בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבט על בריאות הנפש: ככה לא עושים שיקום

תחלופה גבוהה של עובדים, תנאי עבודה ירודים וגישה עסקית, שלא שמה את השיקום בראש סדר העדיפויות – אלה רק חלק מהבעיות של הרפורמה בתחום בריאות הנפש

21תגובות
נפגעי נפש
דודו בכר

ב-10 באוקטובר צוין יום בריאות הנפש העולמי. באותו שבוע, לאחר שנה וחודשיים בתפקיד, עזבתי את עבודתי באחת מהעמותות שמספקות שירותי סל שיקום בתחום בריאות הנפש. בפגישות הפרידה ממקבלי השירות (ככה קוראים עכשיו לאנשים עם מגבלה על רקע פסיכיאטרי) שעמם עבדתי, עלה פעם אחר פעם נושא כאוב מאוד שאף אחד לא מתמודד אתו: התחלופה המטורפת של אנשי המקצוע בתחום. הסיבה היא תנאי ההעסקה, כמובן, אבל גם השחיקה. לא פעם מצאתי את עצמי מתכווצת לנוכח סיפורים קשים מאוד, והסיוע היחיד שיכולתי להציע היה הקשבה ואמפתיה.

מלה על סל שיקום לפני שנמשיך: בשנת 2000 המדינה החלה ברפורמה עמוקה מאוד בתחום בריאות הנפש. המטרה: צמצום עלויות; האסטרטגיה: הוצאת מאושפזים ממחלקות פסיכיאטריות; הדרך: מתן שירותים בקהילה. את רוב השירותים מספקות עמותות וחברות שאליהן מועברים תקציבים ממשרד הבריאות (ובמידה פחותה ממשרד הביטחון לטובת נכי צה"ל פצועים נפשית).

הרפורמה יצאה לדרך, כאמור, בגלל שיקולים תקציביים, אבל מכאן אין להסיק בהכרח שהיא רעה. האפשרות לחיות בקהילה במקום בבית חולים פסיכיאטרי, לפחות על פי ההתרשמות שלי, שיפרה את איכות החיים של בעלי מגבלה על רקע נפשי. השאלה היא אם רמת השירותים שניתנים להם טובה מספיק. תמיד ראוי לשאול גם אם אפשר היה לנהל את הרפורמה אחרת.

בשיחות עם מקבלי השירות שמעתי שוב ושוב שכבר נמאס להם "לשים כל פעם מחדש את הקישקע על השולחן". הכוונה היא לתהליך ההיכרות החושפני שבעלי המגבלה על רקע נפשי נאלצים לעבור בכל פעם שהם פונים למקום עבודה או בהיכרות עם אדם חדש. לפעמים הם עצמם לא יודעים או לא זוכרים למי פונים מתי, מי אחראי על מה ואיך קוראים לו.

בתחום השיקום דרוש זמן כדי לעשות עבודה משמעותית. מדובר לא רק בקשר השיקומי, בהיכרות עם האדם, בהבנת היכולות והצרכים שלו ובבניית אמון, אלא גם בהיכרות עם המערכת שבתוכה את עובדת. המערכת המורכבת והמסועפת כוללת את הארגון שבו את עובדת אבל גם גופי שיקום אחרים - ויש הרבה כאלה, וגם בהם אנשים מתחלפים כמו גרביים של ספורטאי טריאתלון. ככה לא עושים שיקום. היציבות, שיש לה חשיבות רבה מאוד בשיקום של בעלי מגבלה על רקע נפשי, פשוט לא נמצאת שם, גם אם באותן חברות ועמותות מועסקים אנשים טובים עם כוונות טובות.

נפגע נפש
דורון גולן/ג'יני

התחלופה המהירה כוללת את כולם: עובדות סוציאליות, מדריכים שיקומיים, רכזות תעסוקה, רכזים חברתיים, חונכים. העזיבה הבלתי פוסקת של מועסקים בתחום, במקרים רבים בלי שיימצאו להם מחליף או מחליפה במשך חודשים, כה נוכחת, עד שהיא חלק מהתרבות הארגונית. לא פעם כשרציתי לעשות משהו עם עמיתים מהארגון שלי או מארגונים אחרים, הייתי צריכה קודם כל לברר מי האדם שממלא את התפקיד באותו פרק זמן. בפורומים שישבתי בהם נהגו להתבדח ולומר שבארגון שלנו, מי שמועסק שניים-שלושה חודשים נחשב ותיק. לרוב הנוכחים, או מדויק יותר - הנוכחות - היה ותק של פחות משנה.

בעמותה שבה עבדתי, נוסף לשכר מעליב, שלא מביא בחשבון השכלה רלוונטית, תארים אקדמיים וניסיון קודם, היתה גם תרבות ארגונית שהתאפיינה בגישה עסקית שהשיקום לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלה, בלשון המעטה. מדדו אותנו במספרים. כדי לגרד תוספת קטנה למשכורת הייתי צריכה להגיע ליעדים כמותיים הקשורים בסטטוס של מקבלי השירות שליוויתי. מעולם לא הגעתי אל הסף שממנו על כל "ראש" יכולתי לקבל תוספת של 200 שקל, אבל כן מצאתי את עצמי לא פעם על סף החלטות שלא הייתי שלמה אתן רק כדי שאני והצוות שבו עבדתי נגיע ליעדים הכמותיים שהונחתו עלינו ממטה הארגון.

זה ארגון שבו חוץ מהמנהלת הישירה שלך, אף אחד לא רואה אותך ממטר. את שוקלת התפטרות כי ביקשת שכר קצת יותר סביר ואמרנו לא? יאללה ביי, נמצא כבר מישהי אחרת, שגם היא תעזוב תוך חצי שנה-שנה. כי ככה זה אצלנו. לפני כמה חודשים מנהל התחום שאליו הייתי שייכת שלח לכולנו אי-מייל שבו פירט את "המאמצים" שעושה העמותה לשימור עובדים. היו שם סעיפים לא רלוונטיים, כמו פטור מעבודה בערב חג (ממילא רובנו הועסקנו במשרה חלקית ולא עבדנו בערבי חג), סעיפים שערכם כקליפת השום (שינויים במחלקת משאבי האנוש בארגון) וסעיפים קוסמטיים כמו ההבטחה שבחגים נקבל תווי קניות ולא שי. כנראה גם הוא הבין שיש גבול לכמה נרות ריחניים ותלתלי סבון בניחוח סינתטי אפשר לאגור בבית. לא היתה שם אף מלה על השורה התחתונה בתלוש שלנו.

אנשים רבים נוטים לחשוב שעמותות "שלא למטרת רווח" פועלות לשם שמים. זה לא מדויק. עמותות כמו זאת שבה עבדתי בה הן פרי של הפרטה ומקור הכנסה לרבים. אנחנו חיים במדינה שבה ההפרטה כה עמוקה, שהיא נתפשת כמובנת מאליה ואנחנו שוכחים לשאול את עצמנו למה בעצם שירות כזה או אחר הופרט. אבל גם בתוך המערכת המופרטת, משרד הבריאות דורש מספקי השירות שלו עמידה בסטנדרטים מסוימים. אולי יום אחד מישהו שם יבין שתנאי ההעסקה, ולכל הפחות בלימה של תחלופת העובדים, הם חלק מהיכולת של הספקים להעניק שירות איכותי לאנשים שכה זקוקים לו.

אם אתם או מישהו קרוב אליכם מאובחן כחולה במחלה פסיכיאטרית, דעו שסל שיקום מציע המון שירותים מגוונים וטובים, והגישה אל מקבלי השירות היא בדרך כלל מכבדת וראויה. אבל את כל הטוב הזה אי אפשר למצות, אם מתייחסים לעובדים כמו אל מוצר חד-פעמי והמענה הקבוע לכל טענה הוא "אין כסף". זה לא רק עניין תקציבי, זאת גם תובנה שיושבת עמוק-עמוק במוח של מי שמנתב את הכסף שכן ישנו - האנשים שבקצה כל כך חלשים שהם לא יעשו בלגן. מקסימום יקומו וילכו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו