תהליכי אקרדיטציה בבתי החולים: למי הם טובים?

מחקר בדק אם תהליכי הענקת תו תקן על ידי גוף חיצוני שעוברים בתי החולים בארצות הברית באמת משפרים את הטיפול בחולים. התוצאות יכולות להיות רלוונטיות גם לישראל

ברי דנינו - צרובה
ברי דנינו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית חולים בארצות הברית
בית חולים בארצות הברית. תהליך האקרדיטציה נותן לבית החולים הכרה בכך שהוא עומד בסטנדרטים בינלאומיים של איכותצילום: GARO / Phanie

רוב בתי החולים בישראל עברו בשנים האחרונות תהליכי אקרדיטציה, שבמהלכם נבדקו על ידי ארגון חיצוני כדי לקבוע אם הם עונים על מערך שלם של דרישות ותקנים בתחומים שונים, במטרה לשפר את איכות הטיפול.

כדי לעבור את התהליך, נכתבים מאות נהלים על פי הסטנדרטים של הגוף הבודק, הקשורים בנושאים רבים ומגוונים כמו בטיחות המטופל, רשומות רפואיות, בטיחות באש, התנהלות לפני ניתוח ואחריו, איכות המזון ומתן המידע למטופל. הנהלים מתעדכנים באופן מתמיד, וכהכנה למבדקי האקרדיטציה מעבירים בתי החולים את אנשי הצוות הרפואי ואת צוותי העזר הדרכות ובחינות ששיאן מבדק שנעשה על ידי גוף חיצוני אחת לשלוש שנים.

בישראל לא קיימת מערכת אקרדיטציה ממוסדת, אולם משרד הבריאות עורך בבתי החולים ביקורות ממוקדות ומבדקים לחידוש רישיונות. בתי חולים שרוצים לשאת את תו התקן פונים לארגון Joint Commission International, הזרוע הבינלאומית של ה-Joint Commission, שנוסד בשנת 1951 והוא הארגון המוביל בנושא בארצות הברית.

להבדיל מתהליכי הרישוי, תהליך קבלת תו התקן הוא וולונטרי ולפיכך העלות הכרוכה בו מוטלת על בית החולים עצמו. היא נחלקת לשניים: העלות הישירה של המבדק עצמו שהיא זניחה יחסית ועומדת על כמה עשרות אלפי דולרים, ועלות עקיפה של ההכנה למבדק שקשה לכמת אותה מאחר שהיא כרוכה באלפי שעות עבודה של מנהלים, צוותי הרפואה השונים וצוותי העזר. עבודות מסוימות מעריכות שמדובר בכאחוז אחד מתקציבו של כל בית חולים.

התהליך נותן לבית החולים הכרה בכך שהארגון עומד בסטנדרטים בינלאומיים של איכות שנקבעו על ידי הגוף המעריך. מבחינה שיווקית הוא חשוב, בין היתר, עבור בתי חולים המעוניינים להרחיב את שירות תיירות המרפא.

מעבדה בבית חולים
מעבדה בבית חולים. ההכנה לקבלת תו תקן כוללת את כל העובדים: מנהלים, צוותי הרפואה השונים וצוותי העזרצילום: GUILLAUME SOUVANT / AFP

תעשיית תהליכי האקרדיטציה מגלגלת בארצות הברית מיליוני דולרים ובאחרונה הועלו באמצעי התקשורת ובקונגרס סימני שאלה לגבי ערכו של התהליך והתועלת שאפשר להפיק ממנו. מאמר שפורסם בכתב העת הרפואי המוביל British Medical Journal בחודש שעבר, מסכם תוצאות מחקר רחב היקף שניסה לענות על שלוש שאלות: האם האקרדיטציה קשורה לשיפור תוצאות הטיפול במטופלים בבתי חולים בארצות הברית? האם יש הבדל בין בתי חולים שקיבלו תו תקן בסוף התהליך שנעשה על ידי ארגון ה-Joint Commission בהשוואה למכונים אחרים? האם חוויית המטופלים מושפעת מקיומו של תו התקן או מהיעדרו, ובאיזה אופן?

לשם כך, נבדקו תיקים רפואיים של יותר מארבעה מיליון מטופלים מעל גיל 65 שהתקבלו ל-4,400 בתי חולים עם אחת מ-15 אבחנות רפואיות שכיחות (בהן דלקת ריאות, התקף לב, שבץ מוחי, אלח דם, החרפת מחלת ריאות חסימתית, דימום לדרכי העיכול ואי ספיקת כליות) או אחד משישה ניתוחים נפוצים, המשמשים תדיר להשוואת עלויות (למשל כריתת מעי, החלפת מפרק ירך וניתוח מעקפים). המדדים שנבדקו כללו שיעור תמותה וכמות אשפוזים חוזרים בתוך 30 יום מהאשפוז המקורי, ותוצאות שאלון מקובל ותקף של שביעות רצון החולים בשם Hospital Consumer Assessment of Healthcare Provider and Systems (HCAHPS) הכולל ניקוד למדדים כמו שביעות רצון כללית, תקשורת עם הצוות הרפואי, תהליך הקבלה והשחרור של המטופל וסביבת בית החולים.

מבין המטופלים שנסקרו במחקר, 84% טופלו בבתי חולים שעברו אקרדיטציה על ידי ה-JC, 12% על ידי מכונים אחרים ו-4% בבתי חולים שלא עברו אקרדיטציה על ידי אחד המכונים ונמצאים בפיקוח ממשלתי. נמצא ששיעור התמותה בתוך 30 יום במטופלים עם אחת מ-15 האבחנות הרפואיות שהתקבלו לבתי חולים שיש להם תו תקן היה נמוך לעומת בתי חולים אחרים (10.2% לעומת 10.6% בהתאמה) אם כי לא באופן משמעותי סטטיסטית. לגבי חולים שטופלו לאחר אחד מששת הניתוחים הנפוצים לא היה הבדל מבחינת שיעור התמותה.

שיעור האשפוזים החוזרים במטופלים עם אחת מ-15 האבחנות הרפואיות היה נמוך בבתי חולים שעברו את תהליכי התקינה לעומת בתי חולים אחרים (22.4% לעומת 23.3% בהתאמה, הבדל קטן אך משמעותי מבחינה סטטיסטית) אולם לא היה הבדל לגבי חולים לאחר ניתוח. לא נמצא הבדל בין בתי חולים שעברו אקרדיטציה על ידי ה-JC בהשוואה למכונים אחרים באף אחד מהמדדים שצוינו.

חוויית המטופל, כפי שעלתה מהשאלונים, טובה יותר בבתי החולים שלא עברו אקרדיטציה לעומת בתי החולים שעברו אקרדיטציה. כאן נמצא ציון מסכם של 3.4 לעומת 3.2 בהתאמה, גם במקרה זה נמצא הבדל קטן אך מבחינה סטטיסטית יש לו משמעות.

בשורה התחתונה, במחקר זה נמצא שלבתי חולים שעברו אקרדיטציה על ידי גופים פרטיים כמו ה-JC יתרון קל מבחינת שיעור האשפוזים החוזרים במטופלים עם מצבים רפואיים מסוימים, אולם אין הבדל בחולים לאחר ניתוח. מבחינת שיעורי תמותה לא היה הבדל בין בתי חולים שפנו לתהליך בארגון פרטי לבין בתי חולים העוברים ביקורת על ידי המדינה. בשאלות שנגעו לשביעות רצון המטופלים נמצא שהיא גבוהה יותר דווקא בבתי חולים שלא עברו אקרדיטציה על ידי גופים פרטיים.

תוצאות מחקר זה מעניינות אך יש לו כמה חולשות. הראשונה שבהן היא היותו מחקר תצפית, כלומר משווים בו שתי קבוצות נתונות, להבדיל ממחקר מבוקר שבו יוצרים שתי קבוצות ומשווים ביניהן, וככזה הוא אינו יכול להצביע על סיבות. נוסף על כך, תיתכן הטיית בחירה של מי מבתי חולים שבחרו לעבור תהליך אקרדיטציה לעומת אלה שלא – מאחר שאין חובה לעשות את התהליך, אפשר לשער שבתי חולים עתירי משאבים יבחרו לעבור אותו. בעיה נוספת היא שלא נעשתה אבחנה לגבי מועד ביצוע תהליך האקרדיטציה. תהליך כזה נעשה אחת לשלוש שנים, ואי אפשר לקבוע כיצד השפיע מועד ביצוע התהליך על תוצאות הטיפול בחולים: אפשר לשער שבסמיכות לתהליך התקינה, העבודה בבית החולים מסודרת יותר.

המחקר הנוכחי מצטרף לשורת מחקרים שמעלים סימני שאלה לגבי תרומת תהליכי האקרדיטציה בבתי החולים לקידום איכות הטיפול הרפואי במטופל. מכיוון שבתי חולים במדינות רבות בוחרים להשקיע זמן ומשאבים רבים ויקרים בשביל לזכות בתו תקן יוקרתי, דרושים מחקרים נוספים כדי להצדיק את העלויות ואת המאמץ הכרוכים בתהליכים אלה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ