בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא גזים ולא רעב

מדוע תינוקות בוכים

הורים מקשרים בדרך כלל בין בכי תינוקם ובעיה בריאותית, אך מתברר שהסיבה היא לרוב חרדת נטישה. מחקר בניו זילנד בדק מה קורה כשמניחים תינוק בוכה לנפשו

81תגובות

זה מטריד, מעצבן, מתיש, ובעיקר ממלא הורים רבים בתחושת אין-אונים תמידית. בכי תינוקות הוא מהסיבות המובילות לפנייתם של הורים לרופאי ילדים או לקווי התמיכה להורים טריים, כולם בשאלה החוזרת - כיצד מתמודדים? מחקר חדש שהתפרסם בעיתון הצרפתי לה-פיגרו ניסה לתת את התשובה המוחצת.

למרות שכיחותו הרבה, עד היום לא מצליחים הרופאים להסביר את מקורותיו של הבכי. "ברוב המקרים אין לו באמת סיבה רפואית", אומרת ד"ר ז'יזל גרמו-פז'ר מהמרכז הרפואי בברסט שבצרפת. לדבריה, הרופאים, שמרגישים מחויבות להרגיע את ההורים, מקשרים לרוב בין הבכי לכאבי בטן או גזים - אך למעשה, פחות מ‑5% ממקרי הבכי הם תוצאה של בעיה פתולוגית.

אז מדוע הם בוכים? "כשתינוק נולד הוא תלותי ביותר", אומר סטפן קלארז'ה, פסיכיאטר ילדים, שמסביר כי "כמו ליונקים אחרים, קשה להם להיות לבד. הדרך היחידה עבורם להביע את המצוקה הוא הבכי". רופא הילדים פיליפ גראנסן מוסיף כי "הבכי הוא שלב התפתחותי רגיל".

היבבות, מופיעות החל מהשבוע השני לחיי התינוק, מגיעות לשיא בין השבוע השישי לשמיני (רבע מהתינוקות בוכים יותר מ‑200 דקות ביממה) מתחילות להירגע בהמשך ונעלמות כמעט לגמרי בגיל חמישה חודשים, מבלי שיהיו להן השלכות כלשהן על התפתחות התינוק בעתיד. ואולם מחקרים בתחום רפואת הילדים מראים כי בין 10% ל‑20% מהילדים בוכים "יותר מדי".

רויטרס

הורים לאורך הדורות ניסו כל פעולה אפשרית להרגיע את התינוק - ערסול, צעדות אין סופיות, נסיעות במכונית, או טיולים בעגלה. ואולם ישנם רופאי ילדים המצדדים דווקא בשיטה ההפוכה - להניח לתינוק לבכות בתקווה שבסופו של דבר יירגע.

מחקר שנערך בניו זילנד ופורסם בכתב העת Early Human Development, ניסה לבדוק את יעילות שיטה זו. החוקרים מדדו במשך חמישה ימים את כמויות הקורטיזול (הורמון המופרש בשעת לחץ) ברוק מתינוקות בני חמישה עד עשרה חודשים, שנדרשו להירדם בעצמם. דגימות רוק נלקחו גם מהאמהות שלקחו חלק בניסוי, ששהו בחדרים סמוכים ושמעו את ילדיהן בוכים, אך לא יכלו לעשות דבר.

ביום הראשון לתוכנית בכו רוב התינוקות 20 דקות לפחות, ובמקביל נרשמה עלייה ברמות הקורטיזול אצל התינוקות והאמהות כאחד. ביום השלישי כבר הפסיקו התינוקות לבכות, ואולם רמת הקורטיזול שברוק שלהם נותרה גבוהה - הוכחה להיותם לחוצים, ובו-זמנית גם לכך שנכנעו, ושאין בכוונתם להמשיך במחאות. האמהות לעומת זאת נרגעו כשהבכי פסק, ולא ייצרו עוד קורטיזול.

לפיכך, מדגישים החוקרים כי הפסקת הבכי אין פירושה רגיעה. "התינוקות פשוט אינם יודעים כיצד לטפל בחרדת הנטישה שלהם", קבעו כותבי המחקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו