מחלת העיניים שמסכנת בני 50 ומעלה, ובעיקר נשים

עין יבשה היא תסמונת ששכיחותה עולה עם הגיל, בעיקר אצל נשים. מהו הטיפול החיוני ומאיזה טיפול מומלץ להימנע

אירית ברקת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אירית ברקת

עין יבשה, כזו שהרכב הדמעות בה משובש, או שלא נוצרות בה די דמעות או שהן מתאדות מהר מדי, היא תופעה שכיחה באוכלוסייה המערבית, ובעיקר אצל נשים. קיימים שני סוגי דמעות: כאלו המופרשות בתגובה לגירוי כדי להוציאו ודמעות המופרשות בקביעות (דוק הדמעות). הדמעות המופרשות בקביעות מצפות את העין החיצונית ותכולתן עשירה מאוד: הן מכילות בנוסף למים גם חומרי הזנה, מינרלים, נוגדנים ומולקולות המגנות מפני זיהומים. הן בנויות משכבה רירית (המצמידה אותן לעין החיצונית), משכבה מימית (שהיא מרכיבן העיקרי ומכילה בנוסף למים גם את חומרי ההזנה), ומשכבה שומנית (השכבה החיצונית אשר מונעת מהן להתאדות). הדמעות מתנקזות דרך פתחים קטנים הנמצאים בקצה העפעפיים וכך מתבצע שחלוף מתמיד שלהן והעין מוגנת באופן מתמיד.

אחד מגורמי הסיכון העיקריים והידועים לעין יבשה הוא הגיל המבוגר (מעל 50). עם העלייה בגיל נצפית ירידה בהפרשת הדמעות והיא מלווה לעתים בתהליכים דלקתיים בעין החיצונית ובשינוי בהרכב הדמעות. דוגמה מרכזית לכך היא שינויים משמעותיים שמתרחשים בבלוטות המיבומיאן - האחראיות על הפרשת השכבה השומנית של הדמעות – כגון חסימתן, ירידה בהפרשת השומנים מהן ושינוי בהרכב השומנים. בעקבות זאת נוצר אידוי מוגבר של הדמעות, שכן במצב תקין השכבה השומנית של הדמעות מכסה על השכבה המימית וכך מונעת את אידויה.

כאמור, נשים הן בעלות סיכון מוגבר לעין היבשה, לעתים גם לפני גיל 50. התסמונת מופיעה אצלן לעתים בזמן שינויים הורמונליים משמעותיים כגון הריון, הנקה, נטילת גלולות וגיל המעבר. כפי הנראה, תנודות בהורמונים כגון אנדרוגן, אסטרוגן ופרוגסטרון משפיעות לרעה על מערכת ייצור הדמעות. ידוע כי בלוטות הדמעות ובלוטות המיבומיאן מכילות קולטנים להורמונים כגון אנדרוגן – שלו תפקיד בשפעול ייצור הדמעות. וכך, עם תחילת גיל המעבר למשל, כאשר רמת האנדרוגן יורדת, תיתכן פחות פעילות של הקולטנים, מה שישפיע על תהליך השפעול של ייצור הדמעות ועל הפרשתן מן בלוטות המיבומיאן.

מחקרים מהעת האחרונה מדווחים כי תסמיני העין היבשה - כגון צריבה, גירוי, תחושת "חול" או "גרגירים" בעין, רגישות לאור, תנודות באיכות הראייה, תחושת עייפות, ורצון לעצום עיניים - מתבטאים קשה יותר אצל נשים, ולכן גם סבלן והפגיעה בתפקוד היומיומי (כגון קריאה, נהיגה, צפייה בטלוויזיה ועבודה מול מחשב) ובאיכות החיים חמורים יותר.

הטיפול הנפוץ ביותר ליובש הוא הזלפה מקומית של תכשירים נגד עין יבשה: "דמעות מלאכותיות" או "תחליפי דמעות". על אף שטיפול זה לא מרפא את התופעה, הוא מקל את התסמינים וגם מקנה הגנה מסוימת לעין החיצונית מפני נזקים שנגרמים בשל היובש. קיימים סוגים שונים של תכשירים כאלו, והם צריכים להינתן בהתאם להפרעה הספציפית שקיימת בדמעות ולחומרת המצב. בנוסף, בשימוש מתמשך, חשוב להשתמש בתכשירים שאינם מכילים את החומר המשמרBAK  אשר הוכח כגורם לנזק לעין החיצונית.

במקרים חמורים ניתן לטפל בין השאר בתרופות נוגדות דלקת וכאלו המגבירות את ייצור הדמעות. טיפול נוסף הוא כזה שבו מוכנסים פקקים קטנים לפתחי ניקוז הדמעות וכך הן פחות מתנקזות החוצה. כיום, פעמים רבות הטיפול אינו ניתן בהתאם להפרעה הספציפית בעין היבשה – למשל באחת משלוש השכבות שמרכיבות את הדמעות - מה שעשוי לא להועיל למטופל ואף להזיק לו. על הסובלים מעין יבשה לקבל טיפול מותאם שיכול להקל על העין והראייה, למנוע נזק עתידי ולשפר את איכות החיים.

ד"ר אירית ברקת היא מומחית לרפואת עיניים ומנתחת, רופאה בכירה ואחראית תחום קרנית במכון העיניים במרכז הרפואי שיבא ומרצה בכירה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ