בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקורבן השלישי

רופאים שנאשמו באינוס ותכנון רצח ספגו ממשרד הבריאות שלילה זמנית של הרישיון, אך המורשעים ברשלנות רפואית עלולים לעמוד בפני שלילת רישיון הרפואה לצמיתות

9תגובות

ב-13 באוקטובר 1846 בבית החולים של בוסטון נערך הניתוח הראשון בעולם שבו החולה לא חש בכאב. רופא שיניים בשם וויליאם תומס גרין מורטון הדגים את פעולתו המבורכת של ה"אתר" (ether). המטופל שקע בתרדמה, ובתום הניתוח חזר להכרתו, ולא ידע כלל כי הגידול שבצווארו הוסר.

לא עבר זמן רב והתברר כי התהליך נושא בחובו סיכונים. חולה בשם חנה גרין שעברה ניתוח להסרת ציפורן מרגלה מתה תוך כדי הניתוח, והביאה לגל של השערות בדבר הסיבה לכך. אולם היכולת לבצע ניתוח ללא כאב הביאה להתפתחות אדירה בכירורגיה שתוצאותיה ניכרות היום (להזכירכם, באותה תקופה לא היתה כל מודעות לצורך במניעת זיהום, לא היו תרופות אנטיביוטיות, אמצעי ניטור, לא היתה אפשרות להזלפת נוזלים לווריד, וכמובן לא נשמע כדבר הזה שניתן לבצע עירוי דם). מקצוע ההרדמה התפתח במהירות. נוספו חומרי הרדמה, והיה ניתן להרפות את שרירי החולה, להנשימו תקופה ממושכת ולשמור על חייו. ארגון המרדימים בארצות הברית היה הראשון שחקר והוביל להגברת הבטיחות למנותח המורדם. התמותה ירדה, והיא כיום נדירה. הפרמיה הביטוחית של מרדימים ירדה אף היא.

ולמרות ההישגים, נשאר עדיין שיעור גבוה של תקלות ברפואה, תקלות המביאות למותם של עשרות אלפי מטופלים, וכל זאת למרות השקעת כספים רבה במחקר ובניסיונות מניעת תקלות. מאמר שפורסם בעיתון הרפואי רב היוקרה "New England Journal of Medicine" בשנת 2010 מעיד כי אין ירידה בשיעורי התקלות, וקרוב לוודאי שהסיבה היא חוסר יכולת להתמודד עם הרפואה המודרנית על כמות המידע העצום והמתחדש בה.

השיטות שנועדו למנוע תקלות פועלות רק באופן חלקי. יש התקדמות בעיקר בחקר ההתנהגות של עובדי הרפואה ובשיטות מניעה כמו שימוש ברשימות תיוג, הסרת הצורך בחישובים מסובכים ליד מיטת החולה, ובנוסף הסרת האיום המשפטי ממי ששגה. שקיפות ושיתוף המטופלים הביאו לשיפור נוסף.

כשחלה תקלה יש שלושה נפגעים: החולה, משפחתו ומה שמכונה "הקורבן השלישי", הוא הרופא או האחות ששגו וגרמו לאסון. ענישת הרופא או האחות לא מביאה כל תועלת מניעתית, להפך - הפחד מפני ענישה מוביל לתת דיווח על אפשרות של תקלות ולהסתרת מידע. אין ספק כי רופא המבצע פשע פלילי חייב להיענש. מי שמזריק לחוליו דם נגוע, מי שמנצל את מצב התרדמה לפגיעה מינית או מי שמשתמש בידע הרפואי שלו כדי לרצוח. במקרים אלה לא די במאסר, אלא מן הראוי שלא לתת לאדם כזה את האפשרות להיות רופא, כלומר שלילת הרישיון. אולם כשרופא מואשם ברשלנות רפואית, מושג משפטי המנותק לחלוטין מהסביבה והמערכת בה פעל הרופא, ולאחר שהוא מורשע בדין ומשלם את חובו לחברה לאחר מאסר ממושך, שלילת רישיון לצמיתות כמוה לגבי רופא כהוצאה להורג בתום המאסר.

הד"ר סווטלנה רוסו-לופו, רופאה מרדימה, נאשמה בגרימת מותה ברשלנות של ילדה, לאחר שנרדמה בעת ניתוח עיניים וחומר ההרדמה בריכוז גבוה המשיך לזרום אל המטופלת. באופן פלאי, המערכת בה פעלה, הרופא המנתח והאחות בחדר הניתוח לא נענשו בחומרה. אחריות המנתח נמדדה בכך שהוא קיבל עונש של כמה חודשי עבודות שירות, שלא לדבר על מרכיבי המערכת שלא נידונו.

בהודעה שפורסמה לאחרונה על ידי משרד הבריאות נכללו שלושה רופאים שנשלל רישיונם. האחד רישיונו הותלה לשבע שנים בשל אינוס. השני נאשם בתכנון רצח, ורישיונו נשלל לשמונה שנים, ואילו לד"ר רוסו, המרצה שמונה שנות מאסר, החליט הממונה על המשמעת במשרד, השופט (בדימוס) אמנון שטרסנוב, לשלול את רישיונה לצמיתות, ובכך לתת עונש נוסף לאשה מיוסרת, הקורבן השלישי של תקלה רפואית. בעונש זה זורע השופט את זרעי התקלה הבאה.

ענישה דרקונית של רופא, גם אם אכן התרשל, תביא להפסקת הפתיחות והשקיפות שאנו מנסים להטמיע בבתי החולים, תביא להעלאת שיעור התקלות. מאסר ממושך שהוטל על הרופאה, די בו כדי להמחיש כי לא ניתן בחברה שלנו שלא להעניש במקרה כזה. אולם נוספת לזו מחשבה משפטית מעוותת שאינוס חולה היא עבירה קלה, ואילו תקלה רפואית היא עבירה קשה מנשוא שיש להרחיק בעקבותיה את הרופא מעיסוק ברפואה לתמיד. גישה משפטנית זו מנותקת מהמציאות של העבודה ברפואה המודרנית. יתר על כן, באופן פרדוקסלי, הרופא הבטוח ביותר לחולה הוא זה שאירעה לו תקלה. החלפת או הענשת כל רופא או אחות שטעו וגרמו נזק למטופל תשאיר אותנו עם פחות רופאים ויותר תקלות. אנשי ציבור, שרים וחברי כנסת מרצים עונש ויוצאים טהורים ונקיים להמשך דרכם הציבורית. הרופא המשתחרר מהכלא לאחר ריצוי העונש צריך לחפש עבודה בתחנת הדלק או אולי ללכת ללמוד משפטים, שם אין טעויות ואין שלילת רישיון לשופטים.

ממשרד הבריאות נמסר כי "רישיונה של ד"ר רוסו-לופו נשלל לצמיתות לאחר שהפקירה ילדה קטנה אותה הרדימה בעת ניתוח והלכה לישון, ובכך גרמה למות הילדה, לאחר שנדונה בבית משפט לשמונה שנות מאסר בפועל בגין עבירת הריגה, ולאחר שגם בית המשפט לא היה שותף, כנראה, לסברתו של פרופ' דונחין בדבר ה'תקלה הרפואית'. ועדת המשמעת שדנה בעניינה הורכבה משני רופאים וממשפטן, והמליצה פה אחד לשלול את רישיונה לצמיתות. אין מדובר אפוא, ב'מחשבה משפטית מעוותת', אלא בחוות דעת רפואית ומקצועית מנומקת של שני חברים למקצוע. השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב אימץ את ההמלצה. אין כל מקום להשוואה למקרים האחרים אותם מציין פרופ' דונחין, שכן גם אם מדובר באותם מקרים בעבירות פליליות חמורות, אין ולא היה להן כל קשר לעבודתו של הרופא ולכישוריו המקצועיים, והם לא סיכנו במזיד חיי מטופל שלהם וגרמו ברשלנות למותה של ילדה קטנה".

פרופ' יואל דונחין הוא מנהל המרכז לבטיחות החולה בבתי החולים של הדסה בירושלים

מוטי קמחי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו