ביהמ"ש: מחלקות סגורות מאריכות אשפוז כפוי ביד קלה

בשלושה דיונים שהתקיימו באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ביקר השופט ועדות פסיכיאטריות בשיבא ובאברבנאל, וקבע: "יש לנקוט דרך של אשפוז כפוי רק כאשר כלו כל הקיצים"

עידו אפרתי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל בבית ים, ב-2012צילום: דניאל צ'צ'יק
עידו אפרתי

שלושה תיקים שנדונו באחרונה בבית המשפט מעלים תהיות על האופן שבו מוארכות תקופות אשפוז כפוי במחלקות פסיכיאטריות סגורות. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ציון קאפח ביקר את הוועדות הפסיכיאטריות, שהחליטו על המשך אשפוז בכפייה של מטופלים ביד קלה וללא בחינת חלופות ראויות.

באחד מהמקרים שנדונו לפני כשבועיים, קבע בית המשפט כי יש לשחרר מטופלת שאושפזה בכפייה 20 ימים. עבור שרון (שם בדוי), מורה ליוגה בשנות ה–40 לחייה, היתה זו הפעם הראשונה שאושפזה במערכת הפסיכאטרית. לפי פסק הדין, שרון אושפזה בכפייה באברבנאל בסוף ספטמבר בשל מצב שהוגדר כ"מאני פסיכוטי", ולווה במחשבות רדיפה ובאיומים בהתאבדות. עוד נכתב בפסק הדין כי בבדיקה שנערכה לה, היא נמצאה במצב מאני חריף ללא מסוכנות מיידית לה ולסובבים אותה.

בשיחה עם "הארץ", שרון סיפרה כי שבה ארצה לאחר חצי שנה בהודו, עם מחשבות שהדאיגו את בני משפחתה. "חזרתי עם רצון לעשות שלום עולמי. המשפחה שלי מאוד דאגה לי ועשתה סוג של 'התערבות'", אמרה. לדבריה, הסכימה לראות פסיכיאטר כדי להרגיע את קרוביה, אך מצאה עצמה באשפוז כפוי בהוראת פסיכיאטר מחוזי.

שרון טוענת כי באשפוז הכפוי הוכנסה לחדר בידוד לפרק זמן של כשעה וחצי, אף שלדבריה לא היתה לכך עילה מוצדקת. "לא הייתי אלימה, ישבתי בחדר העישון ועישנתי. צעקתי לצוות שאני רוצה שיפנו אותי לכלא נווה תרצה, כי שם לפחות יש חצר, ולכן רצו להכניס אותי לבידוד. כדי להכניס אותי לבידוד, הם נדרשו לחוות דעת רפואית. ובאמת, רופאה בדקה ואותי ואמרה שאני נינוחה", טענה שרון. למרות זאת, הוכנסה שרון לחדר בידוד — חוויה שהיא מתארת כקשה ומלחיצה. "הייתי (שם) שעה וחצי, שבמהלכה עשיתי תנוחות יוגה, והשתנתי על עצמי מרוב פאניקה", סיפרה. "ביקשתי בגדים נקיים וכדור הרגעה, ולא נתנו לי — רק צעקו עליי". לדבריה, רק כעבור שלוש שעות קיבלה בגדים נקיים.

דעת מיעוט

ב–16 באוקטובר התייצבה שרון בפני ועדה פסיכיאטרית, שחברים בה שני פסיכיאטרים ומשפטנית. הוועדה דנה בבקשת הצוות רפואי באברבנאל להאריך את אשפוזה של שרון. בדו"ח הסיעודי של בית החולים, שהוגש לוועדה, נטען שהתנהגותה של שרון תוקפנית ופרנואידית. פסיכיאטר אחד משלושת חברי הוועדה שדנה בתיק סבר כי אין צורך לאשפזה וכי הדבר אף יחמיר את מצבה. אך עמדת הפסיכיאטר היתה בדעת מיעוט, והוועדה החליטה על המשך אשפוזה.

בעקבות כך, פנתה שרון באמצעות סיוע משפטי של משרד המשפטים לערעור על החלטת הוועדה בבית המשפט. בניגוד לעמדת הוועדה, קבע השופט קאפח כי יש לשחררה. בנימוקו ציין השופט בפני רופאי בית החולים אברבנאל וחברי הוועדה הפסיכיאטרית כי "יש לנקוט דרך של אשפוז כפוי רק כאשר כלו כל הקיצים, והוא בבחינת צעד שאין ממנו מנוס". השופט קבע כי גם אם המטופלת מגלה "התנהגות שתלטנית, ביקורתית כלפי הצוות, מתוחה ואי־שקט פסיכו־מוטורי" — אין הדבר מצדיק אשפוז בכפייה.

קאפח גם מתח ביקורת על כך שהפסיכיאטר המחוזי וחברי הוועדה לא שקלו חלופות כמו טיפול מרפאתי כפוי, ופנו לאשפוז כפוי. זאת, אף שאחיה של שרון ציין בפני חברי הוועדה כי קיימת מסגרת משפחתית טובה והדוקה לתמיכה בה. "דעת הרוב לא דנה כלל בחלופה המוצעת", אמר קאפח והוסיף: "הבהרתי בעבר כי החובה המוטלת על הפסיכיאטר המחוזי בדבר בדיקת האפשרות לטיפול מרפאתי כפוי, קל וחומר קיימת גם לגבי הוועדה".

לדברי עו"ד דניאל רז, ממונה ארצי על תחום אשפוז כפוי בסיוע המשפטי במשרד המשפטים, שייצג את המטופלים יחד עם עו"ד דליה עטור בתיקים אלו, דעת המיעוט של הפסיכיאטר שקבע כי אשפוזה של שרון יחריף את מצבה — היא קביעה חשובה ויוצאת דופן.

באותו יום, דן השופט קאפח גם במקרה של אזרח אריתריאה בן 42, שהובא למחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא. "המערער מושך תשומת לב בשעה הוא מהלך ברחוב לבוש בחולצה הנושאת את תמונותיהם של מריה וישו. לדבריו, ישו מנחה אותו בדרכו והמלאך גבריאל שוכן בתוכו", נכתב בפסק הדין. ב–6 באוקטובר אושפז המטופל בכפייה בשל מצב שהוגדר על ידי הרופאים כ"פסיכוטי אקוטי". נטען כי היווה סכנה מיידית לסובבים, איים ברצח וניסה לפגוע בצוות המטפל.

שבועיים וחצי לאחר מכן החליטה הוועדה הפסיכיאטרית להאריך את אשפוזו, אף שאחד מחברי הוועדה, הפסיכיאטר מיכאל בנימין, סבר כי אין בכך צורך לאחר שחלה הטבה במצבו. להערכת בנימין, התנהגותו של המטופל נובעת בין היתר מאמונתו הדתית, ולא מפסיכוזה פעילה. בדו"ח בית החולים נכתב כי המטופל קיבל תרופות ושיתף פעולה עם הצוות. עם זאת, הוועדה קבעה כי יש להמשיך לאשפזו בכפייה מכיוון שהוא "מצוי במצב פסיכוטי עם גוון מיסטי ברור", ומשום שהיה מסוכן ואלים בזמן שהתקבל לאשפוז כשבועיים קודם לכן.

בנימין טען בדעת מיעוט כי המטופל אינו מסוכן עוד, וכי יש ליחס את התנהגותו הנוכחית "לרקע דתו, ותו לא". הרופא גם מתח ביקורת על חברי הוועדה הנוספים וציין כי יש להקריא את החלטתם למטופל — מה שככל הנראה לא נעשה במקרה זה. השופט קאפח התרשם כי חלה הטבה במצבו של המטופל והוא אינו נוהג באלימות, ועל כן יש לשחררו.

מחיר החירות

במקרה שלישי שנדון באותו שבוע, הורה השופט קאפח על שחרור גבר בן 44 שאושפז בכפייה בבית החולים שיבא. הגבר, שעבר תהליך גמילה מסמים ומטופל במתדון, אושפז בכפייה יותר משלושה שבועות במחלקה הפסיכיאטרית על רקע תלונות של בני משפחתו.

השופט קאפח הסביר בפסק הדין מדוע קבעה הוועדה כי יש לאשפזו בכפייה. "לטענת בני המשפחה, המערער מטריד אותם ומאיים עליהם ובכך הוא מפריע לאורח חייהם. לכן, הוועדה מצאה כי מדובר במסוכנות שאינה מיידית, משום שהבסיס לקביעת מסוכנות הוא הפרעה משמעותית לאורח החיים התקין של בני המשפחה", הסביר. עם זאת, השופט החליט לשחרר את הגבר מאשפוז בכפייה והפנה את בני משפחתו לפתרונות חלופיים — פנייה למשטרה או לגופים שאינם המערכת הפסיכיאטרית האשפוזית. "לשיטת רופא המחלקה, לא נשקפת מהמערער מסוכנות", אמר קאפח.

מתוך כ–5,500 תיקי אשפוזים בכפייה שנדונים מדי שנה בוועדות פסיכיאטריות, מגיעים 300–350 לערעור בבתי המשפט המחוזיים. במחוז תל אביב, שבו כמות התיקים הגדולה ביותר, מוגשים כמאה ערעורים או יותר בשנה. ברוב הגדול של המקרים, כ–90% על פי הערכות במשרד המשפטים, מתקבלים הערעורים והחולה משוחרר מאשפוז בכפייה.

על פי רוב אשפוז כפוי, הנעשה בהוראת פסיכיאטר מחוזי, הוא תולדה של אירוע נפשי אקוטי, של התקף פסיכוטי וסערה רגשית שמעוררת התנהגויות שונות — חלקן אלימות, ומתבטאות בבוחן מציאות לקוי או פגיעה ביכולת שיפוט. הדילמה בהחלטת הוועדה אינה מתבטאת רק בדיון סביב אותו אירוע, אלא נובעת במרבית המקרים מהשאלה עד כמה יש להאריך את תקופת האשפוז הכפוי במחיר שלילת חירות של אדם.

ממשרד הבריאות נמסר: "אשפוז פסיכיאטרי, בהוראת פסיכיאטר מחוזי, מתבצע על סמך בדיקה פסיכיאטרית בהתקיים העילות הקבועות בחוק לטיפול בחולי נפש. פסיכיאטר מחוזי מורה על הוראת בדיקה, אשפוז או טיפול כפוי אם הובאו בפניו ראיות, לכאורה, כי נתמלאו באדם התנאים הקבועים בסעיף 6 או 7 לחוק. על החלטותיו של הפסיכיאטר המחוזי ניתן לערער בפני ועדה פסיכיאטרית מחוזית (סעיף 12 לחוק). על ההחלטות של הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית ניתן לערער בפני בית משפט". עוד נמסר כי "ההנחיות חודדו לאחרונה על ידי משרד הבריאות, הופצו לוועדות — והן בתהליך של הטמעה ויישום על ידי הוועדות, תוך לקיחה בחשבון של מקרים יוצאי דופן המחייבים התייחסות מיוחדת ונימוק בהתאם".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ