בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי באמת שייכת תרומת הזרע

מיכל (שם בדוי) עתרה לבג"ץ לאחר שתורם זרע חזר בו אחרי שכבר קיבלה את מנת הזרע. המדינה, שמגבה את התורם, אמרה לבית המשפט כי זכותו של התורם לכך שלא יהיה "הורה לילד בעל כורחו" גוברת על שאיפתה של התורמת לילדים שיהיו אחים ביולוגיים

48תגובות

למי שייכות מנות זרע שנתרמו לבנק הזרע – לתורם או לנתרמת שרכשה אותן בכספה? האם תורם רשאי להתחרט לאחר שקיבל תשלום עבור זרעו? ומה גובר על מה – זכותו של התורם לסרב להיות אב בעל כורחו או זכותה של הנתרמת להביא לעולם ילדים שהם אחים ביולוגיים? שאלות מורכבות ורגישות אלה מונחות כעת על שולחנו של בג"ץ – במסגרת עתירה שלה עשויות להיות השלכות על אלפי נשים שנעזרות בשירותיהם של בנקי הזרע בישראל כדי להפוך לאמהות.

ארבע מנות זרע – שמהן ניתן לעבור 8 טיפולי הפריה – נמצאות במרכזו של סכסוך משפטי עקרוני בין התורם שמבקש להשמידן, לבין אשה שרכשה את המנות ומעוניינת להביא באמצעותן ילדים שהם אחים ביולוגיים לבתה. עד כמה שהדבר ישמע מפתיע, אין בישראל חוק המתייחס לתרומות זרע. כמו כן, שאלת אפשרותו של תורם לחזור בו מהסכמתו לשימוש בזרעו אינה מופיעה הן בטופסי ההסכמה עליו חותמים התורם והנתרמת, והן בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות המסדיר את פעילות בנקי הזרע.

המדינה, כפי שעולה מתשובתה לבג"ץ שהתקבלה לפני כמה ימים – כבר הכריעה מבחינתה בעניין: לתורם שחזר בתשובה ושינה את אורחות חייו מותר להתחרט, גם זמן רב לאחר התרומה, גם אם קיבל תשלום וגם אם יש מישהי שמסתמכת התרומה להבאת ילדים לעולם. זאת, משום ש"זכותו של התורם לכך שלא יהיה הורה לילד בעל כורכו עולה על שאיפתה של התורמת לילדים שיהיו אחים ביולוגים מלאים".

ראשיתה של הפרשה – המוגדרת כתקדימית ויוצאת דופן על ידי בכירים במערכת הבריאות – בינואר השנה: מיכל (שם בדוי), ישראלית שמתגוררת בארצות הברית עם בתה, קיבלה שיחת טלפון מבנק הזרע בבית החולים רמב"ם, שבה נודע לה כי התורם, שהוא אביה הביולוגי של בתה, חזר בינתיים בתשובה, התחרט ומבקש שלא יעשה כל שימוש נוסף במנות הזרע שלו, וכי הן יושמדו.

מיכל, שרכשה מבעוד מועד עוד חמש מנות זרע של התורם (הכמות המקסימלית האפשרית) ואמורה היתה לבוא לישראל במארס האחרון לעבור הפריה, שיגרה עוד באותו היום אי-מייל למנהל בנק הזרע של רמב"ם, ד"ר אבי לייטמן. "יש לי בת בת שנה ותשעה חודשים מאותו תורם ואני שומרת בתשלום מנות זרע נוספות מאז לידתה", כתבה. "כל שנה הקפדתי לשלם עבור אותן מנות זרע, מאחר וחשוב לי שלבתי יהיו אחים ביולוגיים... אף אחד לא אמר לי שהתורם רשאי להתחרט – ובטח שלא עודכנתי מראש שבית החולים יכול להיענות לבקשתו".

ממייל שכתב התורם לבית החולים – ומצורף כנספח בעתירה – עולה כי נטייתו של מנהל בנק הזרע היתה דווקא לקבל את עמדתה של מיכל. "פניתי לפני מספר חודשים אליכם בבקשה לחדול משימוש בזרעי, בתחילה נאמר לי שאין לי זכות ואמירה בדבר", כותב התורם. "לאחר בירור משפטי-רפואי הובהר לי שיש לי זכות וטו בעניין, וזאת על אף החוזה בינינו. בקשתי אליך היא מכתב הצהרה רשמי שלא נעשה בהווה ולא יעשה בעתיד שימוש בזרעי על ידי הגוף שבניהולך".

גם ממכתב התשובה ששלח לייטמן למיכל עולה כי בנק הזרע לא היה מוכן לסיטואציה שבה התורם מתחרט: "גם לנו לא היה ידוע שתורם זרע יכול לשנות את דעתו ולהתחרט ולא היה לנו תקדים שכזה", כתב לייטמן. אך המשך התגובה לא מותיר מקום לספק: "העברנו את בקשתו של התורם להפסיק להשתמש בזרעו למשרד היועץ המשפטי של משרד הבריאות כדי לבדוק את הנושא מבחינה משפטית". מנהל בנק הזרע ברמב"ם הוסיף כי הוא יידע את היועץ "ששילמת עבור שמירת הזרע של התורם ויש לך כבר בת שנולדה מזרעו. תשובתו של היועץ המשפטי ממשרד הבריאות אשר בדק את הנושא הזה היא שככלל, הסכמה שאינה תחומה בזמן אינה 'נצחית' ותורם הזרע שהסכים בעבר לתרום מזרעו יכול לחזור בו בכל עת כל עוד לא נוצרה מציאות 'בלתי הפיכה'. בנתונים שלנו לא נוצרה לדעתו מציאות כזאת גם לא בהתחשב ברצונך להביא לעולם ילד נוסף 'אח ביולוגי' לבתך".

כל מה שנותר ללייטנר הוא להציע למיכל פיצוי זניח ואמפתיה: "כמובן שנחזיר את הכסף ששולם עבור שמירת מנות הזרע עבורך", כתב לה. "אני מצטער מאד על כך ומבין את עוגמת הנפש שלך, אבל הנחיית היועץ המשפטי של משרד הבריאות מחייבת אותנו להיענות לבקשת התורם".

מיכל, שנדהמה מהתשובה, ביקשה מלייטמן שלא להשמיד את הזרע השמור – בקשה שלה נענה – ופנתה להליכים משפטיים. בעתירה שהגישה לבג"ץ נגד משרד הבריאות ובנק הזרע של רמב"ם היא טוענת כי ההחלטה בלתי סבירה, וכי היא "נוגעת למימוש זכויותיה של האשה במדינת ישראל. כאשה, כפרט, כאם וכצד להסכם".

הטענות המשפטיות של מיכל, באמצעות עורכת דינה גלי נגדאי, מגוונות. פן אחד נוגע לזכותה להורות, בו היא מדגישה כי החליטה להביא לעולם ילדים מתורם אחד בלבד – ולכן החלטת משרד הבריאות גוזרת עליה למעשה לוותר על רצונה במשפחה שאותה תיכננה. עוד טוענת כי לא מדובר ב"כפיית הורות" שכן התורם הוא רק תורם, ואינו בעל מעמד של "הורה" לילדים שייוולדו מזרעו. טענה נוספת היא מתחום החוזים – מרגע שהתורם הסכים במודע לתרום את זרעו לשם הפריית ביצית של אישה אנונימית, חתם על טופס הסכמה ואף קיבל תמורה עבור התרומה – בקשתו היא למעשה הפרת חוזה. גם משרד הבריאות ובנק הזרע עצמם, היא גורסת, מפרים את התחייבותם כלפיה. בנוסף היא טוענת כי לא רק זכותה נפגעה, אלא גם זכותה וטובתה של בתה לאחים בכלל ולאחים ביולוגיים בפרט.

מעבר לטענות האישיות, מוסיפה מיכל בעתירה התייחסות להשלכות ההחלטה על כלל הנשים הזקוקות לתרומת זרע. לטענתה, אם תאפשר המדינה לתורם להתחרט לאחר מעשה, הדבר "יפגע פגיעה קשה בציבור הנשים הזקוקות לתרומת זרע, רווקות ונשואות כאחד, שתחיינה בחוסר ודאות לעניין עתיד הקמת המשפחה או הרחבת משפחה קיימת, ובצלו המתמיד של החשש שמא התורם שבחרו ישנה דעתו". לטענתה, הדבר עלול לגרום לנשים להזדרז וללדת ילדים ברצף לפני שהתורם מתחרט, תוך פגיעה ביכולת שלהן לתכנן את המשפחה.

המדינה, מצדה, עומדת בתשובתה שניתנה השבוע – באמצעות עו"ד דנה בריקסמן, סגנית מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות – על עמדתה כי לתורם יש זכות להתחרט, גם אם התרומה נרכשה כבר על ידי האשה. המדינה טוענת כי אין מדובר בזכות להורות, אלא על זכות להולדת ילדים שיהיו אחים ביולוגיים מלאים, וזכותו של ילד לאח ביולוגי – אלו זכויות שאינן קיימות בדין. הטענה המרכזית של המדינה היא כי באיזון שבין זכותו של התורם לכך שלא יהיה "הורה לילד בעל כורחו" לבין שאיפתה של התורמת לילדים שיהיו אחים ביולוגיים מלאים – גוברת זכותו.

תשובת המדינה שמה גם דגש רב על הפיכות התהליך: "אין מדובר במקרה בו העותרת אינה מסוגלת להרות בשנית מזרע אחר, אלא שהעותרת מבקשת לכפות על התורם הורות ביולוגית בניגוד לרצונו, על אף שעומדות בפניה אפשרויות אחרות למימוש הורותה". טענה מעניינת אחרת שעולה מהתשובה נוגעת לזכות הקניין של האשה על הזרע שרכשה בכספה: לטענת המדינה, שמירה זו בתשלום מאפשרת לכל היותר זכות קדימה לשימוש בזרע על פני נתרמות אחרות, "ואולם אין בשמירה זו בכדי להבטיח את השימוש בזרע".

באשר לתורם עצמו – מבקשת המדינה לצרף אותו "כמשיב פלוני" וחסוי כדי לשמוע את עמדתו. בכל מקרה, נטען בתשובה, "במקרה בו לא יידעו את האדם מבעוד מועד כי לא יוכל לחזור בו מהסכמתו – הרי שלא ניתן לעשות שימוש בזרעו חרף התנגדותו".

"זו ממש שערורייה", אומרת ד"ר אירית רוזנבלום, מנכ"לית ארגון משפחה חדשה. "המדינה שומטת את הקרקע והאמון שהציבור נותן בה בנושא תרומות זרע ותרומות איברים בכלל, דבר שיכול בהחלט להביא לאובדן אמון מוחלט בקרב הנתרמות ופותח פתח לתורמים לחזור בהם בכל שלב של התרומה".

לדבריה, מיכל תוכל גם לתבוע את המדינה ובית החולים בתביעת נזיקין בהמשך: "זוהי פגיעה אתית בכיבוד הסכמים מצד המדינה, שינוי נסיבות מהותי עבור הנתרמת ומישהו יצטרך לשאת בתוצאות הללו. אחריות בנק הזרע לעמוד בהסכם היא אחריות כבדה, אבל היא הופכת בלתי הפיכה ממש כאשר הבנק נטל כסף מהנתרמת. בכל מקרה עומדת לה זכות לתביעת נזיקין נגד בנק הזרע".

רוזנבלום מוסיפה כי "אפשר להשוות מצב זה למצב בו אדם מקיים יחסים עם אישה והיא לא מספרת לו שהרתה ממנו. מדיניות בתי המשפט והמדינה במקרה זה היא כי לא 'נגנב זרע' וההנחה שאדם עשה מה שעשה, חזקה עליו שידע את תוצאות מעשהו. במקרה זה הוא אינו חייב באחריות הורית אבל הוא 'מכר' במעשה מוגמר את זרעו ואינו יכול להשיב אותו עוד. באופן עקרוני גם יכלה אותה אישה ליטול את הזרע לחו"ל ולהמשיך לשמרו שם".

בפרשת נחמני קבע בג"ץ שהאב לא יכול להתחרט

פרשת תורם הזרע שהתחרט אינה הפעם הראשונה שבה בג"ץ נדרש לסוגיית חרטת הורה ביולוגי. הפרשה המפורסמת ביותר היא זו של בני הזוג רותי ודני נחמני שהגיעה בשנת 1996 לדיון בפני 11 שופטי עליון. אז הקפיאו בני הזוג ביציות מופרות כזוג נשוי, במטרה להביא ילד באמצעות אם פונדקאית. אלא שהנישואים עלו על שרטון, בני הזוג נפרדו ולדני נולדה בת מאישה אחרת. כאשר ביקשה רותי להמשיך ולעשות שימוש בביציות המופרות ולהביא ילד באמצעות פונדקאית, ביקש דני למנוע זאת והתיק התגלגל עד לבית המשפט העליון.

בית המשפט הכריע לטובת רותי ואישר לה לעשות שימוש בביציות המופרות. נקבע אז כי זכותה להיות אם גוברת על זכותו של בעלה לשעבר שלא להיות הורה וכי הוא אינו יכול לחזור בו מהסכמתו להמשך טיפולי הפוריות. אף על פי שפסק הדין לא איפשר לדני נחמני להתחרט, מצטטת אותו המדינה בתשובה לבג"ץ בעתירתה של מיכל. לטענת המדינה, פסק הדין אמנם העדיף את הזכות להורות על פני הזכות להימנע מכפיית הורות, אך גם הדגיש כי לנגד עיניו עומדת העובדה כי רותי נחמני לא תוכל להרות שוב מזרע של גבר אחר, כלומר לממש בדרך אחרת את זכותה להורות ביולוגית. זאת, לטענתם, בניגוד למקרה הנוכחי בו הנתרמת יכולה לממש את זכותה להורות באמצעות זרע של גבר אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו