בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקרים וחומרים רדיואקטיביים: מה יצרני הסיגריות מסתירים

הספר "שואה מוזהבת" מתאר תשלומים להיסטוריונים כדי שיעידו לטובת החברות, וכיצד הן הסתירו הימצאות פולוניום 210 בטבק. כתבה שנייה

11תגובות

רוברט פרוקטור, מרצה באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה וחוקר בתחום ההיסטוריה של המדע, איננו איש של קונספירציות וגם לא חובב בריאות מושבע. פרוקטור הוא מחבר הספר "השואה המוזהבת" היוצא לאור בימים אלה בארה"ב, ומדאיג את חברות הטבק האמריקאיות. פרסום הספר עורר אי-נחת רבה בחברות הטבק, שהחליטו לפנות בתורן לערוצים משפטיים בניסיון לשים ידם על כתב היד, אך המהלך המשפטי לא צלח.

השאלה היא מה יש בספר בן 750 העמודים שמטריד עד כדי כך ענקי תעשייה כגון אר-ג'יי ריינולדס או פיליפ מוריס? והתשובה היא הדברים שאמרו הם עצמם. בספר ניתן למצוא סודות קטנים וגדולים, שהעבירו המנהלי החברות בתזכירים ומסרים פנימיים, כמו גם דו"חות מחקר שהעבירו כימאים ורופאים שהועסקו על-ידי חברות הטבק. עובדה פחות ידועה היא שהמסמכים הנדירים והנפיצים, המוכרים גם כ"מסמכי הטבק", פורסמו כבר בשנות ה-90.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

הצלחתה של הסיגריה נשענת גם כיום על כישרונם של הכימאים בחברות הגדולות של תעשיית הטבק, ה-"Big Tobacco", להפוך את העשן לעדין יותר, נדיף יותר ולכן גם חודר יותר. עבור המעשנים, שמכירים את תחושת הצריבה המרעננת בריאות עם כל שאיפה, שאיפת העשן לעומק הריאות נראית דבר רגיל. מה שאנו מכנים "לקחת לריאות" הוא תוצר של עבודה מקצועית ומורכבת של כימאים. מבחינת התרכובת הכימית של הסיגריה, לטבק נוספים מאות חומרים ובהם מאיצי בעירה, אמוניות, חומרים ממריצים, סוכרים וכדומה. "אפשר לומר שסיגריה היא מוצר פגום, במובן זה שהיא מזיקה הרבה יותר מכפי שיכולה היתה להיות במקור... בגירסתה הנוכחית, סיגריה מכילה אין-ספור תוספים שונים שנועדו לחזק התמכרות והופכים אותה למסוכנת בהרבה", טוען פרוקטור.

אולם, לא כל החומרים הרעילים בסיגריה הם בהכרח תוספת של כימאים מהתעשייה, ולעתים גם הטבע משחק תפקיד פעיל. החומר פולוניום 210, למשל, הוא רעלן טבעי. מסיבות שאינן ידועות עד תומן למדע, לעלי הטבק יש נטייה לספוח כמויות גדולות מהחומר הרדיואקטיבי המצוי בטבע. מסמכי הטבק מגלים כי תכונה מטרידה זו היתה מוכרת ליצרניות הטבק החל משנות ה-50, אך המידע נשמר על ידן כסוד שמור, ורק באמצע שנות ה-60 החלו להתפרסם מאמרים עצמאיים בנושא.

פרוקטור מתאר בספרו שלב אחר שלב כיצד פעלו מנהלי חברות הסיגריות מרגע היוודע "הפרט הקטן" שיוכל לגרוע מאיכותו של המוצר הסופי. בשלב הראשון הם ניסו להיפטר מחומר הלוואי הרדיואקטיבי ויזמו סדרה של ניסויים סודיים בנושא. לדעתם, משמעות הפרסום של התופעה בציבור עלולה היתה "להעיר ענק מרבצו". בתזכיר שכתב מנהל בכיר ביצרנית הסיגריות פיליפ מוריס נאמר כי "הנושא יוכל לעשות הרבה רעש, ובכל מקרה, ספק רב אם יעלה בידו של מי להציג עובדות מוכחות בעניין".

בהמשך עולים על הפרק כמה פתרונות אפשריים לבעיה, וביניהם שינוי סוג הדשן של גידולי הטבק או העברת העלים באמבטיות מיוחדות של השרייה חומצית. נראה איפוא כי אף אחת מהאפשרויות לא אומצה בסופו של דבר. אלא שגם פיתרון לתופעת הלוואי הזו לא היה טומן בחובו "יתרון כלכלי", כפי שטען - על פי המסמכים - בכיר בחברת הסיגריות אר-ג'י ריינולדס.

"צורה של עבדות"

יותר מכל, חששו היצרנים כי כל תהליך כימי נוסף בייצור ישנה את תכונות הניקוטין ויפגע בנכס הגדול ביותר שלהם: התמכרות. ובכלל, אם אין הכרח, לא כדאי להעלות את הנושא, ולו רק כדי להכריז בהמשך על פתרון, הם סברו. בשנות ה-80 סגרה חברת פיליפ מוריס את המעבדה הייעודית לחקר תופעת הלוואי של הפולוניום 210. העיקר, לא להעיר את הענק מרבצו.

30 ומשהו שנים חלפו מאז, והענק עוד שרוי עמוק בשנת ישרים. ניתן לתהות, למשל, כמה מעשנים מודעים להימצאות החומר הרדיואקטיבי בקופסאות הסיגריות שבכיסם? עד כמה הציבור מודע לכך שהפולוניום 210 אחראי לנתח משמעותי ביותר מכלל מקרי הסרטן בהם לוקים מעשנים?

היקף הצלחתה של תעמולת הפרסום נמדדת בדיוק בפרדוקסים מעין אלה. דוגמה נוספת היא ההנאה שבעישון סיגריה. לטענת פרוקטור "מדובר בהבנייה תודעתית של התעשייה ותו לא. בסוגייה זו קיים הבדל מהותי בין סיגריה לחומרים ממכרים אחרים, כמו אלכוהול או מריחואנה, בכך שהיא לא סם של בילוי: אין לה השפעה ישירה של סימום או שיכרות עד כדי כך שבן אדם אינו יודע מה קורה סביבו".

בסרטון: פרוקטור מציג על ספרו החדש

לכל היותר, סיגריה יכולה להשרות רוגע זמני ולהקל בתפקוד. "אזכורים לתכונה הזו מופיעים ב-'מסמכי הטבק' בצורה שאינה משתמעת לשני פנים", אומר פרוקטור. "הפונקציה של הסיגריה לא דומה לשתיית אלכוהול, אלא למצב של אלכוהוליזם. מבין מי שאוהב לשתות בירה או יין למשל, רק כ-3% מכורים לאלכוהול. זאת, בעוד שבין 80% ל-90% מהמעשנים נמצאים במצב של תלות בסיגריה. מדובר בצורה של עבדות".

תעמולה

האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU) יצא בתחילת שנות ה-90 בקמפיין הקורא לשימור "חופש" העישון במקום העבודה. אלא שגם האיגוד היוקרתי גרף לכיסו כמה מאות אלפי דולרים מכספי תעשיית הטבק. נשאלת השאלה: כיצד ניתן לדבר במונחים של חופש כש-90% מהמעשנים שנשאלו השיבו כי היו רוצים להיגמל, אבל לא מצליחים? המרחק מכאן ל"שיחדש" (Newspeak) - כמו בספר "1984" – כבר איננו רב: כמו "מלחמה היא שלום" של האח הגדול, בעולם הטבק, "עבדות היא חופש".

והמסר הזה קולע בדיוק למטרה. בני נוער רואים לעיתים קרובות בסיגריות את רוח המרד. מטרתן של יצרניות הסיגריות תהיה, אם כן, לשכנע בפרסום ששעבוד הבריאות והתפקוד הפיזי לסיגריות הוא בעצם מרד נעורים. מכירת הרעיון הזה היא הפגנת כוח שיווקית במלוא הדרה ותפארתה, והמגמה מתועדת בפירוט במסמכים: צריך למכור לצעירים את הרעיון שעישון סיגריות מציע להם צורה של "מרד באישור".

ההשקעה הכספית הגדולה ביותר של היצרניות מופנה להשפעה על התרבות המודרנית ומחקרים מדעיים. כבר כמה עשורים שמותגי הסיגריות מופיעים כחלק אינטגראלי מזמן המסך של סרטים הוליוודיים, בעלות של מיליוני דולרים שמשקיעות היצרניות בפרסום. מיליונים נוספים מושקעים במימון מחקרים אקדמיים ביו-רפואיים: לא במטרה למצוא תרופות למחלות הנגרמות כתוצאה מנזקי עישון, אלא לעיתים קרובות פשוט כדי לערוך מעקב מתועד אחר נטייה גנטית מוקדמת לרגישות למחלות - קשורות או לא קשורות - לסיגריות. "חברות הטבק השקיעו סכומי עתק במימון מחקרים מתחום הגנטיקה, שבאו על חשבון מחקרים בנושא גורמי סיכון סביבתיים, וביניהם הטבק", מסביר פרוקטור. "מצב כזה תורם ליצירת מה שאני מכנה 'התאבנות' המחקר המדעי, ולקיבוע בתודעה שהמחלות הן דבר מובנה ומולד בגוף האדם, ומכאן גם להשקפה הדטרמיניסטית לפיה אין דבר שאנו יכולים לעשות בנדון".

מעוותים את ההיסטוריה

לאחר החדירה לתרבות ולמדע, לא נותר לרוברט פרוקטור אלא לתקוף את הנושא מזווית ההתמחות שלו עצמו - ההיסטוריה. בזמן המשפטים שנערכו בארה"ב נגד חברות הטבק, כ-50 היסטוריונים – שרובם הגדול נשכר או קיבל תשלום בסתר – העידו לטובת היצרניות. רק שני היסטוריונים אמריקאים – ובהם פרוקטור – בחרו להעיד לטובת החולים.

בהקשר זה משחקת ההיסטוריה תפקיד מרכזי ביותר, ויש שיאמרו תפקיד קריטי. פרוקטור מדגיש כי "כתיבת ההיסטוריה בצורה מסוימת, כמו המסמך 'מקור המחלוקת סביב נושא הטבק באנגליה של המאה ה-17' מכשירה למעשה תופעה, שבכל מקרה אחר היתה נחשבת לבלתי נסבלת. לפיכך ההתייחסות לסיגריה נכתבת כעוד תופעה חסרת חשיבות על-פני היסטוריה ארוכה, במטרה לטשטש את תופעת ההתמכרות ההמונית וחסרת התקדים שהתפתחה מאמצע המאה שעברה".

הרעיון היה, אם כן, לרתום את מדעי החברה וההיסטוריה במטרה להביא ללגיטימציה של העישון. חברת פיליפ מוריס הובילה את המגמה, כשייסדה ב-1987 את ה-"Cosmic Project": תוכנית להקמת "רשת רחבה ובינלאומית של היסטוריונים ומדענים" כפי שמסופר במסמכים, "לצורך כתיבת נרטיב היסטורי שיטיב עם תעשיית הטבק".

לדוגמה, בשנות ה-90 עבד היסטוריון על מחקר בנושא מקורי שלא זכה עד אז להתייחסות מיוחדת: מדיניות בריאות הציבור בגרמניה הנאצית ומלחמת החורמה שהכריז היטלר על הסיגריות. אחד ממאמריו פורסם ב-1997 בכתב העת "Bulletin of the History of Medicine", ואילו מספר שנים לאחר מכן, סירב אותו כתב העת לפרסם מאמר המשך של אותו היסטוריון בנושא, הפעם על בתעשיית הטבק האמריקאית. כל עוד הציג המחקר זיקה ישירה בין המשטר הטוטליטרי בגרמניה לשליטה בתעשיית הטבק – הוא התקבל. לעומת זאת, מרגע שמחקר עשוי להציב איום על היצרניות, הוא נדחה. כדי להבין מדוע, אומר פרוקטור כי "מספיק להציץ בהרכב של סגל העורכים בכתב העת, כדי לעמוד על הקשרים הפיננסיים שניהלו רבים בעיתון עם היצרניות".

היצרניות לא הגיבו לבקשת לה מונד לתגובה.

תרגום: יותם מורציאנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו