בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד טיפול בהיפנוזה עזר לילד שסירב ללכת לשירותים?

ילדים עם אנקופרזיס סובלים מבריחת צואה לא רצונית בגיל מאוחר יחסית, שבו הם כבר אמורים להיות גמולים מחיתולים. הטיפול בהיפנוזה יכול להתאים להם מפני שהם עוסקים במשחקי דמיון כחלק מהתפתחותם הרגשית

3תגובות
ילד יושב בשירותים
Getty Images IL

המטופל שהגיע למרפאה היה ילד בן שבע שמעולם לא הטיל צואה בשירותים. הוא סבל מאנקופרזיס ראשוני (Primary encopresis), הגדרה המתייחסת לילדים שמעולם לא הצליחו לסגל שליטה על צורכיהם והרגלי שימוש בשירותים גם בגיל שבו לא אמורה להיות לכך סיבה פיזיולוגית.

אנקופרזיס, או הִצְטאוּת (מיוונית: Encopresis), היא הפרשת צואה לא רצונית בילדים לאחר שעברו גמילה מחיתולים. על פי הערכות, שכיחותו של מצב זה בילדים בני ארבע היא 1%-3%. התופעה נפוצה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות ביחס של 1:6. לעתים קרובות אנקופרזיס נגרם מעצירות, מהתאפקות בהטלת צואה ומגורמים פיזיולוגיים שונים.

תחילת האנקופרזיס אצל ילדים היא באירועים שגרתיים הקשורים בדרך כלל בגמילה מחיתולים, למשל כשמוצבת בפני הילד דרישה לשבת זמן ארוך על האסלה, או תגובות הוריות קשות לאירועים שבהם הילד לכלך את בגדיו התחתונים. תחילת לימודים בבית ספר או בגן ילדים ושהות בסביבה שבה בתי שימוש משותפים יכולות אף הן להיות אירועים המתחילים אנקופרזיס, וכך גם מריבות משפחתיות בין ההורים או בין אחים וגירושים במשפחה. לפי מחקרים שונים, 35%-30% מהילדים שסובלים מהבעיה מאופיינים גם בהפרעות התנהגות, ויש קשר בין התופעה לבין הנטייה לחרדת נטישה, לחרדה ולהפרעת קשב וריכוז.

הילד בן השבע אובחן כמחונן וגם סבל מהפרעות רגשיות קשות: הוא הציג נטייה לווכחנות ולמרדנות, סף תסכול נמוך, כעסים וקשיי התנהגות בבית הספר. הוא היה בטיפולים פסיכולוגיים שלא עזרו להפסיק את האנקופרזיס, וגם ביקורים אצל פסיכיאטר ילדים הסתיימו ללא תוצאות. בכל פעם שהאם פנתה לעזרה מקצועית היא נכשלה מפני שהילד התנגד ולא שיתף פעולה עם הטיפול.

כשמגיע לקליניקה ילד עם חוסר רצון לשתף פעולה, המטפל צריך לחשוב איך ליצור איתו קשר של שיתוף פעולה ולעקוף את ההתנגדויות שלו. במצב כזה ישנן שתי שיטות שיכולות להיות מועילות: טיפול בהיפנוזה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

היפנוזה (היפנוס, ביוונית "שינה") היא תהליך נפשי שבו המהפנט מציע למטופל לחוות סדרת שינויים בתחושה, בתפיסה, בקוגניציה, ברגש, בתהליכים פיזיולוגיים ובהתנהגות מוטורית. המטופל אינו ישן או מאבד את הכרתו, אלא שותף פעיל בתהליך. המטרה היא לעבור למצב תודעה אחר, השונה מהותית ממצב של מודעות רגילה, תהליך שנקרא סוגסטיה (בעברית: השאה). רוב המהופנטים מתארים מצב זה כריכוז מוגבר ומהנה. הכניסה למצב היפנוטי נעשית באמצעות טכניקות של הרגעה והרפיה, והנחיה לחשוב מחשבות נעימות ומרגיעות.

מה זה היפנוזה - דלג

העבודה בהיפנוזה מתאימה מאוד לילדים מכיוון שהם מבלים במשך היום במשחקי דמיון כחלק מההתפתחות הרגשית שלהם. מטרתה להשיג שני יעדים: האחד הוא הרגעה של חרדות ופחדים, והאחר הוא הסרת ההתנגדות על ידי יצירת ראייה חיובית של המצב כדי שהמטופל יוכל לשתף פעולה ברצון ולא מתוך חשש. לשם כך ניתנת לו שליטה מלאה על מצבו על ידי הפיכתו לשותף מלא בפתרון הבעיה שהובאה לטיפול.

בספרות המקצועית אין עדות למחקרים ותיאורי מקרים של טיפול בהיפנוזה בילדים עם אנקופרזיס, אך במקרה זה הטיפול נראה מתאים. הפגישה הראשונה לא עסקה בבעיה עצמה אלא בקשירת קשר של אמון עם הילד ולבטל את ההתנגדויות. מכיוון שאהב לכתוב, הוא הונחה לכתוב על דף את תחושותיו ולא לדבר עליהן. כך, לאחר שהאמון החל להיבנות, הוא סיפר שבסביבתו טוענים נגדו שהוא מלכלך את בגדיו התחתונים ואינו שומר על היגיינה, והסביר שאינו עושה זאת בכוונה. אמו של הילד, שנכחה בחדר הטיפול, הונחתה לא לדבר ולא להתערב בהתכתבות השקטה, ולילד נאמר שזוהי התכתבות פרטית שהאם אינה חייבת לדעת את תוכנה.  

בפגישת ההמשך הילד עבר תהליך היפנוטי. ההנחיות עבורו היו לעצום את עיניו כדי להיכנס למצב שבו הדמיון פעיל מאוד, לדמיין את פי הטבעת ולשאול את עצמו אם הוא חש שם לחץ. אם התשובה חיובית הוא הולך לשירותים, ואם התשובה שלילית הוא חוזר על התרגיל ההיפנוטי כעבור שעה.

העבודה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי התבססה על שיעורי בית בצורת תזכורות יומיות קבועות בטלפון הסלולרי שלו לשבת על האסלה מדי שעה בבית ובכל הפסקה בבית הספר, גם אם אינו חש בצורך לתת צואה. כדי לשמר את הזיכרון, ההנחיות האלה הוקלטו בטלפון הסלולרי של האם, והילד קבע לעצמו תזכורת שעתית שבה הוא מבצע את התרגול. בבית הספר הוא הונחה לשבת על האסלה בעיניים עצומות ולעשות אותו הדבר.

הילד ואמו התבקשו לדווח מדי יום על המצב, ולאחר חודש של עבודת היפנוזה עצמית השתנתה התנהגותו של הילד והאנקופרזיס נעלם. התוצאה של שילוב ההיפנוזה והטיפול ההתנהגותי הייתה מוצלחת, ונראה שגישה זו יכולה להתאים לילדים שמתמודדים עם בעיה שמשפיעה עליהם ועל משפחותיהם ומתקשים לתת אמון במטפלים.

ד"ר שאול נבון הוא פסיכולוג רפואי מומחה, מדריך, מורשה להפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו