שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זיו גן-אור
זיו גן-אור

בשמונה השנים האחרונות אני חוקר את מחלת הפרקינסון וכרופא וכחוקר אני מוטרד מאוד מחוסר הצלחתנו להבין ולפתור מחלות נוירולוגיות קשות וחשוכות מרפא כמו פרקינסון, אשר גורמות לחולה ולמשפחתו לסבל ועול רב. אחת ממשימות חיי היא לנסות להבין את המחלות הללו. בעבודתי, שבה אני גם מנסה למצוא להן טיפול או דרכים למנוע אותן, נחשפתי לכמה מחקרים הקושרים בין צריכת חלב לסיכון לחלות בפרקינסון.

האחרון שבהם פורסם בינואר השנה בכתב העת European Journal of Epidemiology. המאמר בחן את ההשפעה של גורמים תזונתיים שונים על הסיכון לחלות בפרקינסון. החוקרים עקבו אחר 26,173 אנשים מיוון בגילי 86-20, במשך כשמונה שנים וחצי, והשוו בין אלה שחלו בפרקינסון באותה תקופה לבין אלה שלא, כדי לברר אם גורמים תזונתיים שונים מעלים או מורידים את הסיכון לחלות במחלה. הם מצאו שהגורם התזונתי שהשפיע במידה הרבה ביותר על הסיכון לחלות בפרקינסון היה חלב. צריכה מוגברת שלו העלתה את הסיכון לחלות בפרקינסון ב-34% לכל סטיית תקן מהממוצע (למשל, אם הממוצע במחקר היה 2 כוסות חלב ליום, וסטיית התקן היא 0.5 כוסות, אז מי ששתה 2.5 כוסות היה בסיכון מוגבר של 34%). משתנים אחרים המשפיעים על הסיכון לחלות בפרקינסון נלקחו גם הם בחשבון, כמו גיל, מין, עישון, צריכת קפאין ועוד.

לפני שנדון בממצאים נוספים מן הספרות הרפואית המעלים את האפשרות שצריכת חלב היא גורם סיכון לחלות בפרקינסון, בואו נכיר מעט את המחלה.
פרקינסון היא מחלה ניוונית של המוח אשר מתאפיינת בעיקר באובדן של תאי עצב באזור בשם החומר השחור (substantia nigra) הנמצא בגזע המוח. אזור זה במוח הוא אחד האחראים על ויסות תנועה, אך קשור גם להתמכרויות, תחושת סיפוק ועוד. אובדן תאי העצב הללו מתחיל בגיל צעיר יחסית, אפילו בעשור הרביעי לחיים, אך הסימפטומים התנועתיים (רעד, אטיות תנועה, קשיון שרירים והפרעות בהליכה) מתחילים להופיע רק כאשר 80%-70% מהחומר השחור מתנוון, בגיל 66-60 בממוצע. המחלה בדרך כלל מתקדמת ומידרדרת בצורה הדרגתית ואטית - מהפרעות תנועה קלות בשלביה הראשונים ועד לתלות מוחלטת בסביבה בשלביה המתקדמים - והיא גובה מחיר כבד וממושך מהחולה, ממשפחתו ומהחברה כולה.

צילום: בלומברג

כ-2% מהאוכלוסייה מעל גיל 65 בעולם וכ-4% מהאוכלוסייה מעל גיל 80 חולים בפרקינסון, מה שהופך אותה למחלה הניוונית של המוח השנייה הנפוצה ביותר אחרי אלצהיימר. לצערנו הרב, אין בידי המדע כיום טיפול שעוצר את התקדמות המחלה או מרפא אותה, והמזור היחיד שאנו יכולים להציע לחולים הם טיפולים תרופתיים או ניתוחים להקלת הסימפטומים.

למרות עשרות אלפי מחקרים שנעשו בניסיון להבין את הגורמים למחלה, המנגנון המדויק שמחולל אותה עדיין לא ברור למדע. מה שברור מעל לכל ספק הוא, שמדובר בשילוב של גורמים רבים, גם גנטיים וגם סביבתיים, חלקם ידועים לנו אך אחרים לא, אשר חוברים יחדיו ומביאים להתפתחותה.

אחד הדברים המעניינים שהתגלו במחקרים פתולוגיים מהשנים האחרונות הוא כי ייתכן שהמחלה לא מתחילה דווקא במוח, אלא בתאי עצב של מערכת העיכול. תאי עצב שעוטפים את מערכת העיכול ואחראים על פעולתה הם ככל הנראה הראשונים שבהם מופיע הסימן הפתולוגי של המחלה - המכונה גופיפי-לוי (Lewy-Bodies) - הצטברות של חלבונים שניתן לראות רק בניתוח לאחר המוות. ולכן חוקרים רבים סבורים כי לפחות אחד הגורמים שמביאים להיווצרות המחלה מקורו במערכת העיכול.
אחת התיאוריות השולטות כיום במדע היא שמדובר בגורם זיהומי כלשהו המגביר את הנטייה להתפתחות המחלה, ייתכן כזה שמצוי במערכת העיכול או אשר מגיע אליה מבחוץ. האם ייתכן כי הגורם שמגיע ממערכת העיכול ומשפיע על הסיכון לחלות בפרקינסון קשור בצריכת חלב?

בשנת 2007 פורסם בכתב העת American Journal of Epidemiology מחקר גדול של אוניברסיטת הרוורד שעקב אחר למעלה מ-130,000 איש בארה"ב. החוקרים חילקו את המשתתפים לחמש קבוצות לפי כמות מוצרי החלב שהם צורכים ליום. נמצא שהסיכון לחלות בפרקינסון היה גבוה ב-60% אצל הקבוצה שצרכה הכי הרבה מוצרי חלב (מעל 502 גרם ליום). גם בקרב שלוש קבוצות הביניים היה סיכון מוגבר של 40% לתחלואה בפרקינסון ביחס לקבוצת הצריכה הנמוכה ביותר (0-133.6 גרם ליום). הסיכון היה גבוה יותר ומשמעותי סטטיסטית בגברים. עוד מצאו החוקרים שחלב ניגר הגביר את הסיכון למחלה ביחס למוצרי חלב אחרים. בקבוצת הצריכה הגבוהה ביותר (מעל 397 גרם חלב ניגר ליום) היה הסיכון מוגבר ב-70%. באותו מחקר נעשתה גם מטא-אנליזה – סיכום של כל מחקרי העוקבה שבדקו את הנושא. גם כאן נמצאה אותה מגמה בדיוק – עלייה בסיכון לחלות בפרקינסון ככל שעולה צריכת החלב, במיוחד בקרב גברים.

מחקר נוסף, שפורסם בכתב העת Neurology בשנת 2005 ועקב 30 שנה אחר 7,504 גברים מהוואי, מצא שהסיכון לחלות בפרקינסון היה גבוה פי 2.3 אצל אלה שצרכו את כמות החלב היומית הגדולה ביותר, מעל 453 גרם מוצרי חלב, לעומת אלו שלא צרכו כלל.

מחקר שפורסם בכתב העת Annals of Neurology ב-2002, שעקב אחרי יותר מ- 50,000 גברים ו-120,000 נשים בארה"ב, מצא גם הוא כי לגברים שצרכו חלב בכמות הרבה ביותר, מעל 2.9 מנות של מוצרי חלב ליום, היה סיכון מוגבר ב-80% לחלות בפרקינסון. בקרב הנשים לא נמצא סיכון מוגבר משמעותי מבחינה סטטיסטית. אך מחקר שנערך בפינלנד ופורסם השנה ב-British Journal of Nutrition, ועקב אחר 4,524 איש, מצא כי דווקא לנשים היה סיכון מוגבר לחלות בפרקינסון בעקבות צריכת חלב מרובה.

אם כך, בכל מחקרי העוקבה, לאחר מעקב שנמשך שנים אחרי הנבדקים, הסתבר כי בקרב אלו ששתו יותר חלב, לעתים בגברים בלבד, לעתים בנשים בלבד ולעתים בשני המינים, היו יותר מקרי פרקינסון לעומת אלו ששתו פחות חלב או לא שתו כלל.
מחקר אחד שבדקתי, שנערך ביפן ב-2011 ופורסם ב-Parkinsonism and Related Disorders, לא מצא קשר בין צריכת חלב למחלת הפרקינסון, אך הוא כלל רק 249 חולי פרקינסון לעומת 368 אנשים בקבוצת הביקורת - אוכלוסייה קטנה בהרבה מהאוכלוסיות שנבדקו במחקרים האחרים. בנוסף, הוא תשאל אנשים שכבר חלו במחלה לגבי צריכת החלב שלהם בעבר ולא עקב אחריהם לאורך זמן.

לסיכום, ניתן לומר כי המחקרים שחקרו את הקשר בין חלב לסיכון לחלות בפרקינסון, למעשה כל מחקרי העוקבה שנעשו על אוכלוסיות גדולות, מצביעים על האפשרות שצריכה מרובה ממנו היא אכן גורם סיכון לפרקינסון. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים בתחום שיביאו הוכחות נוספות לקשר בין השניים וגם יסבירו מהו הגורם בחלב שמגביר את הסיכון למחלה. ייתכן כי מדובר באחד החלבונים שבו, אחת מחומצות השומן או גורם זיהומי כלשהו, אך אין לדעת בשלב זה.

כיום המחקר נמצא בתנועה, אך העדויות המחקריות שכבר הצטברו מעלות ממצאים מטרידים, שלדעתי צריכים להדליק נורה אדומה בקרב מגבשי המלצות התזונה בישראל. מן הראוי שאלו ייתנו דעתם למחקרי התזונה המצטברים בתחום הפרקינסון (וגם מחלות כרוניות אחרות) ויגבשו המלצות תזונה המבוססות על המדע העדכני ביותר.

ייתכן שבראייה ארוכת טווח המשקללת את מכלול השפעות החלב על בריאות האדם בכלל, ועל תחלואה בפרקינסון בפרט, יש מקום לעודד את הציבור לצרוך סידן ממקורות חלופיים, להפחית את צריכת החלב ואף להוציאו כליל מהתפריט. ייתכן ששינוי המלצות התזונה ברוח זו יוכל לתרום להפחתת החולי בפרקינסון - אחת המחלות האכזריות ביותר הפוגעות כיום באוכלוסייה המבוגרת.

ד"ר זיו גן-אור הוא ד"ר לרפואה וד"ר לגנטיקה. כיום, במסגרת הפוסט-דוקטורט, הוא חוקר את מחלת הפרקינסון ומחלות נוירולוגיות נוספות. מנהל בהתנדבות את ארגון Become אשר מסייע ליתומים וילדים נזקקים במדינות מתפתחות


הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ