בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצר בתקשורת

* מחקר חדש על התנהגות מטרידה בין רופאים מתמחים לאחיות, מגלה כי המתחים בצוות עלולים להשפיע על איכות הטיפול הרפואי

תגובות

המשמרת תמה בבית החולים האוניברסיטאי "פאסיפיק" שבקליפורניה, והרופא הראשי במחלקה הכירורגית פנה לאחות הראשית. "יש בעיות עם האחיות?" שאל. "המון!" היא השיבה. צוות המחלקה התכנס לדיון בנושא. האחות הראשית סיפרה שהרופא התורן והאחיות "לא הסתדרו בסוף השבוע". התורן הסביר שהיה קושי לקבל בדיקת שתן. "השתן נאסף, אבל אף אחד לא לקח אותו למעבדה המרכזית, עד שעשיתי זאת בעצמי בחצות הליל", הוא אמר והוסיף: "האחיות פה בקומה הן משהו שלא ייאמן. כל הצוות מתלונן עליהן. ערב אחד הוזעקתי בגלל עירוי שלא עבד. כשהגעתי לחולה, ראיתי שהוא סובב את צינורית העירוי והיה ברור שהאחיות בלילה בכלל לא הסתכלו על זה".

כך תיאר הסוציולוג פרופ' צ'ארלס בוסק (כיום מאוניברסיטת פנסילבניה) את המתח המאפיין לעתים את הקשר בין אחיות לרופאים בבתי החולים, בעבודה שבוצעה בשנת 1979, בניסיון להתחקות אחר הסיבות לתקשורת לקויה במוסדות רפואיים.

כיום התנהגות מטרידה (Disruptive Behavior) היא מונח המקובל בקהילה הרפואית לתיאור התנהגות לא פונקציונלית של צוותים רפואיים. "מדובר בספקטרום של התנהגויות שבין אנשי הצוות הרפואי, החל משפת גוף - למשל הרמת גבה שמתפרשת כפגיעה בכבוד וזלזול - ועד לצעקות, קללות והטרדה מינית", מסבירה ד"ר טלי ברמן-קישוני, מרכזת פניות הציבור במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה.

מחקר שנערך ב-2008 מצא כי על התנהגות מטרידה של רופאים בבתי חולים מדווחים 51% מהרופאים ו-88% מהאחיות, ועל התנהגות מטרידה של אחיות מדווחים 72% מהאחיות ו-49% מהרופאים. בעבודת דוקטורט של ד"ר ברמן-קישוני, בהנחיית פרופ' שפרה שורץ מאוניברסיטת בן גוריון ופרופ' דייוויד מץ ופרופ' אבן וייצמן מאוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון, היא בחנה את ההשפעות של התנהגות מטרידה על שביעות הרצון של הצוותים הרפואיים מהעבודה המשותפת, וחשוב מכך, על שביעות רצון המטופלים.

המחקר בוצע בקרב צוותים רפואיים בבתי החולים רמב"ם בחיפה (134 משתתפים) וסורוקה בבאר שבע (60 משתתפים) ובבית החולים "בריגהם אנד וימנס" בבוסטון (50 משתתפים).

89% מהצוותים הרפואיים שנבדקו דיווחו על התנהגות מטרידה במקום העבודה, שמתבטאת, בין היתר, בחוסר כבוד, ביקורתיות ותוקפנות מילולית, בדיחות שאינן ראויות, צעקות וויכוחים, ועלולה להגיע עד לסירוב לדבר ולעבוד יחד ואף לאיומים והטרדות מיניות. כן דווח על מאפיינים סמויים, כהבעות פנים ותנועות גוף מזלזלות, הפצת רכילות מרושעת ושקט מתוח בחלל העבודה. "בין אם ההתנהגות המטרידה סמויה או גלויה, היא משפיעה לרעה על איכות הטיפול הרפואי ועל שביעות רצון של הצוות המטפל", אומרת ברמן-קישוני. ממצאי המחקר הוצגו לאחרונה בכינוס המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות בבית החולים שיבא בתל השומר.

הסיבות להתנהגות המטרידה שמנו הנבדקים כללו לחץ במקום העבודה, תקשורת לקויה וגורמים אישיותיים של המעורבים. המחקר מצא כי התנהגות מטרידה עשויה ללבוש צורות שונות במחלקות שונות. קונפליקטים המלווים בצעקות דווחו במחלקות כירורגיה, הרדמה, טיפול נמרץ, נוירולוגיה, מיון ויולדות, בסדר יורד. ברמן-קישוני מסבירה כי "בחדר ניתוח ניתן לשמוע יותר צעקות וויכוחים אקספרסיביים, כי הדינמיקה לחוצה והמטופל מורדם לרוב".

נוכחות של מנהל המחלקה או אחות אחראית היא לרוב גורם המנטרל התנהגות מטרידה. לעתים הבעיה קשורה במבנה המחלקה. באחד מבתי החולים נמצא, למשל, כי יולדת הנקלטת במחלקה מתבקשת לעבור כמה תחנות, כשבכל אחת נדרש אישור רופא ואחות למצבה הרפואי. "נוהל עבודה שכזה יוצר בעיה מובנית של חיכוך בין הצוותים הרפואיים", אומרת ברמן-גרשוני, "כי נדרשת הסכמה גם של הרופא וגם של האחות בכל שלב, ולעתים העברה לתחנה הבאה מתפרשת כניסיון להעביר את העבודה לצוות הבא. כשפותרים בעיה ארגונית כזו, ניתן להקטין את החיכוך".

גם המבנה עשוי ליצור בעיות. "יש מחלקות עם אינטראקציה לא פורמלית תמידית בין רופאים לאחיות, למשל כשיש דלפק קבלה גדול והם יושבים הרבה ביחד, ואז מופחתת ההתנהגות המטרידה", אומרת ברמן-גרשוני. "כשהרופאים והאחיות נפגשים פחות, זה מעלה חיכוכים, והבעיות נוטות שלא להיפתר בזמן אמת".

הנבדקים במחקר סיפקו הסברים משלהם להתנהגות מטרידה. רופא במחלקת יולדות הסביר ש"אין לי זמן לבקש 'תעבירי לי בבקשה', אני נאלץ לתת פקודות". אובחנה גם התנהגות מטרידה על רקע מגדרי. לדברי ברמן-קישוני, "קיים מתח מובנה בין רופאים מתמחים לאחיות, כשיש פער בין הסמכות המצויה בידי הרופא המתמחה לבין הנסיון או הוותק שהם לרוב גדולים יותר אצל האחיות. לפעמים יש גם מתח ברמה המגדרית, אם כי היום התופעה פחות שכיחה, כי יש הרבה רופאות".

להתנהגות זו יש גם השלכות על הטיפול הרפואי. הנבדקים במחקר ציינו בעיקר את הפגיעה באווירה במקום העבודה, וכן פגיעה באיכות הטיפול הרפואי ובטיחותו. בדירוג חומרת השפעותיה של ההתנהגות המטרידה על הנבדקים, בסולם של 0 (ללא השפעה) עד 5 (השפעה מרובה), נמנו לחץ ותסכול (3.6), פגיעה בשביעות הרצון של המטופל (3.4), תקשורת בעייתית (3.4), פגיעה באיכות הטיפול (3.2), רצונם של אנשי צוות לעזוב את המחלקה (2.9), וטעויות רפואיות (2.7).

בנובמבר 1999 פירסם המכון הלאומי האמריקאי לבריאות (IOM) דו"ח שנסמך על עבודת שטח מקיפה, ולפיו קרוב למאה אלף מטופלים מתים מדי שנה במוסדות רפואיים בארצות הברית בגלל כשלים בתקשורת - יותר מהתמותה מתאונות דרכים וסרטן השד.

באפריל 2009 הפיצה הרשות האמריקאית לרישוי למוסדות בריאות (JACHO), מרכיב מחייב חדש לרישוי, הכולל קוד התנהגותי להפחתת תופעת ההתנהגות המטרידה. בתי חולים פועלים כיום בכמה שיטות להפחתת ההתנהגות המטרידה בין אנשי הצוות, אולם לטענתה של ברמן-קישוני, "לא ברור האם הפעלת סט אחיד של כלים יעילה במידה שווה במחלקות השונות".

במחקר נבדקו מספר דרכים לצמצום התופעה, וחלקן נמצאו יעילות, לרבות הפעלת מנגנון ליישוב סכסוכים, חינוך לעבודת צוות והגדרת קוד התנהגותי במוסד הרפואי. "חשוב לקבוע בכל מוסד רפואי ערכאה שתיישב סכסוכים, באמצעות הנהלת המחלקה או גורם נייטרלי מגשר", אומרת ברמן-קישוני. היא מוסיפה כי אף שהגישה האמריקאית דוגלת בפתרון אחיד, "אני טוענת שיש לתפור את חליפת הפתרונות לפי הגורמים השונים הייחודיים לכל מחלקה ומחלקה. למשל, במחלקות גדולות שבהן רופאים מתמחים ואחיות לא תמיד מכירים זה את זה, חשוב להפעיל פתרונות שמתמקדים ספציפית בבעיה, כגון יצירת מפגשים לא פורמליים בין אנשי הצוות, בילוי משותף וניסוח פרוטוקולים סדורים להעברת מידע".

ממצאי המחקר ניתנים ליישום. ברמן-קישוני אומרת כי בעבודתה כמרכזת פניות ציבור בבית החולים רמב"ם בחיפה, פותרים בעיות, בין היתר, "על ידי איתור תבניות חוזרות של פניות המעידות על כשלים מערכתיים". היא מציעה לבצע נוהל דומה בקשר בין רופאים לאחיות, "לזהות בעיות שחוזרות על עצמן ולהציע פתרונות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו