לאן אתם קופצים? כך דואגים שלא תחלו בבריכות השחייה

כדי למנוע ממתרחצים להידבק במחלות שגורמים חיידקים ונגיפים וחומרים שונים שכולנו נושאים על העור, מוסיפים למים תרכובות שמכילות כלור. בבריכות רבות חושפים את המים לקרינה על-סגולה, שפוגעת במיקרואורגניזמים שבמים

לביא ביגמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בריכת שחייה בקיבוץ דן
בריכת שחייה בקיבוץ דן. רצוי להתרחץ היטב לפני הכניסה למים כדי להתנקות מזיעה ומלכלוכים אחרים, ואם מבלים בה זמן רב מומלץ מאוד להתרחץ לפני כל כניסה חוזרת למיםצילום: אבי אוחיון / לע"מ

בריכות השחייה הן לכאורה פתרון אידיאלי לימי הקיץ. המים לא מלוחים, אין חול שנדבק לכל מקום, המקלחות מסודרות וליד בריכות רבות יש שטחים למשחק ולבילוי. אבל השילוב בין מים מתוקים לחיידקים, נגיפים ושאר המזיקים שכולנו נושאים על גופנו עלול לשמש כר פורה להידבקות במחלות.

המים בבריכה מלאים במחוללי מחלות למיניהם: חיידקים צואתיים (אי-קולי) שגורמים בין היתר דלקת בדרכי השתן, סלמונלה וטפילים כמו גיארדיה למבליה שגורמים שלשולים עזים עד כדי התייבשות. ההידבקות בהם היא פקו אורלית, כלומר הם נבלעים על ידי המארח הבא שלהם. כדי למנוע את הסכנה שהבילוי בבריכה יסתיים באשפוזים המוניים בחדרי מיון, בריכות השחייה עוברות חיטוי יסודי בכלור. החומר הזה עלול להיות מסוכן, אבל כדאי לדעת שגם ויתור על מקלחת לפני הכניסה למים והטלת שתן בתוכם יכולים לגרום תופעות לא נעימות.

הדבר הראשון שעושים בעלי בריכות שחייה – גם בבתים פרטיים – בשביל למנוע הפצת מחלות הוא הוספת תרכובות שונות המכילות כלור למי הבריכה. תרכובות אלה מתפרקות במים לחומצה היפו-כלורית (HClO) שחודרת את קרום התא של רוב החיידקים ומשמידה את ה-DNA ואת החלבונים שלהם.

הכלור משמיד את רוב המיקרואורגניזמים בבריכה, אבל יש כאלה שעמידים בפניו. אחד מהם הוא קריפטוספורידיום (Cryptosporidium), טפיל שעלול לגרום בעיות במערכת הנשימה ובמערכת העיכול. זהו אחד הגורמים הנפוצים למחלות שבהן אפשר להידבק בבריכות שחייה. לעתים משתמשים גם בקרינה על-סגולה שמשמידה כמעט את כל מחוללי המחלות שבבריכה.

מכיוון שקרינה על-סגולה מסוכנת לבני אדם, תהליך חיטוי המים באמצעותה אינו מתרחש בתוך הבריכה עצמה אלא מחוצה לה. גם את הכלור מוסיפים למים מחוץ לבריכה וכל תהליכי הניטור, הניקוי והחיטוי של המים מתרחשים במתקנים ייעודיים. שם המים עוברים חיטוי במעגל סגור שבו נבדקים ריכוז הכלור ורמת החומציות של המים, שאם אינה מתאימה עלולה לפגוע במתרחצים וביעילותו של חומר החיטוי. אחרי המדידות מוסיפים מים טריים למעגל המחזור.

השחיין האולימפי מייקל פלפס
מייקל פלפס. רוב המתרחצים מטילים שתן בבריכה, כולל שחיינים מקצועיים ששוהים במים שעות ארוכותצילום: Nati Harnik/אי־פי

נוסף על חיידקים ונגיפים, מי הבריכה מכילים לא מעט לכלוך. רובו אינו נראה לעין, מפני שמדובר בחלקיקים זעירים המורחפים במים. חוקרים מאוניברסיטת דלפט לטכנולוגיה בהולנד השוו את כמות הלכלוך הנשטפת מגופם של אנשים שבאו לבריכה אחרי יום עבודה לכמות הלכלוך שנשטפת מגופם של אנשים שכבר היו בבריכה אך שהו שעה אחת מחוץ למים. בשני המקרים כמות הלכלוך היתה דומה.

במערכת הסינון החיצונית מוסיפים למים חומר המבוסס על אלומיניום וגופרית, שגורם לחלקיקים הקטנים להיצמד אלה לאלה וליצור חלקיקים גדולים יותר. לאחר מכן מעבירים את המים דרך מסנן הדומה מאוד למסנני מים ביתיים והוא מפריד מהמים חלקיקי לכלוך שגודלם עולה על כמה מיקרונים (אלפית המילימטר).

הכלור והקרינה נועדו למגר את הנגיפים והחיידקים שבני האדם נושאים על גופם, אבל המתרחצים מכניסים למים חומרים אחרים, חלקם בעייתיים בפני עצמם ואחרים עלולים ליצור תוצרים מסוכנים כשהם באים במגע עם כלור.

החומר הנפוץ ביותר שעלול ליצור חומרים בעייתיים בתגובה עם כלור הוא שתן. חוקרים מעריכים ששוחה ממוצע פולט לבריכה בין 30 ל-80 מיליליטר שתן. חלק מהשתן לא נפלט בבריכה בכוונה תחילה, אבל אצל רבים מאתנו מדובר בדפוס קבוע, כולל אצל שחיינים מקצועיים.

הרכיב המרכזי בשתן הוא שתנן, ומהתגובה שלו עם כלור נוצר חומר בשם טריכלורואמין. הוא זה שמעניק לבריכה את ריחה האופייני והוא גם מגרה את העיניים. נמצא קשר בין חשיפה לחומר לבין הופעתן של מחלות של דרכי הנשימה כמו אסתמה. במחקר הולנדי שבו נבדקו מצילים, מוכרים במזנון ועובדים אחרים בבריכות נמצא שהם נטו לחלות במחלות של דרכי הנשימה העליונות ובנזלת אלרגית יותר מאשר האוכלוסייה הכללית.

תוצר נוסף של התגובה של שתנן עם כלור הוא ציאנוגן-כלוריד, חומר קטלני שצבא ארצות הברית תכנן להשתמש בו כנשק כימי במלחמת העולם השנייה. זה נשמע מפחיד, אבל אל חשש – כמויות הציאנוגן-כלוריד בבריכה נמוכות ורחוקות מאוד מהרמה שעלולה לסכן את שלום המתרחצים. עם זאת, אצל אנשים מסוימים התגובה תהיה צריבה בעיניים, דמעות, שיעול ונזלת. תוצר דומה מתקבל כשכלור מגיב עם שומנים וחלבונים המופרשים מהגוף בזיעה, או כשתאי עור נושרים בבריכה.

אפשר לצמצם את כמות תוצרי הלוואי מתגובות של הכלור עם החומרים שאנו מכניסים לבריכה על העור או בהפרשות הגוף. קודם כל, חשוב ללכת לשירותים לפני הכניסה לבריכה ובמהלך השהייה בה. רצוי גם להתרחץ היטב לפני הכניסה למים כדי להתנקות מזיעה ומלכלוכים אחרים, ואם מבלים בבריכה זמן רב מומלץ מאוד להתרחץ לפני כל כניסה חוזרת למים. הפעולות האלה לא דורשות מאמץ רב אבל יכולות לשמור על בריאותם של כל המתרחצים בבריכה.

לביא ביגמן הוא דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכתב באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ