בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההשלכות הנפשיות של פגיעה גופנית בילדות

סקירה מישראל מצביעה על התגברות מצוקות נפשיות אצל מבוגרים שחוו פגיעה גופנית בילדותם. על רקע העלייה באלימות במשפחה, נדרשות פעולות מנע

22תגובות

אלימות במשפחה גורמת לפגיעה משמעותית באחד מעמודי התווך של החברה. זהו מצב שבו אדם מתנהג בצורה פוגעת כלפי בן משפחתו – או כלפי בן זוג, בדרך כלל נשים, או כלפי ילדים, קשישים וחסרי ישע אחרים. במשפחות שמראות דפוסי התנהגות אלימים עלולה להתרחש פגיעה ביותר מבן משפחה אחד והסיכון לפגיעה בילדים גבוה. התוצאות השליליות של הפגיעה עשויות להתבטא בצורה גופנית או פסיכולוגית ובפרקי זמן שונים - מיד לאחר האירוע ועד שנים רבות לאחריו.

הפגיעה בילדים יכולה להיות ישירה ולערב פעולות כמו מכות, תקיפה מינית או מילולית (איום, השפלה או ביזוי) שמבצע ההורה או האחראי על הילד. למצב זה נוספת גם ההזנחה, שיכולה להיות בעלת השלכות דומות לפגיעה הישירה. הזנחה היא מצב של היעדר ביצוע: דברים שמתפקידו של ההורה או האחראי לעשות, אך אינם נעשים. למשל, כשל בסיפוק הצרכים הפיזיים, הרגשיים, הרפואיים או החינוכיים של הילד. לא ניתן להקל ראש בהשלכות החמורות שיכולות להיות להזנחת ילדים. דוגמה מוחשית לכך התקבלה אך לאחרונה כששלושה תינוקות נשכחו על ידי הורה ברכב ומתו.

בשנים האחרונות ניכרת עלייה הדרגתית במספר הדיווחים על התעללות והזנחה. סקר שערך מכון חרוב מצא כי משנת 2009 ל-2010 חלה עלייה של 12% בדיווחים לשירותי הרווחה בישראל. עם זאת, אנשי המקצוע מסכימים כי קשה מאוד לאתר את המקרים. איגוד רופאי המשפחה מתריע לאחרונה בנייר עמדה של כוח המשימה הישראלי לקידום בריאות ורפואה מונעת כי בישראל קיימים "קשיים באיתור, באבחון, בהפניה או בפנייה עצמית לרשויות טיפול ואכיפה", כפי שפורסם ב-10 ביולי ב"הארץ". בנוסף, יש תמימות דעים כי הדיווחים על פגיעה בילדים הם חלקיים. לפיכך, ניתן להסיק כי העלייה המדווחת היא רק קצה הקרחון של תופעת הפגיעה בילדים.

תומר אפלבאום

גם נתוני משרד הבריאות מצביעים על עלייה מדאיגה בשיעורי האלימות במשפחה: בשנים 2011-2006 חלה עלייה פי 2.7 במספר הנפגעים שאותרו במערכת הבריאות. הדו"ח של איגוד רופאי המשפחה מדגיש את חשיבות האיתור המוקדם והמניעה וכולל הנחיות לביצוע הערכות של התעללות בילדים והזנחתם כבר מגיל הינקות.
מבין סוגי הפגיעה בילדים, אלימות גופנית היא המוחשית והגלויה ביותר ועשויה להופיע בשלב מוקדם מאוד בחייו של התינוק. לדוגמה, תופעת הטלטול או הניעור האלים של תינוקות המוכרת בשם "תסמונת התינוק המנוער". לפי הערכות שונות, מדי שנה מתים בישראל עשרות תינוקות מתחת לגיל שנה ורבים אחרים נפגעים וסובלים מנזקים בלתי הפיכים בשל טלטול אלים מצד הורה או מטפל.

אולם התופעה של טלטול תינוקות אינה חוק טבע ולא צריך לקבל אותה כרע הכרחי. העלאת המודעות של ההורים והציבור הרחב לנושא היא תהליך אפשרי. המועצה הלאומית לשלום הילד החלה להפעיל בשנת 2009 תוכנית התערבות בשם טלטולא, שמטרתה למנוע את התופעה ולהגביר את המודעות לסכנות שבטלטול תינוקות. אוכלוסיית היעד היא הורים לתינוקות ופעוטות (עד גיל שנתיים) וכן מטפלים ואנשי מקצוע בתחומי הרפואה, החינוך והרווחה הבאים במגע עם משפחות וילדים בגיל הרך. מחקר של המועצה לשלום הילד, שבחן את יעילות התוכנית, מצא כי היא הובילה להרחבת הידע של אנשי המקצוע על הסכנות שבטלטול אלים ושינוי בעמדותיהם כלפי בכי של תינוקות.

אך הפגיעה הגופנית בילדים במשפחה אינה מסתיימת בגיל הרך ונמשכת בילדות ובהתבגרות. בישראל פגיעה כזו אסורה על פי חוק ומוגדרת בחוק העונשין 1977 (תיקון 1989) תחת הסעיף "פגיעה בקטינים ובחסרי ישע". מניתוח עדויות מבתי המשפט שהופיע בספר "התעללות והזנחה של ילדים בישראל", עולה כי הנאשמים בפגיעה, לרוב ההורים, מנסים למזער את חומרת הפגיעה ולהציג מקרים של אלימות כלפי הילד כאילו מדובר בשיטה חינוכית. כך הם מנסים להציג את הפגיעה כענישה גופנית, הנתפשת כקלה יותר ואף לגיטימית. חשוב לציין כי החוק הישראלי לא מבחין בין ענישה חינוכית לפגיעה גופנית ואוסר על שתיהן. בנוסף, מחקרים שבדקו את השלכות הענישה החינוכית תומכים בטענה כי בדומה לפגיעה הגופנית, גם היא בעלת השלכות שליליות בטווח המיידי והארוך.

סקירה שביצענו, אשר כללה מחקרים המבוססים על מדגמים מייצגים במדינות שונות ועומדת להתפרסם בספר בנושא, מראה כי בקרב מבוגרים שדיווחו על פגיעה גופנית בילדוּת גובר משמעותית הסיכון להפרעות דיכאון (עד פי 2) וחרדה (עד פי 2.5). מחקרים אחרים הצביעו על סיכון מוגבר גם להתמכרויות (פי 2) והתנהגות אובדנית (פי 3.5). הפגיעה בילדוּת מגבירה את הסיכון לתחלואה גופנית בבגרות, כמו מחלות כאב ותסמונות של מערכת העיכול, ולעלייה בצריכה של שירותים רפואיים.

בדומה למה שהוצג ביחס לטלטול תינוקות, גם במקרה של פגיעה גופנית בילדים, אם בנסיבות של ענישה או בנסיבות אחרות, יש אפשרות לשינוי בהתנהגות ההורים והמטפלים. בעולם מוכרות תוכניות התערבות בקהילה המועברות באמצעי התקשורת, כגון ברדיו, בעיתונות המקומית, בדיוור ובאינטרנט, שמרחיבות את הידע בנושא ומקנות להורים יכולת להתמודד עם מצבים שבהם עלולה להופיע התנהגות אלימה כלפי הילדים. תוכניות כאלה מבוססות ברובן על הדרכה ונמצא כי הפחיתו את הסיכון לתחלואה פסיכיאטרית לסוגיה בקרב ילדים ונוער. במשפחות בסיכון לפגיעה בילדים קיימת לרוב התערבות עמוקה יותר, המבוססת על שיפור מיומנויות תקשורת והתמודדות עם מצבי לחץ ומצבים רגשיים.

לסיכום, יש למנוע או לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בילדים לסוגיה. אנו מצטרפים לקריאה של איגוד רופאי המשפחה לשפר את תהליכי האיתור והמניעה שלה, וסבורים כי בדומה לחיסונים שמקבלים תינוקות ופעוטות נגד מחלות גופניות, תוכניות התערבות להורים יכולות להיות מעין חיסון נגד תחלואה פסיכיאטרית לסוגיה ועשויות לשפר את הרווחה הנפשית.

ד"ר גלעד גל הוא מרצה וחוקר בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית ת"א-יפו ופרופ' יצחק לבב הוא חוקר בחוג לבריאות הנפש הקהילתית באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו