${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה ייגמר בקיסרי

חסרות אונים בחדר הלידה

חוסר יחס אישי ושיקולים כלכליים ומשפטיים של בתי החולים פוגעים ביולדות בישראל. מעשה בלידה אחת שהסתבכה, שכמוה יש עוד רבות

204תגובות

יש לי תינוקת. בת תשעה חודשים. אני אוהבת אותה כאילו היתה עוד איבר מגופי. כשהיא כואבת, אני מזדהה עם סבלה הזדהות מוחלטת, כאילו איבר בגופי כואב. כאבים רבים עברתי, פיזיים ונפשיים, עד שניתקו אותה מחבל הטבור וחיברו בינינו לעד. היום, בדיעבד, אני מבינה שזה לא חייב להיות כך. נכון, לידה היא חוויה כואבת, אך אינה חייבת להיות מכאיבה. אבל בתעשיית הלידות הישראלית לא תמיד מגלים לך את זה בתשעת החודשים שבהם את מסוממת מהורמון ההיריון, מפחדת, חרדה ומתרגשת. להפך, המערכת הרפואית מפמפמת אותך באינספור בדיקות מלחיצות.

גם בלידה, הרופאים הם המקבלים את ההחלטות לגבי הטיפול. מבחינה משפטית הם האחראים ליולדות וזה עשוי לעודד אותם לנקוט כל אמצעי רפואי העומד לרשותם כדי להוכיח בבית המשפט את מידת שליטתם בלידה במקרה הצורך. כך נוצר מצב שבו הם מתערבים רפואית בלידה כעניין שבשגרה, גם כשהדבר אינו נחוץ.

ואת, על אף שאת בוגרת מדופלמת של קורס הכנה ללידה, לא קיבלת את השיעור החשוב ביותר: לדרוש את מה שמגיע לך, כדי למנוע התערבויות מיותרות. וביום הגדול את שוכבת שם כמו עוף מרוט, נתונה לחסדי הצוות, בתקווה שיתפנה אלייך, מתפללת שתהיי הבאה בתור בפס הייצור הקר. "זה עניין של מזל", אמרו לי נשים מנוסות. "תלוי על איזו מיילדת תיפלי". אז לא הבנתי את משמעות הדברים. היום אני מבינה. מזל לא צריך לשחק פה תפקיד. על מזל צריך לבנות במשחק קלפים. לא בלידה.

הרבה מאותן נשים חכמות ומנוסות כבר לא סומכות על המזל. הן מצטיידות מראש בדולה או במיילדת פרטית ומשלמות לא מעט כסף כדי "שיהיה להן מזל". כדי לקבל יחס אישי וחם ברגע הקריטי ביותר בחיים ולא להזדקק לרופאים. כדי ללדת.

אני לא הייתי מאותן הנשים החכמות והמנוסות. זו היתה לידתי הראשונה. כיוון שההיריון לכל אורכו היה תקין חשבתי ש"לי זה לא יקרה". אני אלד בקלות. קיסרי? מי בכלל חשב על זה. מזכיר שם של סלט. אבל לא זכיתי ליחס הראוי ליולדת בחדר הלידה באיכילוב - בבית החרושת הגדול של החיים. שעות שכבתי שם, מחכה לאות. מחכה למישהו שידאג לי ויעזור לי ללדת, לא למיילדת אדישה שתיכנס לחדר פעם ב, תציץ בין רגליי ותאמר בלקוניות "עדיין 9. את עדיין בפתיחה 9. עדיין תקוע".

ד"ר כריסטיאן נורת'רופ, המוסמכת במיילדות וגינקולוגיה, נשיאה לשעבר של האגודה הרפואית ההוליסטית האמריקאית, כותבת בספרה "גופה של אישה, תבונתה של אישה" ("אור-עם", 2000), כי הנתונים מלמדים שנשים שאינן זוכות לתמיכה בשעת הלידה נתונות בסיכון גבוה יותר לעבור לידה ארוכה ולתוצאות עגומות. לדידה, המערכת הרפואית מתייחסת ללידה כאל מצב חירום הדורש טיפול בעוד לידות מעצם טיבן תובעות את ההפך הגמור. הן תובעות את תכונותיה של מיילדת תומכת ואוהבת. כזו שחסרה לי ולעוד כל כך הרבה נשים.

"שכבי על המיטה"

וכך, לאחר יום שלם של צירים שהתקדמו מצוין, נתקעתי. נתקעתי מול המערכת, עם מיילדת שלא נגעה בי, שלא הסבירה לי שלא מומלץ לקחת מנת יתר של אפידורל בשלבים המתקדמים, שקראה לרופאים ומשם הדרך לניתוח קיסרי חירום היתה קצרה. כיוון שהתינוקת כבר היתה עמוק באגן - דבר שלפי הבנתי מעיד שהדרך ללידה טבעית היתה קרובה - בניתוח שלפו אותה כבמעין "סלטה" ועל הדרך קרעו את דופן הרחם. לא נורא, כולה דופן. אחר כך נוכל לומר שהאגן צר וזה כבר יסתדר. אגן צר - נשמע משכנע, לא?

לדברי מיכל בונשטיין, מיילדת בית ועורכת הספר "לידה פעילה - המדריך ללידה טבעית" (מאת ג`נט בלאסקאס, "אלטרנטיבות", 2004), "אגן צר זה דבר נדיר. בפועל זה מה שהרופאים רואים, אך הם לא אפשרו לאגן בתנועתיות וסבלנות לעשות את העבודה. בתי החולים לא נותנים לאשה מענה לצרכיה. הדבר הראשון שאומרים לאשה הוא תיכנסי לחדר - תשכבי על המיטה. ברגע שאשה מחוברת למוניטור ועירוי, קשה לה לזוז. ניגשים אליה פעם ב, היא עם צירים חזקים והם מדוכאים - היא לא חופשיה".

לטענת ג'נט בלאסקאס מבריטניה, מחברת הספר "לידה פעילה" ומי שטבעה את המושג הזה ומבקרת בימים אלה בארץ, ההתעקשות שנשים ילדו בשכיבה על הגב היא התורמת יותר מכל לעלייה הדרסטית בניתוחים הקיסריים. לפיה, נוצר כאן מעגל קסמים: כשדורשים מיולדת לשכב על הגב, התהליך הפיזיולוגי משתבש מיסודו וגוברים הסיכויים לסיבוכים. לפיה, שכיבה בזמן הלידה נועדה להקל את השימוש במוניטור, בעירוי או בהרדמה. לקראת יציאת התינוק האשה על גבה ורגליה מפושקות - כך יכול הצוות "ליילד" את התינוק באופן הנוח ביותר עבורו. אכן, כמה נוח להצליח לדחוס לבית החרושת כמה שיותר נשים-סרדינים, שכובות על הגב וחסרות אונים.

נראה שהיתרונות הפיזיולוגיים של לידה בתנועה, בתנוחות זקופות או בכריעה, נשכחו מתישהו במאה ה-19, והטכניקות המיילדותיות המודרניות דוחקות הצדה את ההיגיון הבריא שאמור לשלוט בלידות נטולות סיבוכים. וכך בעשורים האחרונים עולה פלאים שיעור הלידות המכשירניות והניתוחים הקיסריים.

דו"ח של החברה לרפואת האם והעובר שפורסם ביום חמישי מדווח על עלייה בלידות המכשירניות (ואקום) ב-2011 ועל שיעור ניתוחים קיסריים של 19.4%. ב-2009 ו-2010 דווחו נתוני ניתוחים דומים. לפי נתוני החברה ל-2008, 18.9% מהלידות בישראל היו בניתוחים קיסריים, לעומת 13.1% ב-1998.

לפי נתוני החברה לניהול סיכונים ברפואה, המרכזת נתונים על תביעות רשלנות רפואית בישראל, בין 1991 ל-2012 כללו 5% מהתביעות בתחום המיילדות טענה לנזק בעקבות לידה מכשירנית.

לדברי בונשטיין, "רוב הנשים שבאות ללידה בריאות לא זקוקות לטכנולוגיה רפואית, ושיטת הסרט הנע (לדוגמה לעמוד בתור בקבלה) מפריעה ללידה הפיזיולוגית: האשה נעצרת ומתכווצת ומגיבה באדרנלין גבוה שמעכב את הלידה. הגוף מגיב כמו למצב של מצוקה - בדריכות. בית החולים יוצר ניתוק בין גוף לנפש וזה מוביל למשל לקשיים בהתברגות התינוק שמובילים ללידת ואקום וניתוח קיסרי".

מחקרים מעידים שלידה יכולה להימשך זמן רב מהצפוי ועדיין יכולה להיות בטוחה ורגילה. אך רופאים רבים הוכשרו לעקוב אחר "עקומת פרידמן" - תרשימים שמטרתם לקבוע את התקדמות הלידה - ואם הלידה אינה מתנהלת על פיה, הדבר עלול להגביר את הסיכויים לעבור ניתוח קיסרי גם כשהכל מתנהל כשורה.

לדברי ד"ר אבנר שיפטן, רופא מיילד המלווה לידות בית שבעבר עבד בבית החולים פוריה, "עקומת פרידמן היא הטקסט בוק, הולכים לפי הכללים. האם הם נכונים? רופאים תופסים אותם כנכונים לפי הספרות הרפואית. תפיסתם היא לא ללידה טבעית אלא רפואית. הם פועלים משיקולי בתי משפט".

ג'קוזי ב-4,000 שקל

בונשטיין מוסיפה כי הטכנולוגיה מספקת את הצרכים של המוסד כדי שיוכל לספק שירות לכמה שיותר אנשים: "הטכנולוגיה מספקת תחליפים לתמיכה הנפשית ומחליפה את האינטימיות - מתחילים באפידורל ובזירוז - תחליפים טכנולוגיים של שיטת הסרט הנע. בסופו של דבר האשה בוחרת את זה, כך היא חונכה. היא מבינה שהיא תהיה חייבת אפידורל".

יטענו בתי החולים שהם מאפשרים גם לידה טבעית - אך זו נעשית בחדר מבודד יחסית, מיוחד, עם תנאי בית מלון, עם ג'קוזי ומיילדת פרטית, ועלותו בדרך כלל מגיעה לכ-4,000 שקל. בכמה בתי חולים מציעים ליולדת חדר כזה ללא תשלום אך על בסיס מקום פנוי בלבד. זאת אומרת שאם את רוצה ללדת בכריעה או ישיבה וללא אפידורל, שגם את סיכוניו בתי החולים לא נוטים להביא לידיעת היולדות לעתים קרובות, את צריכה להיות מבוססת כלכלית, להזרים כסף רב לבית החולים, או שוב, לסמוך על המזל - ולקוות שהחדר החלומי הזה יהיה פנוי עבורך. המשוואה פשוטה: ללדת טבעי שווה לקבל צ'ופר. כמו לנסוע לצימר יוקרתי בצפון. כך נגרמת אפליה, ורק נשים שידן משגת יכולות לבחור באמת כיצד ללדת.

ייתכן מאוד שהניתוח שלי היה נמנע אם רק הייתי מקבלת יותר תשומת לב ויחס אישי לאורך הלידה. לפי נתוני הניתוחים הקיסריים הדחופים והלא מתוכננים בארץ לשנת 2010 (כ-9,500 מתוך כ-166,000 לידות - מגמה שנמצאת בעלייה לפי החברה הישראלית לרפואת האם והעובר) ועוד סיפורים שאני שומעת מנשים שגם הן עברו חוויה קשה בבתי החולים, אני מבינה שאני לא היחידה.

"כשלת ללדת", אמר לי אחד הרופאים בהמשך. ואני אומרת: לא, אדוני הרופא, אתה כשלת. המערכת שאתה חלק ממנה כשלה ונכשלת יום-יום. מחלקות יולדות הניתוחים הקיסריים מלאות בנשים כואבות שלא קיבלו יחס הולם. נשים ש"סמכו על המזל", סמכו על המערכת הרפואית בישראל שתדאג להן ברגע הזה, מבלי שיצטרכו לשלם על כך אלפי שקלים. סמכו לשווא. אבל למה שמישהו ידאג ליולדות הישראליות? הרי את הכסף על הלידה, כ-11 אלף שקל, בית החולים ממילא מקבל מהביטוח הלאומי, אז למה שיתאמץ?

מבית החולים איכילוב נמסר: "הגב' רונה מור הגיעה לבית החולים בלידה פעילה וע"פ בקשתה קיבלה אפידורל. הלידה התנהלה כמצופה, עד לשלב של פתיחה כמעט גמורה, שם נעצרה. בשלב זה שהתה, כמקובל, בניטור קפדני מספר שעות כדי לנסות לסיים את הלידה ללא ניתוח. כשלא ניתן היה להאריך שלב זה מסיבות רפואיות ומחשש לבריאות האם והעובר, הועברה לניתוח. בוצע ניתוח קיסרי מורכב ולשמחתנו הלידה הסתיימה כשהאם והיילוד בריאים".

גם אתן נתקלתן ביחס דומה? שתפו אותנו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#