מזון למחשבה

איתור מאושפזים עם תת-תזונה הופך לדרישה בבתי החולים המעוניינים בהכרה בינלאומית

אייל ליבוביץ'
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל ליבוביץ'

כשחושבים על בעיות משקל, הדבר הראשון העולה לראש הוא העלייה בשכיחות עודף משקל והשמנת יתר. אין עוררין על כך שבעולם המערבי שכיחות השמנת היתר עולה בהדרגה, אולם גם שכיחות תת-תזונה נמצאת בעלייה מתמדת. תת-תזונה גובה מחיר כבד - הן באובדן חיי אדם והן בעלויות כספיות. תת-תזונה הוא מצב שבו יש פגיעה בתפקוד הגוף מאחר שאינו מקבל את כל המזון הנדרש. יש להבין כי "רעב" ו"תת-תזונה" הם דברים שונים. אמנם רעב ממושך יכול להוביל לתת-תזונה, כפי שקורה במדינות הלא מפותחות, אולם תת-תזונה הוא מצב רפואי שיכול להופיע גם ללא רעב. תת-תזונה עלולה להתפתח עקב כמה בעיות, שקשורות לרוב במחלות הנלוות של החולה, לרבות ירידה בתיאבון בקרב חולים כרוניים; קושי טכני בהכנה או באיתור מקורות המזון, למשל בקרב חולים נוירולוגיים שנמנעת מהם היכולת לאכול; הגיינת פה ירודה ובעיות שיניים ופגיעה ביכולת ספיגת המזון.

תת-תזונה היא בעיה עולמית הנמצאת בעלייה גם במדינות המפותחות, שם מוערכת שכיחותה בכ-5% מהאוכלוסייה, לפי ארגון הבריאות העולמי. הנתון המרשים יותר הוא העובדה כי אחד מכל 3-4 אנשים המתאשפזים בבית החולים מכל סיבה שהיא נמצא בסיכון לתת-תזונה או סובל ממנה. בקרב המתאשפזים במחלקות הפנימיות, השכיחות רבה עוד יותר: 1 מכל 2-3 אנשים. בארץ המספר אינו ידוע, אולם בסקר שבוצע לאחרונה בבית החולים וולפסון נמצא כי כ-30% מהמתאשפזים סובלים או נמצאים בסיכון לתת-תזונה, נתון התואם את הספרות העולמית. מבוגרים הסובלים ממחלות כרוניות נמצאים בסיכון הגבוה ביותר.

חשוב לאבחן ולאתר חולים במצב של תת-תזונה. חולים אלה צורכים יותר שירותי בריאות: הם מתאשפזים יותר בבתי החולים, משך אשפוזם ארוך יותר והם סובלים יותר מסיבוכים בזמן האשפוז. בנוסף לכך, חולים אלה סובלים יותר בקהילה: רמת תפקודם נמוכה, מצבם החברתי גרוע יותר, והם סובלים יותר מדיכאון. למרות זאת, תת-תזונה איננה מאובחנת בצורה נאותה, משום שהיא מהווה אתגר אבחוני לאנשי הצוות המטפל. הסיבה העיקרית לכך נעוץ בעובדה שלמצב זה כמעט ואין תלונות מאפיינות או ממצאים ספציפיים.

הטיפול שהוכח כמשפר את מצבם של הלוקים בתת-תזונה, מושתת בעיקרו על תזונה מכוונת, בין אם על ידי מזון רפואי או תזונה ייעודית אחרת. כיום ידוע על מספר אפשרויות טיפוליות, לרבות שיפור המזון המוגש בבית החולים והפיכתו לטעים יותר; מתן חטיפי אנרגיה רפואיים, שאינם בשימוש בארץ; ושימוש בתוספת מזון רפואי.

שיפור איכות המזון נחשבת לחלופה בעלת היעילות הנמוכה ביותר. נתון זה ישמע מפתיע לאוכלוסייה הבריאה, שרבים ממנה מעדיפים לאכול מזון טעים (לעומת מזון שאינו טעים). בקרב החולים, עובדה זו אינו נכונה. במחקרי חתך גדולים נצפה כי החולים אוכלים כ-40% מהמזון הניתן להם בבית החולים, וכי הטעם אינו הסיבה לאי-אכילת המזון. מעבר לכך, ידוע גם כי שיפור הטעם של המזון גורר בעיה חדשה, והיא ריבוי הקאות. סיבוך זה קיים בעיקר בקרב חולים הסובלים מתת-תזונה משנית לממאירות.

לפי מחקרים, הטיפול הגורם לעלייה הרבה ביותר בכמות הקלוריות שנאכלת הוא המזון הרפואי. טיפולים אלה משפרים את תפקוד החולים, תורמים להפחתה בצריכה של שירותי הבריאות (פחות אשפוזים חוזרים), ומשפרים באופן משמעותי את מצבם החברתי והפסיכולוגי של אלה הלוקים בתת-תזונה. הטיפול מאושר בסל הבריאות, ואף ניתן לרכישה ללא מרשם רופא, אך מומלץ להיוועץ עם רופא או דיאטנית לגבי סוג המזון והכמויות המומלצות.

לנוכח הצורך החיוני באיתור החולים הלוקים בתת-תזונה, תוכנית לאיתור חולים אלה הפכה להיות דרישה בעבור בתי חולים המעוניינים לקבל הכרה בינלאומית. תוכנית שכזו קיימת בבית החולים רמב"ם. לאחרונה הוחל בפרויקט ייחודי בתחום זה בשתי מחלקות אשפוז בבית החולים וולפסון, במטרה לשפר את יכולת האבחון של הצוות. בתוכנית ניסויית, כל חולה מתאשפז יעבור גם בדיקה לסיכון לתת-תזונה, ללא קשר לסיבת האשפוז. אם יימצא בסיכון, החולה יקבל ייעוץ תזונתי, וכן יחל טיפול באשפוז על ידי העשרה תזונתית, שיומלץ גם במכתב השחרור. בהמשך, תוכנית זו תוטמע ביתר מחלקות בית החולים, ומן הראוי כי עקרונותיה ייושמו גם בבתי חולים אחרים.

הד"ר אייל ליבוביץ' הוא רופא פנימי בכיר בבית החולים וולפסון בחולון

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ