בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחלוק לבן

הסבב של סטודנטים לרפואה במחלקות הפנימיות חושף אותם לראשונה בפני מצוקות החולים. יחסי האמון עמם נבנים בהדרגה. אחרי שלושה חודשים, הם פחות סטודנטים, והרבה יותר רופאים

27תגובות

אחרי שלוש שנים של לימודים תיאורטיים באוניברסיטה, מגיעים הסטודנטים לרפואה למחלקה הפנימית, המחלקה הראשונה אליה הם נחשפים בבית החולים. שם הם חווים לראשונה מהי המשמעות של "להיות רופא". דקות אחרי לבישת החלוק הלבן לראשונה, וכבר עוצרים אותם אנשים בפרוזדור, ומצפים מהם לספק תשובות למגוון שאלות, החל מ"איפה פה המיון?" וכלה ב"תגיד, התרופה הזו שווה משהו?".

זמן קצר עובר והם כבר לומדים את החולים במחלקה. בתחילה חוששים מהאינטימיות המיוחדת שיש לרופא עם מטופליו, הם פוחדים שמטופל, שיכול להיות אבא או סבא שלהם, לא ירצה לפרוס בפניהם את צרותיו הגופניות והנפשיות. הם עדיין אינם מבינים שתשומת הלב, האמפתיה והרצון הכן לעזור, פותחים את לבבות החולים בפניהם, ומאפשרים להם לגעת, אבל גם לספוג ולהכיל. הבדיקה הגופנית הכרחית בתהליך האבחון והמעקב, אך היא אינה טבעית לנו. באיזו סיטואציה אחרת מאפשר מישהו לזר גמור לגעת ולחטט בגופו אחרי שיחה קצרה בלבד? יחסי האמון והאינטימיות שנבנים במהלך ההיכרות מקטינים את אי הנעימות המתבקשת מהסיטואציה הלא שגרתית הזו, והסטודנטים מופתעים לגלות שרוב המטופלים שמחים על הבדיקה והמבוכה העיקרית היא של הבודק ולא של הנבדק.

לצערי, הזמן המוקדש לכל חולה הולך ומתקצר עם ההתקדמות בסולם המקצועי. סטודנט שאחראי על חולה אחד יכול לקדיש לו שעות ארוכות, ואילו המומחה שאחראי על עשרות חולים בכל יום, יכול להקדיש כל יום רק דקות מעטות לכל אחד. האומנות היא ליצור קשר עם המטופל ולהפיק את מרב המידע הדרוש לטיפול בו בזמן קצר. אמנם כך ניתן לטפל ביותר חולים, אך לעתים משהו הולך בדרך לאיבוד. בהדרגה הסטודנטים נטמעים והופכים חלק אינטגרלי מהמחלקה. החששות מתפוגגים, הביטחון העצמי גדל, והם מאפשרים לעצמם להיפתח מול החולים, אבל גם להיחשף בעצמם. הם מפתחים מיומנויות חדשות, לומדים למשש דפקים ולהאזין ללב, לוקחים דמים ומרכיבים עירויים. עם הזמן הם נחשפים גם לצער ואובדן. לחולים שנפטרים, לפעמים בשלווה ולעתים בייסורים, חווים את קושי הבשורה המרה ולומדים להכיל את הצער והכאב.

תומר אפלבאום

עצם נוכחותם של סטודנטים במחלקה משפרת את הטיפול שהחולים מקבלים. במחלקה הסטודנטים לומדים רפואה כשוליות, ומלווים את הצוות הרפואי בעבודתו, ונחשפים לשיקול הדעת ולאין סוף החלטות קטנות וגדולות המהוות את הבסיס לטיפול הרפואי השוטף. הם שם כדי לשאול "למה". כל שאלה כזו מחייבת אותנו לעצור רגע, לחשוב, ולהסביר לעצמנו ולהם למה אנו פועלים באופן זה ולא אחר. עצם הדיון שמתקיים מגלה לנו לא פעם שהחלטות שקיבלנו לא מבוססות, ושיש אולי אלטרנטיבה יותר טובה. יותר מכך, השאלות שלהם גורמות לנו להפנים שאנחנו לא יודעים הכול, ודוחפות אותנו לפתוח מחדש את הספרים ולחפש תשובות, משהו שאנחנו לא תמיד טורחים לעשות בלחץ העבודה השוטפת. הדרך הכי טובה ללמוד היא ללמד.

עיקר אמנות הרפואה הפנימית היא קבלת החלטות במצב אי ודאות. ניסח זאת אחד ממורי: "רופא פנימי צריך קצת ידע והרבה היגיון בריא". אי אפשר ללמוד זאת מספרים או מהרצאות. הלימוד מחייב חשיפה כנה ואמיתית לתהליכי קבלת ההחלטות יום-יום ושעה-שעה מול החולה, וניתוח לאחר מעשה של שגיאות והחלטות לא מוצלחות. לצערי, במקצוע שלנו החלטה לא נכונה יכולה לגרום לנזק ואף למוות. לא קל לעמוד מול סטודנטים ולפרוט ולפתוח שרשרת טעויות שעשיתי או ביצעתי ושהביאה בסופו של דבר לנפגע או לכמעט ונפגע. הזמן עובר מהר, והשינוי ניכר בהם, הם בגרו ובשלו. מחר הם כבר עוברים למחלקה אחרת, להיחשף למנהגים שונים וללמוד תורה חדשה. המחלקה הפנימית תישאר בזיכרונם כמקום הראשון בו התנסו ברפואה. התיק של כל אחד מהם התמלא בחודשים שעברו בספרים, בסיכומים, בסטטוסקופ שבו למדו להשתמש ובחלוק שצריך היה לזרוק לכביסה מזמן, וגם בסיפורים, ריחות, קולות, ופנים. בסבתא עם הכובע הוורוד, ניצול השואה עם המספר על היד, הצעיר שלא מצאנו מה יש לו, אלו שהבריאו ואלו שלא.

היום, שלושה חודשים אחרי, הם פחות סטודנטים והרבה יותר רופאים.

הכותב הוא ד"ר סגן מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים בילינסון בפתח תקווה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו