התפשטות הקורונה: איך ייראה העתיד הקרוב?

התפשטות המחלה המידבקת תלויה בהתנהגות הציבור, שתקבע אם תהיה הצפה של בתי חולים בחולים קשים או שהמגפה תתחיל לדעוך. לשם כך נדרשת אחריות אישית ומאמץ לאומי מתמשך

רן בליצר
רן בליצר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קלפי לבחירות לכנסת בראש העין לאנשים שנמצאים בבידוד בית, מרס 2020
קלפי לבחירות לכנסת בראש העין לאנשים שנמצאים בבידוד בית, מרס 2020. איבוד שליטה ידרוש שינוי של כללי ההתנהגות הציבוריתצילום: תומר אפלבאום
רן בליצר
רן בליצר

מאחורי המאמצים להתמודדות עם המחלה הנגרמת על ידי נגיף הקורונה 2019 עומדים עקרונות מדעיים שהתפתחו בשלושת העשורים האחרונים והובילו להבנה מעמיקה של האופן שבו מתפשטות מחלות מידבקות ושל האמצעים להתמודד עמן. עקרונות אלה עוזרים להבין מדוע חשוב להמשיך לבלום את המחלה, למרות שבסופו של דבר אי אפשר למנוע את התפשטותה בכלל.

איך מתפשטת מגיפה? לכל מחלה מדבקת יש מקדם התפשטות בסיסי (Ro), שקובע כמה אנשים ידביק כל חולה לאורך תקופת המחלה שלו. יש מחלות מידבקות עם מקדם גבוה מאוד, למשל חצבת עם מקדם התפשטות של 12 ויותר, ויש כאלה עם מקדם צנוע יותר של 1.3 כמו שפעת עונתית. כל עוד המקדם גדול מ-1, המחלה היא מחלה מידבקת מתפרצת.

אם מקדם ההתפשטות הוא 3, המשמעות היא שהחולה הראשון ידביק בממוצע שלושה אנשים, הם ידביקו תשעה, ואלו ידביקו 27. לכאורה, אחרי עשרה סבבי הדבקה כאלה אפשר להגיע למיליון וחצי נדבקים, ואם כל סיבוב נמשך שבוע כל זה קורה בשלושה חודשים.

אבל החישוב התיאורטי הזה מוטעה, מפני שלאורך תקופת התפשטות המחלה המציאות משתנה - חלק גדל והולך מהאוכלוסייה מפתח חסינות לאחר שהחלים, ובעיקר ננקטים צעדים שגורמים לריחוק בין בני אדם ולהפחתת ההדבקה. התוצאה היא שמקדם ההתפשטות האפקטיבי (Re) קטן והולך, וזו הסיבה שבגללה להתפרצות יש צורה של גל מתמתן ולא של פיצוץ גרעיני.

בהנחה שמקדם ההתפשטות הבסיסי של נגיף הקורונה הוא 1.5 (לפי מה שידוע היום) אבל איסור גורף על התקהלויות משולב ברחיצת ידיים קפדנית יחתוך אותו במחצית, מקדם ההתפשטות האפקטיבי ירד מתחת ל-1. זה אומר שבתנאים אלה התפשטות המחלה תדעך.

נוסעים חובשים מסיכות נגד הידבקות בקורונה בנמל התעופה בן גוריון, פברואר 2020
נוסעים חובשים מסיכות נגד הידבקות בקורונה בנמל התעופה בן גוריון, פברואר 2020. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבהצילום: עופר וקנין

אבל אם יתרופפו אמצעי הזהירות באזור מסוים או בכל המדינה, מקדם ההתפשטות האפקטיבי יעלה חזרה ליותר מ-1 והמחלה תחזור ותתפשט. מקדם ההתפשטות האפקטיבי, ולא הבסיסי, הוא הקובע איך תיראה התפרצות המחלה בפועל – אם היא תתאפיין בגל עצום של תחלואה, בהצטברות אטית של מקרים לאורך זמן או בדעיכה ובלימה.

משלב ההכלה לשלב ההאטה

בהתמודדות עם מחלת הקורונה, מדינת ישראל נמצאת כעת בשלב ההכלה שבו מנסים למנוע מחולים שמגיעים לישראל לייצר שרשרת הדבקה שעלולה לצאת משליטה. אנשי בריאות הציבור מנהלים חקירה אפידמיולוגית של תנועותיו של החולה בישראל מרגע שהחל להיות מידבק, מזהים את האנשים שעמם בא במגע ומכניסים אותם לבידוד בית כדי שאם אכן נדבקו לא ידביקו אחרים. כשההתפרצות ממוקמת באתר מסוים, לדוגמה בית מלון, ייתכן סגר מקומי כדי למנוע התפשטות.

כל עוד מספר החולים קטן, זו ההתנהלות האפקטיבית ביותר. אבל בשלב כלשהו, שאותו רוצים לדחות ככל האפשר, גדל מספר החולים מעבר ליכולת החקירה והבידוד ואז מתחילה הפצה נרחבת, אקספוננציאלית, של הנגיף מאדם לאדם. שלב ההכלה יכול להיכשל בגלל חולים או מגעים שלא אותרו, אי הקפדה על עקרונות בידוד הבית, או התפשטות נרחבת במדינות אחרות שמביאה לייבוא נרחב של מקרים ארצה.

המפתח להבנת התנהלות משרד הבריאות בשלב העתידי של ההאטה (Mitigation), הוא שגם אם בשלב זה אי אפשר להשיג מניעה מלאה של התפשטות המחלה, ההבדל בין גל מהיר של תחלואה לבין גל נמוך והדרגתי הוא עצום מבחינת בריאות האוכלוסייה, גם אם מספר הנדבקים המצטבר זהה.

מדוע לא לקבל את התפיסה של "ניתן לגל התחלואה לעבור ונגמור עם זה"? בגלל מגבלות הספיקה של מערכת הבריאות, והמחיר בחיי אדם של החלטה כזו. מכיוון שלמחלה אין טיפול ייעודי או חיסון, ומכיוון שאחוז קטן אך משמעותי מהחולים (10% ויותר בקבוצות הגיל המבוגרות) יסבול מתחלואה קשה, המענה למקרים הקשים ביותר הוא טיפול תומך ביחידות טיפול נמרץ וטיפול מוגבר. ליחידות אלה יש כוח אדם ומשאבים מוגבלים.

לכן אם גל התחלואה יהיה מתון, ממושך ונשלט תצליח מערכת הבריאות לתת טיפול מיטבי לכל חולה קשה ולהציל מטופלים רבים, כפי שהיא עושה בכל חורף. אחרת התמונה יכולה להיות דומה לזו שבעיר הסינית ווהאן, שבה מערכת הבריאות קרסה בגלל גלי התחלואה הקשה. עוד יתרון להאטת התחלואה הוא האפשרות שיתגלו פרוטוקולים טיפוליים וטיפול תרופתי יעיל יותר, וכך יינצלו הרבה יותר חולים קשים.

השלב הבא בהתמודדות הלאומית והבינלאומית: ריחוק חברתי

מיצוי של מאמצי ההכלה פירושו שהמחלה תתפשט בקהילה, והתגובה של רשויות הבריאות בישראל ובעולם לכך תהיה קריאה לשינוי בהתנהגות הציבור. כללי ההתנהגות החדשים מכונים "'ריחוק חברתי" (Social distancing).

לפי תכניות המוּכנוּת שגובשו במשרד הבריאות לפני כעשור וחצי, בידוד עצמי של חולים ומגעיהם המידיים לא יספיק אלא תידרש הקטנת כלל המגעים היומיים בין בני אדם. משחקי ספורט, הופעות מוזיקליות המוניות וכנסים מרובי משתתפים יצומצמו ואף יופסקו לחלוטין. לחיצות ידיים יצאו מהאופנה לכמה חודשים (אולי נעבור לנגיעת מרפקים?), אנשים יתבקשו לשמור על מרווחים מינימליים ביניהם בתחבורה הציבורית, ותהיה יותר עבודה ומפגשים מרחוק באמצעים טכנולוגיים. כל אלה ייעשו נוסף על שמירה קפדנית על היגיינה אישית ורחיצת ידיים תדירה.

באופן הזה אפשר יהיה להשיג לא רק את הקטנת גובה גל התחלואה כדי למנוע הצפה של מערכת הבריאות ודחיית שיא התחלואה לשלב שבו נדע יותר על הטיפול היעיל, אלא גם (תיאורטית) תקופות משמעותיות של הפוגה בתחלואה והקטנת מספר הנדבקים הכולל. כל אלה תלויים בנכונות הציבור הישראלי לעקוב אחר המלצות הרשויות, ולהתנהל באחריות למשך כמה חודשים.  

התפרצות מחלה מדבקת מביאה עד לקצה את העיקרון של ערבות הדדית, והתנהלות לא זהירה של אדם אחד משפיעה על אנשים רבים סביבו. נקווה שגם באירוע זה ישכיל הציבור הישראלי להתנהל באחריות ונעבור בשלום את אביב 2020.  

פרופ' רן בליצר הוא ראש מערך החדשנות בכללית וחבר בצוות הטיפול במגיפות של משרד הבריאות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ