בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היריון יקר: המצוקה הנפשית המלווה הפריה חוץ-גופית

בעשור האחרון יותר ויותר מחקרים מדגישים את הצורך להעניק תמיכה נפשית בטיפולי הפריה חוץ-גופית לשני בני הזוג

11תגובות

עם לידתה של תינוקת הפריית המבחנה הראשונה, לואיז בראון, באנגליה ב-1978 החלה פריצת דרך עצומה בכל הטכנולוגיות הקשורות לטיפולי וליקויי פריון אצל האשה והגבר. ב-1979 הכריז ארגון האומות המאוחדות על אמנה המצהירה על הזכות של בני האדם בכל העולם להקים משפחה ולהוליד ילדים. השימוש בהצהרה זו לא בא רק לפתור את הבעיות הנפשיות והרגשיות של בני האדם הסובלים מליקויי פריון, אלא למעשה למלא זכות בסיסית של האנושות. העוסקים במלאכת טיפולי הפריון וההפריה החוץ-גופית ((IVF זיהו מתחילת הדרך את הפוטנציאל העצום של הטכנולוגיה. אך בד בבד קשורים בה גם רבדים נפשיים, לרבות חרדה ודיכאון בשל סיכויי ההצלחה שאינם מוחלטים ותוצאות הטיפול.

מחר (4.3) יתקיים באודיטוריום המכון למחקר רפואי ע"ש פלזנשטיין בבית החולים בילינסון הכנס השנתי של העמותה הישראלית לפסיכוסומטיקה במיילדות וגינקולוגיה. בכנס יידונו בן השאר הקשיים הנפשיים אצל זוגות העוברים טיפולי הפריה חוץ-גופית.

אחת העבודות המוקדמות, שנערכה בשנות ה-90 בקנדה בקרב כ-449 זוגות בתהליכי הפריה חוץ-גופית, הדגימה שונות עצומה בין המינים ביחס לדיכאון וחרדה. התברר שהנשים מגיבות קשה יותר לבעיות פוריות ואי הצלחת הטיפול, גם כשהסיבה לאי הפריון היא הגורם הזכרי ולא רק הגורם הנקבי. מסקנות המחקר הובילו לדגש יתר על האספקט הנפשי-רגשי של הזוגות בטיפולי הפריה ולצורך מוחלט בהתערבות מקצועית-פסיכולוגית או פסיכיאטרית, כדי להקל על הזוגות ולנסות לשפר את אחוזי ההצלחה בשיעורי ההריונות.

באספקט המדעי-רפואי, מתרחב מעגל המטופלים ביחידות ההפריה עם פיתוח שיטת המיקרומניפולציה מסוג ICSI, שבה מוזרק זרע בודד לתוך הביצית במקרים קשים של אי פריון הגבר. השיטה, שפותחה בבלגיה, גרמה לפריצת דרך אדירה ביכולת לטפל בפריון הגבר. גם גברים ללא כל זרע בנוזל הזרע (הזרמה) (מצב המכונה אזואוספרמיה) החלו להיות מטופלים בהפקת זרע כירורגית מתוך האשכים והפריית הביציות של נשותיהם בשיטת ICSI במקום להשתמש בזרע תורם. בעקבות פיתוחים אלה הושם דגש גם על גברים במחקרים הדנים בדיכאון וחרדה בקרב המטופלים.

מחקרים מאוחרים יותר מדגישים את השוני בתגובות החרדה והדיכאון בטיפול ההפריה הראשון לעומת טיפולים מתמשכים וחוזרים. עבודה מצרפת מאפריל 1994, שהתפרסמה בכתב העת Journal of Psychosomatic Research, הציגה ממצאים של דיכאון וחרדה בקרב 30% מהגברים ו-30% מהנשים במחזור הטיפולי הראשון – ללא קשר לגורם האי-פריון. עם התמשכות הטיפולים ומחזורי IVF חוזרים, ירדו אחוזי הדיכאון והחרדה אצל גברים ל-15% ואילו אצל נשים נשארו ברמה דומה - 25%. לאור ממצאים אלו הדגיש מחבר המאמר את הצורך העצום לאתר את הזוגות שסובלים מתגובות נפשיות קשות יותר ולתת להם סיוע אינטנסיבי גם באספקט הנפשי – לקראת טיפול ה-IVF ובמהלכו.

עבודה מאוסטרליה מיוני 1995, אף היא מאותו כתב עת, מדגישה את הצורך במעקב נפשי לאורך כל שלבי הטיפול. ראשית יש לחזק את בני הזוג בזמן הבדיקות, הבירור וההכנה. בהמשך יש לתמוך בנשים בזמן השראת ביוץ, בדיקות הורמונליות ומדידות אולטרסונוגרפיות ובשאיבת הביציות, תהליך פולשני המבוצע לרוב בהרדמה כללית וכרוך לפרקים בכאבים ואי נוחות לאחר הפעולה; כמו כן צריך להפיג את המתח לקראת העברת המידע על מספר הביציות שנשאבו, בייחוד בעת מיעוט ביציות או כשלון מוחלט בהפקת הביציות תוך כדי השאיבה. המידע על הצלחת תהליכי ההפריה ומספר העוברים המתקבלים יום לאחר השאיבה כרוך אף הוא בתגובות רגשיות לא פשוטות. חרדה ודיכאון מתלווים אליו אם ההפריות כשלו באופן מוחלט, או שמספר העוברים שהתקבל נמוך ביותר ביחס למספר הביציות שהופקו.

לשדר אינטימיות ורוגע

בהמשך, היום השלישי או החמישי לאחר השאיבה, שבו מוחזרים העוברים לחלל הרחם, הוא יום מאתגר עם זיק של תקווה וקרן אור באפלת אי הפריון. אך התשובה על היקלטות העובר תינתן לזוג רק 12 יום לאחר ההחזרה, ביום בדיקת הדם להריון. פאזת ההמתנה הזו היא תקופה קשה ביותר, ולפי העבודה האוסטרלית וחלק גדול מהעבודות שפורסמו בעקבותיה, תקופה זו היא אחת הסיבות להתפרצות חרדה ודיכאון לאחר קבלת תשובה שלילית ביום בדיקת הדם.

אף על פי שרוב העבודות מדגישות את התגובות הקשות יותר בקרב נשים, הרי עבודה שוודית גדולה בקרב מאות מטופלים מינואר 1999, שהתפרסמה בכתב העתActa Obstetrica Gynecologica Scandinavica, מציינת תגובות דומות מאוד ואפילו זהות בקרב גברים, במקרי כישלונות חוזרים בטיפולי IVF שתועדו בקליניקה גדולה בסטוקהולם. אין ספק שלרקע הסוציו-אקונומי ולתרבות של העמים השונים יש השלכות גם לגבי שוויון או אי-שוויון התגובות לכישלונות בין המינים.

עבודה איטלקית גדולה מפברואר 1997, שהתפרסמה בכתב העת Fertility and Sterility, הוכיחה בממצאיה קשר הפוך בין רמת החרדה, העלייה בלחץ הדם הסיסטולי (הגבוה) והדיאסטולי (הנמוך) וקצב דופק הלב אצל נשים בזמן שאיבת ביציות לבין אחוזי ההצלחה בטיפול.

עבודה של חוקר בריטי בשוודיה, שהתפרסמה בנובמבר 1998 בכתב העת Human Reproduction וחקרה את תחושת האינטימיות של בני זוג בעת טיפולי הפריה, מצאה כי גברים ונשים שהקרינו אחד לשני רוגע, אינטימיות, אופטימיות ופחות עייפות נפשית הצליחו יותר בטיפולים. עבודה זו שוב מדגישה את הצורך לסייע בתמיכה נפשית בעת טיפולי ההפריה, לגברים ונשים גם יחד.

אך גם בהגיעם לרגע המאושר שבו מתבסס הריון צעיר בעקבות טיפול הפריה, לא תם הסיכון להתפתחות חרדה או דיכאון בקרב בני הזוג. עבודה נרחבת משוודיה שהתפרסמה בפברואר 2003 בכתב העת Acta Obstetrica Gynecologica Scandinavica מצביעה על רמת חרדה גבוהה אצל שני בני הזוג בעת הריון שלאחר IVF. אצל נשים נבעה החרדה בעיקר מהחשש להפלה ולאובדן הריון, ואילו אצל הגברים בעיקר ביחס לבריאות הפיזית והנפשית של התינוק שאמור להיוולד. בסיכום מציינים המחברים שמבנה האישיות ומידת החרדה והדיכאון בשלבי הטיפול ישליכו ללא ספק על תחושות החרדה בהריון צעיר לאחר הפריה חוץ-גופית.

בעבודה שעשיתי במרכז הרפואי רבין בשיתוף פרופ' דליה מררי מאוניברסיטת תל אביב, שהתפרסמה ב-2002 בכתב העת Psychology and Health, נבדקו הסטטוס הרגשי והתגובות הנפשיות של שני בני הזוג תוך כדי תהליכי ההפריה החוץ-גופית לאורך כל שלבי הטיפול. החל משלב השראת הביוץ, דרך שלב השאיבה, החזרת העוברים ויום בדיקת הדם להריון. המחקר בוצע על 113 זוגות ובדק על פי שאלונים את מידת החרדה והדיכאון בקבוצה שהרתה (23 זוגות), לעומת קבוצה שלא הרתה (90 זוגות). כמו כן בכל שלב ושלב נלקחו בדיקות דם להורמוני הסטרס: פרולקטין וקורטיזול. הממצאים העלו קשר הפוך עם משמעות סטטיסטית בין רמת הורמוני הסטרס לבין הצלחה של הטיפול בכניסה להריון. כמו כן, בשתי הקבוצות רמת החרדה אצל הנשים היתה גבוהה בהרבה מאשר אצל בני זוגן.

ההבנה לצרכים הפסיכולוגיים של זוגות העוברים הפריה חוץ-גופית גדלה בעשור האחרון ועמה נוספו מספר עבודות המחקר המתפרסמות. יש להתייחס לזוג העובר טיפולי פריון והפריה חוץ-גופית כיחידה אחת ולתמוך בו נפשית. יש לזהות אותות מצוקה מבעוד מועד ולהתערב אקטיבית בכל שלב של טיפול ה-IVF, גם אצל זוגות שקודם לכן לא הראו סימני חרדה או דיכאון, למען בריאותם הנפשית וכדי להשיג שיעור הריונות אופטימלי.

פרופ' דב פלדברג הוא סגן מנהל בית החולים לנשים בבילינסון ויו"ר העמותה לפסיכוסומטיקה במיילדות וגינקולוגיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו