בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם כשאוכלים חול נוצרות אבנים בכליות?

בשביל לענות על זה נסביר כיצד נוצרות אבנים בכליות, מהו הקשר לתזונה שלנו ואילו אפשרויות טיפול קיימות

7תגובות
אבנים שנמצאו בכליות
Getty Images IL

אבנים בכליות הן מצב רפואי לא נעים (בלשון המעטה) שבו מלחים מסוימים מתגבשים וחוסמים את המעברים בדרכי השתן. זוהי תופעה לא נדירה שפוגעת בערך בעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, ונפוצה בגברים מעט יותר מאשר בנשים. התסמינים הם כאבים חזקים מאוד בבטן התחתונה ובמפשעה, בחילות והקאות, ובמצבים חמורים גם חום ודם בשתן. בדרך כלל לא תדעו שיש לכם אבנים בדרכי השתן ובכליות עד שתיתקפו כאבים.

למה אנחנו צריכים את הכליות האלה בכלל? תפקידן של הכליות הוא לבצע סינון עדין של הדם. הן נפטרות ממולקולות קטנות ומפרישות אותן בנוזל השתן. לדוגמה, מולקולת שתנן (אוריאה) רעילה בריכוזים גבוהים אך מתפנה ביעילות באמצעות השתן וגם מעניקה לו את ריחו המוכר.

בכל רגע נתון, כחמישית מהדם שלנו עוברת סינון במבנים קטנים שנקראים נפרונים, שאליהם זורמים נוזלים ומלחים מהדם. רוב החומרים החיוניים לגוף מוחזרים אליו והשאר זורם כשתן דרך השופכנים, שהם צינורות דקיקים המובילים את השתן אל השלפוחית. משלפוחית השתן יוצא צינור השופכה שדרכו השתן זורם אל מחוץ לגוף.

לעתים מגיעים לנוזל השתן ריכוזים גבוהים מדי של מלחים מסוימים שמתגבשים ויוצרים אבנים קטנות. האבנים יכולות להיות קטנות כמו גרגירי חול או גדולות כמו כדור גולף. הבעיה מתחילה כשהאבנים האלו מספיק גדולות בשביל לחסום את השופכנים או את השופכה, ואז יש כאבים חזקים באזור האגן. האבן יכולה להידחף על ידי נוזל השתן מהשופכן אל השלפוחית, והכאבים נודדים איתה אל הבטן התחתונה ובהמשך גם מופיעים בעת הטלת שתן. אם האבנים נתקעות בשופכן וחוסמות את מעבר השתן לשלפוחית זה יכול להיות מסוכן, מפני שמלבד כאבים איומים תהליך הסינון נפגע. חסימת הצינורות גם עלולה להוביל לדלקת בדרכי השתן.

איך נוצרות האבנים? השאלה המטרידה היא מהיכן המלחים מגיעים, ואם יש אפשרות להימנע מהמצבים האלה. ובכן, מקורם של המלחים בדם שאליו הם יכולים להגיע כהפרשה מהרקמות שלנו, כמו שחרור סידן מהעצמות, ומחומרים שנספגים במערכת העיכול.

לא, אנחנו לא מדברים על גרגירי חול מהחסה: כל מה שעובר ממערכת העיכול אל הדם הוא מולקולות קטנות בלבד. כל מה שנצרך דרך הפה צריך לעבור פירוק יסודי במעי, ורק מה שמתפרק היטב למרכיביו הבסיסיים ביותר חודר את תאי המעיים ומגיע עד למחזור הדם. אם אכלתם בטעות חול או אבנים קטנות שאינם יכולים להתפרק במעי, הם פשוט ייצאו מהדלת השנייה בשלמותם. מכיוון שסינון הדם בכליות נעשה במסננת סלקטיבית מאוד שמאפשרת מעבר מולקולות זעירות, אפילו קטנות יותר מהמולקולות שחודרות את המעיים, המשמעות היא שהאבנים לא מגיעות בשלמותן אל הכליות אלא נוצרות בהן.

יש בכלל מה לעשות? כן, ישנן כמה דרכים לטיפול באבנים בכליות: אם הן קטנות, פשוט ממתינים שייפלטו מהגוף. אם אלה אבנים גדולות יותר הרופאים יבחרו להשתמש בניתוח, בתרופות או באמצעים פיזיקליים (ריסוק בלייזר או בגלי אולטרה סאונד) לרסק אותן ולהיפטר מהן. הבחירה תלויה בחומרת המצב.

ישנם אנשים בעלי נטייה מוגברת לפתח אבנים בכליות כתוצאה מגנטיקה, מצריכת תרופות מסוימות או ממצבים רפואיים שגורמים לעלייה בריכוז חומרים מסוימים בשתן. גם סוגי תזונה מסוימים מעלים את הסיכון להיווצרות אבנים, למשל תזונה עשירה בחלבון. זה קורה משום שתוצרי הפירוק של החלבונים שמופרשים בשתן בריכוזים גבוהים יכולים להתגבש יחד עם מינרלים נוספים ליצירת אבנים.

הדרך הטובה ביותר למנוע היווצרות של אבנים בכליות היא שתיית מים. באופן הזה, גם אם יש לנו בדם ריכוזים גבוהים של המלחים שעלולים להיקשר זה ולזה וליצור את האבנים ריבוי הנוזלים בגוף ידלל אותם וימנע את התגבשותם. אנשים בקבוצת סיכון מוגבר גם צריכים להקפיד על כמה מגבלות תזונתיות בהתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך ובהתאם לגורמי הסיכון. בכל מקרה, הקפדה יתרה על מזון נקי מחול, מאבנים או מגבישים מומלצת מטעמים רבים אבל אינה קשורה למניעת אבנים בכליות.

רוצים לשאול משהו? שלחו לנו דוא"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו