בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עושים כאשר החולה מסרבת לקבל טיפול

נ' המאושפזת ביקשה למות ולהפסיק את הטיפול בה בבית החולים. לאחר שנמצאה כשירה נפשית, התכנסה ועדת האתיקה לדון באפשרות לטיפול בכפייה

5תגובות

חולים מורכבים סובלים ממצוקות נפשיות וגופניות מרובות. אחת המועקות הבולטות היא אבל מתמשך על אובדן תפקודי הגוף בשל מחלה כרונית המתמשכת ומידרדרת. חולים כרוניים עלולים להיות במצב של בלבול, המקשה על הקשר ההכרחי לטיפול בהם. כשנדרשת הסכמתם מדעת ביחס לטיפול בהם, ייתכן שיביעו עמדותיהם בצורה מפוזרת ומעורפלת. זאת כנראה בשל הדחק הרגשי שבו הם נמצאים ולא בשל היותם לא צלולים הנזקקים על פי ההגדרה בחוק לבאי-כוח. חולים אלו מעמידים בפני המערכת הרפואית אתגרים והפתעות.

סיפורה של נ' הוא אחד מאלו. מדובר באשה בשנות החמישים המאוחרות הסובלת זה שנים מסוכרת. נ' עברה כריתת רגל ועברה כמה פעמים אירועים מוחיים. היא אם לילדים בוגרים ומתגוררת במוסד רפואי סיעודי. לפני כמה חודשים הובאה לבית החולים בילינסון מחוסרת הכרה לאחר שבתקופה האחרונה לא נענתה לטיפול רפואי בסוכרת ובשל השלכות שהיו לאירועים המוחיים שפקדו אותה. לאחר הטיפול הרפואי האינטנסיבי, התעוררה החולה וחזרה למצבה הבסיסי. החולה נימקה את הפסקת הטיפול שגרמה להחמרה בבריאותה ברצונה למות. לנוכח עמדתה זומנה לה בדיקה פסיכיאטרית.

נ' שיתפה פעולה, היתה מרוכזת וגילתה עניין בבדיקה. הפסיכיאטרית ברישומיה ציינה שתפקודיה הקוגניטיביים של נ' שמורים, היא מתמצאת וזוכרת באופן תקין ומבינה את מחלותיה והשלכותיהן. בבדיקה שבה ואמרה שאיננה רוצה טיפול ושרצונה למות. הפסיכיאטרית סיכמה את הבדיקה בכותבה שנ' אינה מבולבלת ואינה פסיכוטית.

המשמעות לדברים היא שסירובה של נ' לטיפול בה הוא מדעת (קרי - בהבנה וברצונה החופשי), בדיוק כשם שהסכמתה לטיפול היתה עשויה להיות מדעת. בהערת סיפא בטופס הבדיקה מציינת הפסיכיאטרית שכשהחולה נשאלת אם היא רוצה להשתחרר מבית החולים, היא עונה בשלילה. הערה זו מעוררת תשומת לב: מחד היא מסרבת לטיפול ומביעה רצון למות ומאידך היא רוצה להישאר בבית החולים, שאינו אלא אותו מקום שמהות תפקידו היא לטפל בה, ואם לא לרפאה, הרי שלפחות לאפשר לה להמשיך לחיות.

בדיון בוועדת האתיקה של בית החולים שכונסה לדון בסירוב החולה להמשך הטיפול הרפואי ובבקשת הרופאים לבחון כפיית טיפול, הובהרו הסעיפים העוסקים בטיפול רפואי ללא הסכמה, במסגרת סעיף 15 בחוק זכויות החולה. בהיר ונהיר הוא שטיפול רפואי על פי השכל הישר ולפי החוק יינתן רק בהסכמה. אך יש מקרים שבהירות זו אינה קיימת, כשחולים מסרבים לטיפולים הכרחיים או כשלא ניתן ליצור קשר עמם או עם באי-כוחם. במצבים אלו מתבקשת הפנייה לסעיפי החוק הדנים בטיפול ללא הסכמה.

נ' שמסוגלת לתקשר מסרבת לטיפול הכרחי בה, ולאור ממצאי הבדיקה הפסיכיאטרית אינה זקוקה לבאי-כוח שייצגו אותה. גם אם סירוב לטיפול פחות שכיח במחוזות הרפואיים, הרי שהוא קביל כפי שההסכמה קבילה. ההבדל בין הסכמה לבין סירוב טמון בעיקרו בזיקה שבין החולים לרופאים. כשנ' מסרבת לטיפול, היא מותירה את המערכת הרפואית ללא היתר להשתמש בייעודה המקצועי להציל, לרפא ולעתים אף להקל את הסבל ולשככו. אם היתה מסכימה לטיפול, היתה משתפת פעולה עם המערכת הרפואית ועניינה כלל לא היה מגיע לשולחנה של ועדת האתיקה.

לאור הנאמר בחוק, הוועדה יכלה רק להחליט שאין מקום לאלצה לקבל טיפול ללא הסכמתה, אולם נעשה צעד נוסף ונציגים בכירים של הוועדה נפגשו עם החולה. בשובם מהמפגש, אמרו הנציגים כי התרשמו שמדובר באשה נחרצת, ברורה והחלטית שקיבלה החלטה חד-משמעית שאיננה רוצה לחיות. נשללו שוב הפרעה גופנית, נפשית או דיכאון שהיו עלולים להיות מניעים להחלטתה. כן נבדקו מרכיבים נוספים שיכלו לגרום לשינוי בהחלטה, אך החולה נותרה איתנה בבחירתה. לפיכך, הסתמן כי אין כל דרך חוקית לחייב אותה בטיפול ויהיה זה לא חוקי לתת לה טיפול נגד רצונה.

ההחלטה שאין לאלץ את נ' לקבל טיפול רפואי התקבלה בלב כבד אך פתוח. בנוסף לסיכום ישיבת הוועדה שהועבר לחולה, נאמר לה שחרף ההחלטה, אנחנו לא מוותרים עליה ורוצים בהמשך חייה. ואז, לאחר שקיבלה את החלטת הוועדה, הפנימה נ' שזכתה באוטונומיה לחייה שבה כה חפצה. במצב זה של עליונות אוטונומית נשאלה שוב אם היא מעוניינת בטיפול. כעת השיבה שכן וביקשה את עזרת המערכת להמשיך בטיפול הרפואי בדרכים שבחרה. לאחר כמה ימי אשפוז נוספים, שבהם טופלה כמקובל במצבה ובהתאם להסכמתה, שוחררה נ' לביתה עם חיוך מנצח - אוטונומי.

ד"ר רבקה רייכר-עתיר היא פסיכולוגית קלינית ורפואית, מנהלת המערך הפסיכולוגי בבית החולים בילינסון, יו"ר ועדת האתיקה בהסתדרות הפסיכולוגים ומרצה חברת סגל במכללה האקדמית ת"א-יפו; ד"ר אוריאל לוינגר הוא מומחה ברפואה פנימית, מרכז ועדת האתיקה ויועץ פנימי למחלקות הכירורגיות בבילינסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו