בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפואה עדתית

* כמו היום, גם בעבר היתה פתח תקוה מוקד להפרדה על רקע עדתי, כשהוקמה בה מרפאה לתימנים בלבד

17תגובות

כותרות העיתונים מהעת האחרונה, שהרבו לעסוק בסוגיית האפליה העדתית של ילדים ממוצא אתיופי בבתי ספר בפתח תקוה, מזכירות סיפורים נושנים מאם המושבות. גם הם נוגעים להפרדה עדתית, במערכת הבריאות. בפתח תקוה הוקמה מרפאה נפרדת, ראשונה ויחידה במינה, לפועלים תימנים בלבד.

השירות במרפאה היה שוויוני, אבל נפרד. כיום מצב כזה אינו מתקבל על הדעת, אבל במחצית הראשונה של שנת 1916 הודיע סניף קופת החולים של פועלי יהודה (לימים שירותי בריאות כללית), כי הוא פותח במושבה מרפאה מיוחדת לפועלים תימנים.

באותה תקופה נהגו לומר כי פועלים אלה אינם חזקים גופנית. כך גם נכתב במאמר שפורסם אז בביטאון הקופה. לכן טרחו ומצאו אחות במשרה חלקית ("חובשת"). שמה היה נחמה ובחוזה שלה נקבע כי עליה "לטפל גם בפועלים תימנים חולים שלוש או ארבע פעמים בשבוע". בעד עבודה זו קיבלה שכר נפרד.

הקופה גם פנתה אל ד"ר משה שרמן, אז יו"ר ההסתדרות המדיצינית העברית (לימים ההסתדרות הרפואית בישראל - הר"י), כדי שיגבש תוכנית בריאותית מיוחדת למרפאה לפועלים תימנים. שרמן נרתם לתפקיד, ואף סבר כי יש לחייב את ועד המושבה במימון התרופות לפועלים התימנים, כפי שנהגו כלפי פועלים עניים אחרים. הדרישה היתה מוצדקת, אך ועד המושבה סירב להשתתף בתשלום. לבסוף, ד"ר יעקב טהון, מראשי המשרד הארץ-ישראלי, העביר סכום עתק של 300 פרנק לקופת החולים של פועלי יהודה, לצורך "סידור העזרה המדיצינית לתימני מחנה יהודה".

כפי שכתב ד"ר שרמן: "את התימנים סידרתי באופן כזה: החולה שיכול ללכת לרופא המושבה מקבל אצלי פתקה, ומתקבל אצל הד"ר מחברינו האשכנזים, ואם במקרה שיהיה חולה בחוליים רציניים, יבקר הד"ר אצלם בעד 4 בישליקים... התימנים שבעי רצון ומסתדרים קמעה קמעה".

מדוע היה צורך להקים מערכת נפרדת ל"אחינו התימנים"? גם היום הנימוקים נשמעים אקטואליים. התימנים, שהובאו ארצה ביוזמת המשרד הארץ-ישראלי ותנועת הפועל הצעיר, נקלטו בסיוע בני העלייה השנייה, כפועלים חקלאיים במושבות. הם זכו לאהדה ולתמיכה, אבל לא נקלטו כשווים. מכיוון שלא עלה על הדעת כי התימנים יהיו שותפים לחזון הסוציאליסטי-הציוני, הפועל התימני, חסר ההכרה המעמדית המפותחת, נמצא בתחתית הסולם החברתי. אפשר להניח כי ראייה סטריאוטיפית זו השפיעה על ההחלטה של קופת חולים להקים מרפאות נפרדות לפועלים ממוצא תימני.

סיבה נוספת לצעד זה היתה מצבם הבריאותי הקשה של הפועלים שעלו מתימן. מרפאת התימנים שנפתחה בשלהי 1916 כללה חדר ובו ציוד בסיסי לעזרה רפואית, וכן ציוד מטבח ומחצלות לשינה (הרי כך ישן הפועל התימני המצוי), כיוון שהמרפאה שימשה גם לאשפוז, ולא רק למתן טיפול.

הרופאה שסיפקה חלק מהשירות הרפואי של קופת חולים לתימני השומרון, ציינה שהתימנים נפגעו קשה בעיקר משחפת, וכי אחוזי התמותה בקרבם ממחלה זו גבוהים ביותר. רבים מהם סבלו מקדחת וממצב גופני ירוד.

למרות חוות דעתם של שני רופאים מכובדים, שסברו כי המושבה חדרה צריכה לשלם על הטיפול בפועלים תימנים שחלו בקדחת, לאחר שהעסיקה אותם בעבודה בביצות - מקור התחלואה - ועד המושבה סירב לסייע. בכך נהג בדומה לוועד בפתח תקוה. החוקרת ניצה דרויאן מציינת, כי בפתח תקוה ובחדרה גם יחד מתו בשנה הראשונה כ-60 בני אדם, וכי תמותת התינוקות היתה גבוהה. התימנים נשלחו להתגורר בסוכות, ברפתות ואף תחת כיפת השמים. האיכרים לא נטו להעסיקם.

למרות הקושי הכספי בהפעלת מרפאה נפרדת, לא עלתה על סדר היום של פועלי פתח תקוה והשומרון האפשרות לאיחוד של שירותי המרפאות כדי לחסוך באמצעים. סניפי קופות החולים של הפועלים הסבירו כי השירות הרפואי ניתן בנפרד, מתוך רצון להתאים את השירות לצורכי הבריאות הייחודיים של הפועלים התימנים. בפועל, בעיותיהם הבריאותיות של כלל הפועלים - ממוצא תימני או ממוצא מזרח אירופי - היו דומות. בקרב התימנים היו שיעורי תחלואה גבוהים יותר, אבל להפרדה לא היתה הצדקה רפואית.

מרפאות קופת חולים לפועלים התימנים בפתח תקוה ובשומרון פעלו עד תום מלחמת העולם הראשונה. רק ב-1921 שולבו שירותי הבריאות לתימנים כחלק בלתי נפרד משירותי קופת חולים. למעט האפיזודה של מרפאות התימנים במלחמת העולם הראשונה, סיפור הקמתן של מרפאות ייחודיות על בסיס עדתי לא חזר על עצמו. האם יש חדש תחת השמש?

פרופ' שורץ היא היסטוריונית של הרפואה מאוניברסיטת בן-גוריון; פרופ' דונחין הוא מנהל המרכז לבטיחות החולה בבית החולים הדסה עין-כרם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו