למה מרשמים כרוניים לא מתחדשים אוטומטית?

טיפול ארוך טווח יכול לטפל בבעיה מסוימת או להיות מניעתי. הנפקת מרשם חדש אחת לכמה חודשים מאפשרת לרופאים ולרוקחים לעשות הערכת מצב ולהבין אם התרופה יעילה, אם מצבו של המטופל השתנה ואם יש הנחיות חדשות לטיפול

אילת לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילת לוי

"מה קורה, למה אני צריך לבקש מרשם מהרופא כל פעם מחדש?!". אם היה לי שקל על כל פעם שאני שומעת את המשפט הזה כבר מזמן הייתי מחליפה את המאזדה החבוטה שלי, ואולי גם מתפנקת בכמה שמלות על הדרך.

אני יכולה למצוא לפחות ארבע תשובות טובות לשאלה הזו: קודם כל, האדם משתנה עם הזמן. שנית, ההנחיות לטיפול מתעדכנות אחת לתקופה, ולכן גם אם האדם לא השתנה עכשיו הטיפול קצת שונה. עוד סיבה היא שהרופאים והרוקחים צריכים לוודא שהמטופל מקבל את התרופה הנכונה במינון הנכון, ומרשם מתחדש אוטומטית הוא קרקע פוריה לטעויות שמשתכפלות שוב ושוב. ישנם גם תרופות וויטמינים שנטילתם דורשת מעקב או ניטור תקופתי על מנת להעריך את יעילותו של הטיפול ואת הצורך בהמשכתו, או להפיג חשש מתופעות לוואי, ואלה נעשים כשמנפיקים מרשם חדש או כשמספקים את התרופות.

דוגמה לכך היא קומדין, תרופה נוגדת קרישה שכשנוטלים אותה צריך לבדוק מדדי קרישיות: אם המינון נמוך מדי התרופה לא מונעת היווצרות קרישי דם שמסכנים את המטופלים, ואם הוא גבוה מדי התרופה יכולה לגרום דימומים. במקרה של אלטרוקסין, תרופה שמטפלת בתת פעילות של בלוטת התריס, נדרש ניטור סדיר של תפקודי הבלוטה כדי לוודא שהתרופה מונעת תופעות שנובעות מחוסר איזון בפעילותה.

אלה מקרים שכיחים שבהם הצורך במעקב ידוע לכל הצדדים. אלא שקיימים גם מקרים קצת פחות ברורים ופחות שכיחים, ואני רוצה להתעכב על אחד כזה: דלקות חוזרות בדרכי השתן. זוהי תופעה מטרידה ושכיחה למדי, ונשים שאינן בהיריון, שסובלות מדלקות חוזרות בדרכי השתן ושאינן מגיבות לטיפולים לא אנטיביוטיים מקבלות לעתים מרשם לניטרופורנטואין (מקרודנטין), אנטיביוטיקה המשמשת לטיפול בדלקות בדרכי השתן ובמקרים מסוימים גם למניעתן.

טיפול מניעתי הוא מטבעו ממושך, אלא שבמקרה של ניטרופורנטואין יש בעיה - היא אינה מומלצת לטיפול שאורכו יותר משישה חודשים בגלל קשר שנמצא בינה לבין פגיעה בכבד (הפטיטיס) ובריאות (פגיעה תפקודית, בצקת ריאתית ופנאומוניטיס עד פיברוזיס). פורסמו אזהרות גם לגבי פגיעה עצבית (פולינוירופתיה ונאוריטיס אופטית), פגיעה במערכת הדם (אנמיה המוליטית) ועוד.

צילום: GEORGE FREY/רויטרס

אמנם תופעות לוואי אלה נדירות, אך אוכלוסיות מסוימות נמצאות בסיכון גבוה יותר ללקות בהן כמו נשים שגילן עולה על 65, בעיקר אלה שסובלות מתפקוד כלייתי נמוך המוגדר כפינוי קריאטינין של פחות מ-30 מ"ל לדקה. בהנחיות המדברות על התאמת הטיפול התרופתי באוכלוסייה המבוגרת מעל גיל 65 (Beers Criteria) כתוב שהתרופה אינה מתאימה לטיפול ממושך באוכלוסייה זו בגלל רגישות מוגברת לפגיעה בכליות ובכבד. באותן הנחיות מומלץ גם לאסור את השימוש בתרופה אצל מטופלים עם תפקוד כלייתי נמוך.

לדברי ד"ר שירה חתומי, מנהלת המחלקה האורולוגית במרפאת המומחים "מגדל המאה", ההמלצות הרשמיות הן לטפל בתרופה 12-6 חודשים, אך היא נוהגת לרשום אותה לשלושה חודשים שבסיומם היא עורכת מעקב בטרם תחליט על ההמשך. אלא שלחץ העבודה וריבוי פניות מסוג "נו, דקה תרשמי לי. חניתי באדום-לבן" או "רק תנפקי לי שנייה, אני ממהרת ליוגה", גורמים לכך שרופאים שרושמים את התרופה ורוקחים שמנפקים אותה עלולים להחמיץ מקרים בעייתיים של מטופלות בקבוצת הסיכון שנוטלות את התרופה יותר מחצי שנה. זו הסיבה לכך שחשוב לפעמים לעצור הכול על מנת לאתר מטופלות כאלה ולהמליץ להן על הערכה תקופתית.

מכיוון שהטיפול הכרוני בניטרופורנטואין אינו נפוץ, במרפאה שלי יש רק מטופלות ספורות שנוטלות את התרופה בקביעות, איתרנו בקלות את הנשים שמשתמשות בה שישה חודשים ויותר. הכנסנו לתיק הרפואי שלהן הערה שעלתה כשהוא נפתח בבית המרקחת: "המטופלת התבקשה לשוחח עם הרופאה לגבי מקרודנטין", וכשהגיעו לרכוש את התרופה הסברנו את הבעייתיות ואת הצורך בהערכה חוזרת. בכמה מקרים התייעצנו עם רופאת המשפחה לגבי הסיכון והתועלת שבהמשך הנטילה. רוב הרופאות בחרו להפנות את המטופלת לאורולוגים ובמקרה הצורך גם למומחים למחלות זיהומיות לפני שקיבלו את ההחלטה.

מאחר שההחלטה על המשך הטיפול או על הפסקתו מתקבלת בהתאם לתגובתן של המטופלות עצמן, הרי שבמרבית המקרים הטיפול נמשך בזכות העובדה שהן לא סבלו מפגיעה ריאתית או כבדית (קוצר נשימה, שיעול יבש וחולשה ועלייה בתפקודי כבד, בהתאמה), או שמצבן היה קבוע. ההנחיה לגביהן הייתה לבדוק שוב לאחר שישה חודשים נוספים. אצל אחת הנשים הטיפול הופסק בגלל דלקות חוזרות, גם על רקע הטיפול, מה שכנראה העיד על עמידות לאנטיביוטיקה שפיתחו החיידקים, בעיות שאינן מצדיקות את המשך השימוש בתרופה.

כמעט לכל התרופות יש תופעות לוואי, חלקן מורגשות מיד בעוד שאחרות מופיעות רק לאחר תקופת טיפול ממושכת. מכיוון שלא כולם חווים את כל תופעות הלוואי, חשוב להיות במעקב ולדעת מה נכון לגביכם. התייעצו עם הרופאים ועם הרוקחים ושאלו אותם מהן תופעות הלוואי השכיחות והמסוכנות, עשו את הבדיקות התקופתיות כנדרש ואל תצפו שהמרשמים הכרוניים יתחדשו אוטומטית. להפך, עליכם לשמוח שזה לא כך: עקרון ההתמדה הוא עיקרון בפיזיקה, ופחות מתאים כשזה מגיע לגוף שלכם ולבריאותכם.

אילת לוי היא רוקחת אחראית בבית מרקחת בארי של שירותי בריאות כללית, מחוז תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ