בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיכרונות לרפואה

לקראת כנס לרגל 60 שנה לסיום המחזור הראשון בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, רופאים בכירים מספרים על ימיהם כסטודנטים

8תגובות

הרגל מיוחד רכש לו הפרופ' דן גילון בתקופת לימודיו בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים. גילון, כיום מנהל היחידה לקרדיולוגיה לא פולשנית בהדסה וסגן דיקן הפקולטה, אומר שבתקופת לימודיו, נהג לברר עם עמיתיו, באילו נסיבות הלכו הביתה. "זה היה ניסוי פסיכולוגי לא מסודר", מתבדח גילון, בוגר מחזור 84'. "אף אחד לא אמר שסיים לעבוד, אלא שמעתי שלל הסברים: ‘אשתי קראה לי', ‘אני הולך להוציא את הילדים'. זה שונה מאוד מסטודנטים לרפואה כיום, שהמחויבות המשפחתית שלהם רבה יותר".

במלאות 60 שנה לסיום הלימודים של המחזור הראשון בפקולטה ומאה שנה לארגון נשות הדסה, ייערך ב-6-5 בדצמבר כנס של בוגרי הפקולטה, בהשתתפות הנשיא שמעון פרס. לרגל הכנס אירגן "הארץ" מפגש עם עשרה מבוגרי הפקולטה, הממלאים היום תפקידים בכירים במערכת הרפואית.

החינוך בבתי הספר לרפואה היום שונה מאופי הלימודים בתקופה שבה משתתפי המפגש היו סטודנטים, בשנות ה-70 וה-80. "הקלישאה ‘הולך ופוחת הדור' לא בהכרח מתאימה לבתי הספר לרפואה", אומר פרופ' אלכס בטלר, מנהל המערך הקרדיולוגי בבתי החולים בילינסון והשרון, בוגר מחזור 1971 בהדסה. "הרופאים הצעירים של היום לא בהכרח פחות טובים מאתנו. אבל בהחלט אפשר לומר שבתקופתנו בית הספר לרפואה היה ‘בית ספר' שמבלים בו בלימודים מהבוקר עד הערב. היום זאת יותר אוניברסיטה, סטודנטים יוצאים ונכנסים לפי מערכת הלימודים שלהם".

מהארכיון של פרופ' אהרן צ'חנובר

פרופ' דרורית הוכנר, מנהלת מחלקת נשים ויולדות בהדסה הר הצופים, בוגרת מחזור 76', היתה אחת הנשים הראשונות שהיו במסלול עתודה לרפואה. היא עשתה טירונות וקורס קצינים, אבל בצבא שכחו להחתים אותה על התחייבות לשירות. כשסיימה את הלימודים, כבר היתה אם לילדה, ולא שירתה. לדבריה, העבודה עד שעות מאוחרות היתה מיתוס במידה רבה. "בכירורגית היו רופאים שגמרו לנתח בשלוש אחרי הצהריים, נשארו לרכל עד שש בערב, ובשבע היו יוצאים לביקור במחלקה. העיקר שאפשר יהיה לצאת הביתה בעשר בלילה".

"היה גבול בשער הגיא, שהפריד בין העולם בהדסה לעולם", אומרת פרופ' עדה בן-ששון, כיום מנהלת מחוז מרכז בשירותי בריאות כללית, בוגרת מחזור 97'. "עברתי לעבוד כרופאה בשפלה, ואצלנו בשלוש אחר הצהריים אף אחד כבר לא נמצא. בירושלים אי אפשר היה ללכת לפני שירד הערב. היחידים שהלכו הביתה מוקדם היו הפסיכיאטרים. אולי הם ידעו איך לשמור על בריאות נפשית".

כיום הם מובילים מחלקות ובתי חולים, אך הפחד מרופאים בכירים ומנהלי מחלקות עדיין צרוב בהם מתקופת הלימודים. "כשהייתי סטודנטית במחלקה פנימית רעדתי מהם", אומרת פרופ' אפרת לוי-להד, מנהלת המכון לגנטיקה רפואית בשערי צדק, בוגרת מחזור 87'. "היו בבית הספר לרפואה מורים שהיו חברים של ההורים שלי. כשראיתי אותם במסדרון הייתי מתחבאת, כדי לא לומר להם שלום", משחזרת בן-ששון.

"הרפואה הישראלית נבנתה לפי מודל אירופי גרמני, היררכי ופטרנליסטי", מסביר פרופ' ערן לייטרסדורף, דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בוגר 1975. "היום מקובלת יותר חשיבה אמריקאית, סטודנט לא מתבייש לומר את דעתו בביקור במחלקה. אז לא היינו עושים זאת". למרות האווירה הנוקשה, הבוגרים זוכרים גם מרידות. "היו שביתות בשנים הראשונות", אומרת ד"ר אילנה הרמן, מנהלת מחלקה פנימית ויחידת הסוכרת במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, בוגרת מחזור 1976. "פעם ביקשנו לדחות בחינה בפרמקולוגיה, ולא הסכימו, אז כל המחזור שבת".

"התחלתי ללמוד בבולוניה שבאיטליה. כשבאתי ללימודים בישראל עם כמה חברים לא רצו להכיר בפטור שהיה לנו מלימודי ביולוגיה", נזכר הפרופ' בני דרנגר, מרדים בכיר בהדסה ויו"ר איגוד המרדימים, בוגר 1979. אמרנו שלא ניגש לבחינות. הדיקן הבהיר שאם לא ניגש, לא נעבור לשנה הבאה, אבל כל אלו שלמדו באיטליה לא באו, ובסוף העבירו אותנו" . דרנגר סיים את לימודיו יחד עם מנהל הדסה הקודם, הפרופ' שלמה מור יוסף.

מתוך ארכיון הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית

האם ההבדל כה גדול? "הסטודנטים לרפואה היום מתמצאים במערכות הדמיה מתקדמות. לנו היה סטטוסקופ", אומר הפרופ' גידי סהר, מנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב במרכז הרפואי סורוקה, בוגר 1977. "כמורים אנחנו צריכים לתת לסטודנטים כלים. הסטודנטים כיום חושבים על עלות-תועלת. הם מוכנים להשקיע, אבל רוצים לדעת מה הם מקבלים בתמורה. אנחנו היינו מוכנים לתת את הנשמה רק בשביל מלה טובה. לא שמנו גבולות".

והוכנר אומרת שלפני 20 שנה "רופא שדיבר על כסף, היו מזלזלים בו. היום כסף ברפואה זאת כבר לא מלה גסה". לבוגרים יש ביקורת גם על תנאי הקבלה לבתי הספר לרפואה כיום, שכוללים דרישה לציונים גבוהים בבגרות ובבחינה הפסיכומטרית. לקראת שנת הלימודים הנוכחית נרשמו לבית הספר לרפואה בירושלים 1,569 מועמדים. 177 מהם התקבלו (11.3%), מהם 64 במסלול הצבאי "צמרת", המשותף לאוניברסיטה העברית ולחיל הרפואה. דרישות הקבלה: ציון ממוצע של מעל 120 בבחינות בבגרות, 750 נקודות לפחות בבחינה הפסיכומטרית וסדרת בחינות אישיות באוניברסיטה העברית (בחינת מרק"ם) או במרכז הארצי לסימולציות רפואיות (מס"ר).

"כשהלכתי ללמוד רפואה הדרישות היו תעודת בגרות וראיון. היתה ועדת קבלה, ושאלו מה התחביב שלך. כיום יש מבחנים, פסיכומטרי וועדות - ואף אחד לא בדק אם יצאו רופאים טובים יותר", אומר בטלר. "כששואלים מועמד לרפואה למה הוא רוצה להיות רופא, שומעים שהוא שואף ‘לעזור לזולת' ו'להיות אנושי'", אומרת הוכנר. לוי-להד מזכירה ש"לא כולם צריכים להיות טובים ביחסי אנוש. פתולוג, למשל, לא צריך בהכרח לאהוב את העבודה עם מטופלים. בבית הספר לרפואה ראוי שיהיה כל המגוון".

לייטרסדורף גאה בבוגרי הפקולטה לרפואה שהפכו למדענים ולמפתחי תרופות. "זה מצוין בעיני", הוא אומר. הוכנר חולקת עליו: "המדינה צריכה רופאים. אם סטודנטים רבים יבחרו להיות מדענים, ולא לעסוק ברפואה מעשית, תהיה פה בעיה".

מתוכנית הלימודים הנוכחית בבתי הספר לרפואה אפשר להסיק על השינוי שעבר המקצוע. "היום לומדים רפואה משפטית, מסבירים לסטודנטים כיצד להתייחס לתביעות משפטיות. לומדים גם אתיקה, איך הולכים למשפחה ואומרים לה שחולה נפטר", אומר לייטרסדורף. "אני זוכר שהייתי בלילה במחלקה הפנימית, והגיע גבר בן 42 במצב קשה. עשינו לו החייאה, אבל הוא נפטר. כשאשתו הופיעה, עם ילד בן שמונה וילד בן ארבע, לא היו לנו כלים כדי לשוחח אתם", נזכר גילון.

"ההתייחסות לסוגיות אתיות בבתי החולים התחילה לצבור תאוצה עם ההשתלות", אומר פרופ' אחמד עיד, מנהל מחלקה כירורגית בהדסה הר הצופים ובעבר משתיל, בוגר 1979. "השאלה המרכזית הזאת היא מתי קובעים את מותו של החולה. כשאנחנו למדנו עוד לא נדרשנו לאתגרים האלה", הד"ר מוטי מושקט, ממלא מקום מנהל מחלקה פנימית בהדסה ובוגר מחזור 94'. הוא הצעיר שבחבורה, שאירגן את הכנס יחד עם דרנגר. "השינוי הכי בולט הוא מהפכת המידע", אומר מושקט. "היום חולים באים עם מידע מהאינטרנט ושאלות שהכינו מראש. רופא עלול להרגיש מאוים. בבית הספר לרפואה למדנו איך להתמודד עם מצבים כאלה".

דפוס המנטור, הרופא הוותיק המלווה את הסטודנט הצעיר, עדיין נפוץ בלימודי רפואה, אבל לדברי מושקט, "בתקופת לימודי המורים היו נותנים דוגמה אישית, וזה לא מספיק. היום פועלים גם לחיזוק הצד האנושי בעבודה הרפואית". "היום מסבירים לסטודנטים איך לגשת לחולה במצבים שונים. אני לא בטוחה שזה הופך את הסטודנטים לאנושיים יותר", אומרת הוכנר.

הזיכרונות מהמעבדות ומכיתות הלימוד מלווים את בוגרי הפקולטה שנים לאחר שסיימו את חוק הלימודים. "אני עדיין יכולה להתעורר בלילה בבעתה, מחלום שבו שואלים אותי בבחינת הגמר איך לעשות ‘דיגיטליזציה' לחולה (מתן התרופה דיגיטליס לחולי אי-ספיקת לב, פעולה הדורשת מיומנות רבה)", אומרת בן-ששון. "בכל מחלקה היו גדולי הדור שלה. בשנה השישית היינו בביקור עם מנהל מחלקה אחד, וכשהסטודנט עמד מול מיטת החולה והיה צריך להציג את מחלתו, הוא התעלף", מספר גילון. "היינו כותבים תוצאות של בדיקות מעבדה על היד, כי היינו צריכים לזכור אותן בעל-פה", אומרת בן-ששון. "כשנכנסתי לסבב בפנימית אמר לנו הרופא הבכיר - מי שצריך להסתפר, ללכת לרופא, להתחתן, שיעשה את זה היום, כי בשלושת החודשים הקרובים אתם רק במחלקה הזאת", נזכרת לוי-להד. "היו לנו יותר מעבדות. ניתחנו כרישים, ייצרנו במעבדה אספירין וויטמין סי. היום יש סטודנטים שיש להם בעיה עם לימוד על בעלי חיים. כשלמדתי היו הרבה מעבדות. היום רוב המעבדות נעלמו מהלימודים, אבל הלימוד של הצד האנושי התחזק", אומר לייטרסדורף.

הסטודנטים לרפואה עבדו למחייתם כאחים ואחיות במחלקות, לאחר קורס מזורז של שלושה ימים, אבל הסתדרות האחיות, שהתנגדה להסדר, הביאה לביטולו בשנות ה-80. "היינו מודדים חום ולחץ דם, מחלקים תרופות לחולים ורוחצים אותם", מספר דרנגר. "אני זוכרת ששלחו אותי לתת נר רקטלי לחולה בלי שום הדרכה", מספרת הוכנר. "זה הוביל לסיטואציה מביכה, אבל עזר לי מאוד במיומנות בסיסית".

"זכור לי שכמרצה בחנתי מישהו בכירורגיה. נתנו לו למדוד לחץ דם עם מכשיר פשוט, והוא לא ידע מאיזה כיוון לשים אותו על הזרוע", נזכר דרנגר. "הוא לא עבר את הבחינה, אבל השמועה פשטה כאש בשדה קוצים וכל הסטודנטים רצו למחלקות כדי ללמוד איך שמים לחולה מד לחץ דם". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו