שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יואל דונחין
צילום רנטגן של מרילין מונרו
תצלום רנטגן של מרילין מונרו מ-1954צילום: AP
יואל דונחין

מצלמות ניצבות כיום כמעט בכל מקום: ברחובות, במוסדות, בחנויות. כך גם בעולם הרפואי. שם, במרפאות ובחדרי הניתוח, הן מסייעות לאנשי הצוות הרפואי להתבונן ישירות בחללי הגוף ולטפל בהם. כיום ניתן להגיע באמצעות ציוד אופטי משוכלל לכל מקום בגוף, אם זה דרכי הנשימה, חלל הבטן או מערות האף. ייתכן אף שעולם הצילום והקולנוע צמח מתוך העולם הרפואי. עוד לפני שהצילום הפך מסחרי (ב-1895, כאשר הציגו האחים לומייר הצרפתים את סרט הקולנוע הראשון), צילמו חוקרי פיזיולוגיה ואנשי רפואה את מטופליהם כדי לתעד אותם לצורך לימוד וכדי לשפר את יכולת ההתבוננות והמעקב אחר תופעות רפואיות שהעין לא מסוגלת לעקוב אחריהן, לאבחן אותן ולטפל בהן. למשל, כבר בסוף המאה ה-19 התחילו רופאים לצלם בבתי חולים באירופה עיוותי גפיים שנגרמו מפציעות, כריתת גפיים וחולי עגבת. לאט לאט התחילו להפעיל כמה מצלמות יחדיו ותזמנו באמצעות קוצב זמן את חשיפתן כך שהתקבל רצף תמונות — הלוא הוא הסרט הנע שממנו צמח סרט הקולנוע.

אחד החלוצים בתחום הסרט הנע היה חוקר פיזיולוגיה אוסטרי בשם לודוויג בראון. בשנת 1898 יצר רצף תמונות של לב פועם של כלב. הוא ניתח את הכלב, פתח את בית החזה שלו, ובזכות סדרת הצילומים ניתן היה לראות לראשונה, שלב אחר שלב, את התכווצות חדרי הלב והרפייתם. בסרט נוסף חשוב, שצולם כבר במסרטה, משנת 1908, נראים שני רופאים בבית חולים בטורינו, איטליה, מטפלים בחולה הסובלת ממה שכונה אז "היסטריה נשית" בלחיצות על הבטן. החולה חובשת על פניה מסכה שחורה — מה שאולי מסמל לראשונה את השמירה על פרטיות המטופל.

מאז ועד היום הצגת צילומים בספרות הרפואית, בכנסים רפואיים או בישיבות של צוותים רפואיים מחייבת שמירה על פרטיות המטופל — לדוגמה טשטוש פניו ומחיקת שמו מהצילום. אך כיום, עם השכלול הטכנולוגי־דיגיטלי והרחבת השימוש בצילום הרפואי, קשה להפעיל בקרה על המוני התצלומים והשמירה על פרטיות המטופל הולכת ומתרופפת. יש לזכור כי כיום, לפי כללי האתיקה הרפואית, מטופלים צריכים לתת את הסכמתם המפורשת לכל שימוש שייעשה בחומר המצולם שלהם, גם אם לא ניתן לזהותם. זאת בשל זכותם לחיסיון רפואי.
הצילום הרפואי הוכיח את עצמו לאורך השנים ככלי מחקרי וטיפולי אפקטיבי ביותר שמסייע להבין מחלות ותופעות רפואיות ולטפל בהן. אך כך הוא גם מאפשר לחדור לתוככי המטופל, לחלקיו האינטימיים ביותר, ולכן השמירה על פרטיותו צריכה תמיד להילקח בחשבון ולהיות הרבה יותר קפדנית ממה שקורה בפועל.  

פרופ' יואל דונחין מלמד בטיחות רפואית בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ