רונית ג'אן קלטר
בדיקה עצמית לסרטן השד
בדיקה עצמית לסרטן השד. בדיקות תקופתיות לא מספיקות, את מוכרחה לשים לב לשינויים בגופךצילום: אולה גליקין
רונית ג'אן קלטר

בחודש המודעות לסרטן השד לשנת 2017 כבר הייתי חולה, רק שלא הייתי מודעת.

כמו משחק חולני של הגורל, בחודש המודעות לסרטן השד 2016 כתבתי קטע על הנושא ופרסמתי אותו תחת שם עט במטרה להגדיל את המודעות להיבדק, שמשום מה חיה אצלי מגיל צעיר מאוד. כשכתבתי לא דמיינתי שאהיה חלק מהסטטיסטיקה. בטח לא כל כך מהר, בטח לא בגיל כה צעיר, בטח לא כשכל כך הקפדתי להיבדק.

בחודש המודעות השנה, כמו סגירת מעגל, אני מסיימת טיפולי הקרנות. אחרי כימותרפיה ארוכה ומעיקה, אחרי ניתוח לא פשוט והחלמה שעוד נמשכת. ואני רוצה לומר לכולכן, אפילו לצעוק לכן, שמודעות להיבדק אינה מספקת. המודעות האמיתית היא לגוף שלנו, לשימת הלב לשינויים, לא לדחות את הבירור על כל ממצא מטריד או חשוד. במחלה הזו זמן הגילוי הוא משמעותי, ואם "זכית" כמוני בסרטן שרץ ממש מהר חשוב שאת תרוצי יותר מהר ממנו.

כשמדברים על המודעות ומאירים בניינים בוורוד אני חשה אי נוחות. אני מרגישה פיקסל או נורה פעילה בתוך מערך התאורה הוורודה. קשה לי עם זה, להיות חלק מהסטטיסטיקה. כשהרופא בישר לי את תוצאות הביופסיה הדבר האחרון שראיתי היה ורוד. ראיתי בעיקר שחור, שחור משחור.

אני רוצה לזעזע אתכן היום, כי הוורוד הרך על שלטי החוצות אולי לא עושה עבודה מספיק טובה. כשגיליתי כמה מחברותי אינן בודקות את עצמן כלל ורצו לרופא להיבדק רק כשאני אובחנתי הבנתי עד כמה לרוב הנשים אין באמת מודעות. במרוץ החיים הבלתי פוסק מה שישלח אותן להיבדק זו סכין מַאֲכֶלֶת על הצוואר, סיפור קרוב, זעזוע.

חצי שנה לפני שחליתי נפטרה אמא של אחת הילדות מהמעון של בני הצעיר. היא הייתה בת 34, גילוי מאוחר של סרטן שד. חודשיים וחצי עברו מהגילוי ועד שעזבה את ילדיה יתומים מאם בני 3 ושנה וחצי. שלושה ימים בכיתי בלי הפסקה. עשיתי השלכה שזו הייתה יכולה להיות אני ותמונת ילדיה היתומים פשוט כילתה אותי מבפנים. לא היה לי מושג שחצי שנה אחריה גם אני אגלה שאני חולה. ונבדקתי, שבועת צופים! גם בדיקות חצי שנתיות אצל רופא וגם אולטרסאונד ולא היה כלום. שום כלום. ואם הייתי מחכה לפי השעון לביקורת הבאה, ולא שמה לב לשינויים בגוף, סביר שלא הייתי יכולה לספר לכן כעת שאני מחלימה.

נדמה שאף פעם אין זמן. ילדים קטנים, חוגים, ריצות, עבודה ובית והזמן בינתיים טס. כמה פעמים תהיתי, ואמשיך לתהות, מה היה קורה אילולא באותו ערב דצמבר חורפי, כשהמטלות צובאות על דלת חדרי, בעודי מתלבשת במהירות הבזק, הבחנתי בשינוי צבע העור? מה היה קורה אילו הייתי מתעלמת מהרמז הדק שקיבלתי?

על אף שאפשר לחשוב שסרטן שד זה אופנתי על פי מידת הנפוצות שלו בסדרות, בסרטים ובספרים שגיבורה או דמות חולה או חלתה, הנפש שלנו נוהגת להרחיק מאתנו את החששות, "לי זה לא יקרה".

לך זה יכול לקרות. יותר ממה שאת חושבת. הסרטן הזה אינו בררן, הוא פוגע בלי להתחשב בגיל, בגזע, בדת ואפילו לא בוחל בדגימות מהמגדר השני.

מדי שנה נפצעים מדריסה בישראל כ-2,900 הולכי רגל, 100 מתוכם (נשים וגברים יחד) מתים. בכל שנה מאובחנות כ-4,000 נשים כחולות בסרטן השד, כך שסיכוייך להידרס בכביש נמוכים משמעותית מאשר סיכוייך לחלות. כפי שאת מביטה בכביש בכל פעם שאת חוצה ולא מוותרת על כך, אל תוותרי לעצמך. כי לוותר לעצמך הוא לוותר על עצמך.

לכי להיבדק. היי קשובה לעצמך, היי ערה לגופך, היי מודעת.

רונית ג'אן קלטר היא פיזיקאית שבשנתיים האחרונות עוסקת בתקשורת פנים ארגונית, נשואה ואמא לשניים

סימנים מחשידים לסרטן השד
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ