי לשכנע את אינטל לשמור במשך שנתים לפחות על השם של החברה, וחייב אותה להחזיק את מרכז הפיתוח בישראל. ואכן, גם היום, חמש שנים אחרי העסקה, מרכז הפיתוח של DSPC נשאר בארץ, והוא מעסיק מעל 400 עובדים. שמואל ארדיטי שכיהן בזמן הרכישה כמנהל התפעול של DSPC הפך בינתיים לסגן נשיא באינטל שאחראי על כל צוותי הפיתוח לתחום הסלולרי.

מכירתה של DSPC, שבוצעה בשיא ימי בועת הטכנולוגיה בוול סטריט, היתה פסגת הישגיו העסקיים של גילה. חודשיים לאחר מכן הוא השקיע 5 מיליון דולר בחברה חדשה, גנדן שמה, שהקימו נוחי דנקנר וידידו הוותיק של גילה, עו"ד אבי פישר. לימים תהפוך גנדן לבעלת השליטה ב-אי.די.בי. גילה, שבשוק הישראלי הכירו אותו במשך כמה שנים בעיקר בתור "האיש שכמעט קנה את סאיטקס", יהפוך, בעקיפין, לבעל השליטה בקונצרן התעשייתי הגדול בישראל, ששולט גם בסאיטקס.

גילה שעדיין מתגורר בארה"ב ממשיך להשקיע בחברות הייטק, ושומר על קשר עם ישראל בדרכים שונות. הוא תורם למספר גופים ישראליים כגון החממה היהודית ערבית (NGT) והקים עם האוניברסיטה העברית מרכז שעוסק בנושאי חינוך, אזרחות ודמוקרטיה. מכריו מספרים שמבין החברות בהן גילה מושקע יש כמה בעלות פוטנציאל להגיע לשווי הגבוה אפילו מ-DSPC.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ