בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דוקטור גוגל היקר

כיצד חושבים ופועלים חולים בבואם לאסוף פרטים על אודות מחלתם? והאם ישנן שיטות שיוכלו ליצור בקרה על המידע שבו ייתקלו?

2תגובות

"כיצד רופאים חושבים", זו כותרת ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן, ובו מתוארים מקרים אשר בשל קיבעון מחשבתי או קבלה ללא סייג של אבחנת עמית למקצוע, הביאו להטבעת חותמת של מחלה מסוימת אצל החולה. לכן, הטיפול הרפואי לא הביא תועלת, ואף קרב את קצו של המטופל. הספר עורר הדים רבים, הן בקרב רופאים המתחבטים בשאלות של "למה טעיתי?", והן בקרב חוקרי התנהגות, המבקשים לשפר את תהליך קבלת ההחלטות בעזרת מחשבים ואינטליגנציה מלאכותית. כיצד קורה, הם שואלים עצמם, שרופא אחד אינו מאבחן את מחלת הפציינט גם לאחר בדיקה מדוקדקת, סריקת מערכות ובדיקות דם, ואילו רופא שני מאזין לתלונות, מבקש מהמעבדה בדיקת דם אחת ויחידה, ועולה מיד על האבחנה?

לאחרונה החלו לשים לב גם לצד השני של המטבע הרפואי, והספר הבא שייכתב יהא קרוב לוודאי: כיצד חולים חושבים? כיצד הם חושבים בעידן האינטרנטי? הרי המידע קיים, ויש רק לשים בגוגל את המונח המתאים. לחולים, שלא כמו הרופא שלמד את רזי הרפואה, חסר ידע, והם חסרי אונים בבואם להחליט את ההחלטות הקשות ביותר שהם חייבים לקבל במהלך חייהם. לא אחת מתקשרים חברים קרובים וידידים רחוקים לשאול מה שלומי. כששיחה כזו באה לאחר שלושים שנה שלא שוחחנו, אני מניח כי מבקשים עצה. אכן, מה יעשה מי שנפלה עליו צרה? החבר חזר זה עתה מרופא משפחה או מכירורג שבישר לו כי בשל תוצאות בדיקת מעבדה זו או אחרת, יש להמשיך ורצוי לבצע (בהקדם!) ניתוח. אחרים מקבלים תוצאות בדיקות מעבדה, ושם מסומן התחום הנורמלי של בדיקת רמת ההמוגלובין או מספר הכדוריות הלבנות. סטייה מתחום זה המסומנת לרוב בצבע מודגש, ונראית כנקודה מאיימת, גורמת מיד לחולה לחוש ברע, לנסות לברר מהן הסיבות לסטייה. הוא עלול להגיע לאבחנות נדירות ומרושעות, ולכן פונים אל החבר מבית הספר העממי שהפך לרופא, ואותו ניתן לשאול - מה המשמעות של ירידה ברמת ההמוגלובין בדם בחצי גרם אחוז?

חבר אחוז חרדה התקשר, ושאל אם יוכל לברר את משמעות צילום החזה שעשה. מתברר כי שלוש האותיות המופרדות זו מזו על ידי נקודה הפחידו אותו, ולכן פנה בשאלה. הרנטגנולוג רשם בטופס התשובה: ב.מ.פ. ובתרגום לעברית: בלי ממצא פתולוגי! קיים צורך אמיתי להשגת מידע, כשלא תמיד הרופא המטפל הוא זה שנעים להיוועץ בו. מעטים ישאלו את מי שהמליץ על ניתוח, אם אכן הוא הטוב שבחבורה. בשאלות כאלה פונים למכרים העובדים בבית חולים ואחיות חדר ניתוח.

כאשר על מטופל לברר "מי הכי טוב?", הוא אינו יכול לקבל תשובה מניחה את הדעת וחסרת פניות. חיפוש ברשת של "הכירורג הכי טוב" מעלה התבטאויות כמו: "ד"ר ג. עשה ניתוח לגיסתי והיא הלכה הביתה אחרי יום והכול בסדר, אחלה גבר!". מרבית האתרים המתיימרים להביא מידע לחולים מהללים ומשבחים רופאים במלים המזכירות סוכן מכירות, המנסה למכור לך שואב אבק בעל כושר שאיבה משובח. טקסט שכזה מעורר חוסר אמון, ולכן ממשיכים ללכת למקור הטוב ביותר, המידע האישי חסר הפניות.

הצורך במידע לא פורמלי מביא ליצירת מומחים להפניות ושליחויות, בעיקר בציבור הדתי. כמה רבנים עוסקים במתן מענה לצורך חיוני זה, ועיסוקם הממושך הופך אותם לאורים ותומים במענה לשאלות שלא ניתן לשאול גופים אחרים. הרבנים אינם זקוקים לתוצאות סקרים של משרד הבריאות העוסקים בהשוואת שיעור זיהומים ביחידות טיפול נמרץ. הם יודעים היטב מה שהסקר אינו מגלה: מה רמתו של מנהל המחלקה, מי העובדים, מי מומחה באיזה תחום. הם גם מכירים את מרכזי הרפואה הטובים בעולם, ויכולים לכוון לבית חולים מסוים בארצות הברית ולמנתח המתמחה. המידע והקשרים שהם מפתחים בד בבד עם הנגישות הרבה אליהם, הופך את המוסד הזה לנכס צאן ברזל של מידע רפואי הנגיש לקהל.

השאלה היא כיצד להנחיל את המידע הזה לכלל החולים. האם ניתן להקים גוף שיפעל ללא משוא פנים, מבלי לפגוע ברופאים או מוסדות רפואה? האם יש צורך בבקרה ופיקוח על הממליצים והמתווכים העוסקים באזור שעל גבול העיסוק החוקי ברפואה? אין ספק כי החולה, אכן יודע לחשוב - הוא חושב כי הוא רוצה את הטוב ביותר בהסתמך על המידע הנכון ביותר. לכן ימשיכו החולים לתור אחר כל פיסת מידע לגבי מחלתם, לא כל שכן, הם ירצו לדעת מי הוא האדם או המוסד הרפואי שאכן בידיו היכולת להציל חיים או להביא מזור. טבעי וצודק ללא ספק.

הכותב הוא פרופ' מנהל המרכז לבטיחות החולה בבתי החולים של הדסה בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו