בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מה אתם חותמים בטופס ההסכמה לניתוח?

חולים לפני ניתוח נדרשים לחתום על טופס הסכמה ייעודי שבו מפורטים ההליך, הסיכונים הכרוכים בו ותוצאותיו. אלא שפעמים רבות מדי ההנחיות בעניין אינן נאכפות והתוצאה עגומה

14תגובות
חתימה על טופס הסכמה
Getty Images IL

מגיע הרגע שחלק נכבד מאתנו צריך לעבור ניתוח, בין אם מתוכנן ובין אם דחוף. אחד הטפסים החשובים, שהוא כמעט הטופס היחידי שנצטרך לחתום עליו במו ידינו או באמצעות האפוטרופוס שלנו, הוא טופס ההסכמה לניתוח.

בחודשים האחרונים סוערת הקהילה הרפואית בארצות הברית בעקבות פסיקה בבית המשפט העליון של מדינת פנסילבניה שלפיה הרופאים האחראיים על הניתוח הם גם אלה שצריכים להחתים את החולים על טופסי ההסכמה. בית הדין המליץ על בניית מערך מסודר של קבלת הסכמתו של המנותח להליך הרפואי בראשות הרופא האחראי, כולל הדרכת אנשי הצוות כך שכל אחד יודע מה תפקידו. נוסף על כך, הרופא האחראי על ביצוע הניתוח ישוחח עם החולה לפני תחילת ההליך כדי לוודא שהסכמתו ניתנה אחרי שקיבל את כל המידע ושהוא יודע מה השלכותיו של הניתוח.

נושא ההסכמה לביצוע הליך רפואי בישראל נמצא בחוק זכויות החולה ובחוזר משרד הבריאות הדן בנוסח טופסי ההסכמה מדעת לטיפול. ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), יחד עם משרד הבריאות והחברה לניהול סיכונים ברפואה, עדכנו בשנים האחרונות את הטפסים ומזה כמה שנים ישנם 562 טפסים ייעודיים לכל פעולה פולשנית. בתי החולים יכולים לבצע בהם רק שינויים מינימליים.

הטפסים קיימים בעברית ובערבית והם מפרטים את סיבת הניתוח, כלומר את האבחנה או האבחנה המשוערת, את דרך הפעולה בתמצות ואת הסיבוכים ותופעות הלוואי הצפויים. בבתי החולים הממשלתיים ואלה ששייכים לקופות החולים, וגם בחלק מבתי החולים הפרטיים, ישנה פסקה המציינת שהניתוח יבוצע "בידי מי שהדבר יוטל עליו בהתאם לנהלים ולהוראות... ולא הובטח לי שייעשו, כולם או חלקם בידי אדם מסוים". בחלק מבתי החולים הפרטיים קיימים נוסחים שונים הנוגעים לזהותו של המנתח שאמור להחתים את החולה, ובדרך כלל ייכתב שם שזהו "הרופא האחראי - הרופא המנתח" שאמור להיות רופא מומחה בתחום.

משרד הבריאות וחוק זכויות החולה ממליצים לתת למטופל לעיין בטופס ההסכמה כמה ימים לפני מתן הטיפול הרפואי. הטפסים מתייחסים גם למקרי חירום או למצבים שבהם המטופל אינו מסוגל לענות ויש צורך בחתימת אפוטרופוס או בחתימתם של שלושה רופאים.

אלא שמעיון במסמכי ההסכמה לניתוח בתיקים רפואיים בשנים 2017-2013, מתברר שהנהלים האלה אינם נאכפים ושרבים מהחולים אינם מודעים לכך שחתימתם על הטפסים בעייתית. דוגמאות אינן חסרות: למשל, מרבית מסמכי ההסכמה לניתוח בבתי החולים הציבוריים נחתמו על ידי רופאים זוטרים שאינם מומחים בכירורגיה כללית, אלא נמצאים בשנה הראשונה להתמחותם הנמשכת שש שנים. במסמכים אחרים נמצא שהפגישה הראשונה עם המנתח האחראי הייתה בפתח חדר הניתוח ונמשכה דקות ספורות בלבד.

בבתי החולים הפרטיים, שאינם של המדינה או של קופת החולים הכללית, קיים נוהל ברור המחייב את הרופא המנתח לקבל את הסכמת המטופל לניתוח המתוכנן בחתימה לאחר מתן הסבר מלא ומפורט כמה ימים טרם הניתוח. למרות זאת, פעמים רבות מאוד הוראות מחייבות אלה לא מולאו וההסבר וההחתמה בוצעו על ידי רופא שאינו המנתח האחראי ולא אחת גם חסר התמחות ספציפית, כמה שעות עד כמה דקות לפני הניתוח המתוכנן. גם בבתי החולים המתהדרים במצוינות, מחויבות ועוד סיסמאות דומות המחתימים הם רופאים ללא מומחיות כלשהיא או לכל היותר מתמחים בכירורגיה כללית. אם הניתוח מסתבך ויש צורך בניתוח חוזר, במרבית המקרים הרופא המסביר והמחתים הוא מתמחה זוטר למרות מורכבות הניתוח והסבירות לסיבוכים משמעותיים ואף לאחוזי תמותה לא מבוטלים.

בחלק משמעותי ממסמכי ההסכמה לניתוח חתימתם של הרופא או של המטופל חסרה או מטושטשת. ישנן עוד בעיות, רובן חוזרות על עצמן: לדוגמה, טופס הסכמה לניתוח דחוף ללא חתימת המטופל או חתימת אפוטרופוס, שעליו חתום מתמחה שנה שנייה. התגלו גם טופס הסכמה ייעודי בערבית שנחתם על ידי רופא מומחה בתחום שאינו כירורגי וסביר להניח שאינו דובר ערבית, וטופס הסכמה לא ייעודי לניתוח קטין שהרופא שחתם עליו אינו מוכר ברשימת הרופאים במשרד הבריאות.

הבעייתיות של החתימה על טופסי ההסכמה לניתוח מעידה על רשלנות, אבל לעתים המקור לכך הוא ברופאים שאינם מעודכנים בחידושי עולם הרפואה. דוגמה לכך היא של רופא שקבע חד משמעית ששכיחותו של דלף תוכן קיבה מאזור הניתוח, שהוא אחד מסיבוכי ניתוח שרוול הקיבה, הוא פחות מאחוז אחד מכלל המנותחים. אלא שהספרות המקומית בישראל קובעת שיעור דלף של 7%-1%, מספר גבוה בהרבה מזה שבו נקב הרופא. ייתכן שהרופא טעה, אבל ייתכן גם שהוא לא מכיר את ההנחיות ואת המחקרים החדשים ביותר ולכן לא יכול להסביר לחולים מהן השלכותיו של הניתוח.

במסמכים שנבדקו, לא אחת קרה שהפגישה הראשונה עם המנתח האחראי הייתה בפתח חדר הניתוח ונמשכה דקות ספורות בלבד. לעתים הרופא המסביר והמחתים באישון לילה או עם זריחת השמש איננו המנתח האחראי אלא אחד המתמחים, שאינו יודע לענות על שאלות פשוטות של המטופל כמה דקות לפני שיוכנס לחדר הניתוח.
פגישה עם המנותח או בני משפחתו לפני ניתוח מתוכנן היא חובה בשביל לתת הסברים מפורטים, לעשות בדיקות נחוצות ולהפנות את החולים אל רופאים מומחים בתחומם.

למרבה הצער, נדיר לראות שרופאים נותנים למטופלים טרם הניתוח הסבר מלא, המלצות על גישה כירורגית או על גישה טיפולית אחרת ומידע על סיבוכים אפשריים ותמותה כתוצאה מהניתוח. תיאורי המקרים שהוצגו כאן משקפים את מצבו עגום של "חוק זכויות החולה" שאינו ממומש ואת מצבם של האנשים שאמורים לעבור הליך פולשני ואינם יודעים או שאינם יכולים לעמוד על זכותם לקבל מידע אמין, מובן ומקיף.

ד"ר נחום ורבין הוא מומחה בכירורגיה כללית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו