בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הם לומדים שם בלשון? ולמה לפחות שליש מהתלמידים יתקשו בהבנת הכתבה?

נכשלנו, מודים במשרד החינוך, בכל מה שקשור להבנת הנקרא והוראת הלשון העברית. מבחנים בינלאומיים ותוצאות הבגרות מוכיחים שהם צודקים. קדימה לרפורמה

תגובות

הארי פוטר לא דוגמה. גילי בר-הלל, מתרגמת ספרי הארי פוטר, לא רוצה לעצבן את קוראיה, אך לצערה זה קורה לפעמים. ילדים באו בטענות על מלים שהם לא הצליחו להבין. "במיוחד המלה 'נרגן', וגם המלה 'תנשמת', שמישהי חשבה שהמצאתי אותה". בר-הלל קוראת הרבה תגובות של ילדים בפורומים באינטרנט ומנסה לשנות את דרכיה ולהתאים את המוצר המתורגם שבאחריותה לקליינט העברי הצעיר. "אני צריכה שהילדים יבינו את מה שהם קוראים", אומרת ומסייגת מיד את הדברים: "אני בטוחה שהקוראים לומדים תוך כדי קריאה". היא סבורה שאין זה נכון לרדת לרמתם של אלה שלא מבינים, כי הקריאה, לדעתה, נותנת מוטיווציה להשתפר. למרות שבולמוס הארי פוטר יכול להצביע על חזרה מפתיעה למיומנות נשכחת, "קריאה", עדיין אין בנמצא מומחה אחד אופטימי ביחס למצב השפה העברית בפיות ילדינו.

במשרד החינוך מוכנים להודות היום כי שיטת לימודי הלשון בבתי הספר נכשלה כישלון חרוץ ואוצר המלים המדולדל של בני הנוער הוא רק סממן אחד לכך. לפיכך כל שיטות הלימוד, מהיסודי ועד הבגרות, עוברות בשנים האחרונות שינוי יסודי. מבחנים בינלאומיים שבהם התייצבו תלמידי ישראל בסוף רשימת הבנת הנקרא, זירזו את המהלך.

ובשטח, החל משנת הלימודים הנוכחית (תשס"ד) אמורה דרך הוראת הקריאה בבתי הספר להשתנות חלוטין, כשבמקביל מתנהל ניסוי בקרב 50 בתי ספר תיכוניים, שמטרתו שינוי שיטות ההוראה. ולא רק זאת, החל משנת הלימודים הבאה מתכוון משרד החינוך לשנות את דרך הוראת הלשון גם בכיתות התיכון הגבוהות ועמה גם את בחינות הבגרות.

השיטה החדשה. "התחלנו לשנות את תוכנית לימוד הלשון כבר לפני שנתיים", מפרטת מזל שניאק, המפקחת הארצית על לימודי הלשון במשרד החינוך. "השינוי נובע מהחידושים במחקר, משינויים בהוראת שפות שונות בעולם וכמובן משינויים שעוברים על העברית עצמה". לדבריה, העברית מתרחקת ממקורותיה "ויש צורך בתיווך של המורים, יותר ממה שהיה פעם".

לדברי שניאק, כל הגישה ללימודי לשון השתנתה בעקבות מחקרים שערך המשרד. "בספרות מלמדים על יצירות ספרותיות ועל מגמות של יוצרים, בתנ"ך לומדים טקסטים מהמקורות, אבל לשון זה כמו לימוד נהיגה: זה כלי לצורך רכישת ידע בכל תחום שהוא".

שניאק אומרת שהשיטה החדשה מתבססת על גישה "הקשרית" לשפה. "לפי הגישה הזו, אין מסתכלים על המלים כיחידות לעצמן, אלא על פי ההקשר שלהן. הגישה גורסת שהשפה קיימת בהקשר תרבותי-חברתי. אנחנו מלמדים טקסטים אותנטיים: שלט על הדלת, הוראות הפעלת מחשב, כותרת עיתון, או קטע מתוך ספר. כך לומדים התלמידים את משמעויות המלים בהקשרים שונים".

ה"מכלול" לפח. השינוי החד ביותר שהונהג השנה נוגע לשיטת הקניית תורת הקריאה. לצורך בדיקת יכולות "הבנת הנקרא" בבתי הספר הקימה ועדת החינוך של הכנסת, באוקטובר 2000, ועדה ציבורית. לראש הוועדה מונתה פרופ' רינה שפירא, מהמחלקות לסוציולוגיה ולחינוך באוניברסיטת תל אביב. השנה, על סמך המלצות ועדת שפירא, הוחלט לזנוח את שיטת לימוד הקריאה לבתי הספר היסודיים, המכונה "השפה כמכלול". על פי השיטה זו, שיובאה לפני כשני עשורים מארה"ב, לומדים הילדים להכיר מלים שלמות על פי צורתן ורק בשלב מאוחר יותר מפרקים את המלה לאותיות, תנועות והברות - שמרכיבות אותה. כבר מהשנה, אם כן, לומדים תלמידי ישראל על פי השיטה הקלאסית, "הפונטית" - אשר לדברי שפירא, שוכללה עם השנים.

שפירא: "בדו"ח שלנו אמרנו שבכל בית ספר המורה צריך לבחור שיטה שמתאימה לאוכלוסייה שלו, אבל בתנאי שבכל שיטה יהיו מרכיבים בסיסיים שאותם קבענו. אמרנו מה כן צריך להיות אבל לא פסלנו את שיטת המכלול, שהמערכת מאוד אהבה פעם. לא אמרנו שצריך לזרוק אותה, רק ביקשנו להכניס בה שינויים. 'ועדת היישום' הלכה קצת יותר רחוק, בעיקר בגלל שהחברה שלנו אוהבת הגדרות של שחור ולבן. לקחו אם כן את השיטה הישנה, זרקו אותה לפח וזהו". "בצדק", אומר פרופ' רן פרוסט.

זה צריך לעבוד. "שיטת לימוד 'השפה כמכלול', שהתבססה על לימוד מלים כתמונות נכשלה לא רק אצלנו, אלא בכל העולם", אומר פרופ' פרוסט, ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר ב"וועדת היישום", שתפקידה להחדיר את השינויים בלימודי הקריאה. "לפי הישגי התלמידים ראינו שהשיטה הזו נכשלה לחלוטין ולכן הוחלט לעבור לשיטת הקריאה הקלאסית, שמתבססת על לימוד אותיות וצלילים. כל התלמידים שמתחילים ללמוד היום לומדים לפי השיטה החדשה, אבל מדובר כאן בשינוי מערכתי כולל שצריך להתבצע על פני שנים. רק אז נראה בשטח תוצאות של ממש".

"אני לא יודעת אם השיטה החדשה תביא את הישועה", אומרת שפירא, "אבל אני בטוחה שזה יביא תוצאות יותר טובות". לדבריה, בשיטה הזאת, התלמידים יודעים את הבסיס והולכים עם זה הלאה. "לכן, בשורה התחתונה, אני חושבת שמה שהמלצנו בדו"ח צריך לעבוד".

מורים, כיתות, תקציבים, סביבה. שפירא ופרוסט, שניהם אנשי אקדמיה, מצביעים על בעיה כללית במערכת החינוך, שאינה נוגעת רק ללימודי הקריאה דווקא. "אני אמנם מאמין שנראה בקרוב שינוי לטובה ביכולת הקריאה של בני הכיתות הנמוכות, אבל שיטת הוראת הקריאה היא רק לבנה אחת במכלול הבעיות של 'נושא הלשון העברית' במערכת החינוך", אומר פרוסט. שפירא מחדדת את הסוגיה: "הבעיה של המערכת היא לא רק השיטה, אלא גם איזה מורה ילמד ואיך הוא ילמד כיתה של 40 ילד. אני מתייחסת לבית הספר לפי הגישה החברתית - אם הילדים באים בכיף לבית הספר, זה גם עושה את ההישגים. גם התרבות הבית-ספרית: האווירה בין המורים, עזרת ההורים, פעילות הספריות והסביבה המקיפה את התלמיד, כל אלה עושים את זה".

שפירא מאמינה שעל כל המורים, לא רק אלה ללשון, מוטלת החובה להיות שותפים למאמץ הגדול של הגברת הבנת הנקרא. לדבריה הפער בין התלמידים שמבינים את הנקרא לאלה שמתקשים גדל במשך השנים בקצב מטריד. "בכיתות הגבוהות, אם אתה לא יודע לשון, אתה גם לא יודע תנ"ך וגם לא היסטוריה וגם לא ספרות".

המילון מגיע, ה"נחים" עוזבים. בנוסף לשינוי שיטת הוראת הקריאה, משרד החינוך הנהיג השנה מדיניות חדשה בכל הנוגע לספרי עזר בלימודי לשון. אחד ממרכיבי התוכנית החדשה (לתלמידי היסודי) הוא הרחבת השימוש במילונים. תלמידי כיתה ב' מתבקשים מעתה להגיע לבית הספר עם מילון ולהיעזר בו במקרה הצורך. "זה מחנך לעצמאות", מסבירה שניאק, "אנחנו מכניסים לשימוש מילונים חדשים שבהם התלמיד לא צריך לחפש מלה שהוא לא מבין לפי השורש, אלא לפי צורתה בזמן הווה. אני לא רוצה שהתלמיד יקרא כל הזמן למורה ויבקש ממנה שתחפש לו וזה מה שהיה עם המילונים הישנים. אני רוצה שהידע יהיה נגיש".

לימודי דקדוק בכיתות הנמוכות עומדים אף הם בפני שינוי. שניאק: "אנחנו לא מחפשים אצל התלמידים ידיעה של החוקים, אלא שליטה בהם. עד סוף כיתה ח' לא יהיה כמעט שימוש ב'מושגים', כי אין בזה צורך. בכיתות אלה פחות חשוב לי שהתלמיד יידע מה זה 'נחי ע"ו', חשוב שיידע איך זה משפיע על השפה".

הפערים גדלים. במשרד החינוך אומרים כי הטיפול הראשוני בתלמידי בתי הספר היסודיים הסתיים, וכעת מחכים לראות את התוצאות. הנתונים המדאיגים יותר מתייחסים לתלמידי הכיתות הגבוהות. מניתוח תוצאות המבחן הבינלאומי "פיזה" ב-2002 עולה כי שליש מבני 15 במערכת החינוך בישראל, שסיימו תשע או עשר שנות לימוד, אינם מבינים את מה שהם קוראים. במבחן של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) שבדק את יכולות התלמידים בהבנת הנקרא, דורגו תלמידי ישראל במקום 31 מבין 41 מדינות.

עטרה אופק, בעלת טור ב"הארץ" ומנהלת פורום השפה העברית באתר האינטרנט Ynet, תומכת בהוצאת המונחים המסובכים משיעורי הדקדוק, ומציעה להרחיב את המדיניות גם לכיתות הגבוהות: "כמו שמוציאים את כל הטעם הטוב מלימודי תנ"ך וספרות, כך גם עם לשון, הולכים ומנתקים אותה מהחיים. מגדירים את כל הדברים בשמות משעממים כמו 'פסוקית נושא', 'פסוקית נשוא'. לא כל אחד צריך לדעת איך קוראים לזה, מי שרוצה לדעת - שילמד לשון מוגבר".

לא מצחיק. הסופר אתגר קרת מצביע על נקודת המגע שלו עם העברית המדוברת בקרב הנוער: "הרבה פעמים כשאני נפגש עם תלמידים אני מרגיש סוג של עילגות. אם ברח להם איזה דגש קל, זה לא ממש מטריד אותי, אבל לפעמים כשאתה מרגיש שלאנשים האלה יש אוצר מלים מוגבל והם לא מצליחים לבטא את עצמם, זה כבר מטריד. מצד אחד יכול להיות שגם העולם הרגשי שלהם מוגבל, אבל זו קביעה שאינה בהכרח נכונה. לפעמים אני מרגיש שיש להם עולם פנימי, אבל הם לא מצליחים לבטא אותו, אלא רק בשפה מוגבלת".

דוגמה: "למשל המלה מצחיק. הרבה פעמים כשאני מדבר עם בני נוער והם מספרים לי על משהו מצחיק הם מתכוונים למשהו מוזר. תלמיד אחד סיפר לי שקיבל סטירה וזה היה מאוד מצחיק. לפי הבנתו דבר ששובר את הנורמליות נראה לו כדבר מצחיק. אם מישהו פוגש מישהי ומרגיש שהוא אוהב אותה, אבל רוצה להגיד לה שהוא קרוע עליה, זה בסדר. אבל אם הוא לא מכיר את המלה אוהב, אלא רק את הביטוי הסלנגי קרוע, זה כבר בעיה".

עשר שקל עובר. במשרד החינוך טוענים שדלות השפה היא בעיה ידועה. הפתרון הנוכחי מבחינתם נעוץ בהרחבת השימוש בטקסטים ככלי עזר חינוכי. "בכיתות הגבוהות המצב שלנו ממש לא טוב", מודה שניאק, "לזה שתלמיד אומר שלוש במקום שלושה, או עשר שקל, אני כבר הסתגלתי. אבל אני לא יכולה לחיות עם זה שתלמיד ייצא מבית הספר כשהוא דל מלים. אנחנו חייבים להרחיב את אוצר המלים שלו".

לדעתה מלת המפתח היא "רלוונטיות". שניאק: "תלמידים שונאים לשון, כי הם לא רואים שהיא רלוונטית עבורם. אנחנו צריכים להפוך את השפה לרלוונטית. אנחנו צריכים לתת לתלמיד כלים שיעזרו לו להתמודד עם כתיבת עבודה בביולוגיה או בספרות, וגם ללמד אותו איך מסכמים דברים. רק כך הוא יבין שלשון היא כן עניין רלוונטי".

קצב ההשתנות. רבים מהעוסקים בתחומי הוראת העברית מצביעים גם על השינויים התמידיים שעוברת השפה. "אני תמיד אומרת שאנחנו מלמדים את הלשון של אברהם אבינו, אבל הוא כבר מזמן לא פה", מסבירה שניאק. "בגדול מדובר באותה השפה, אבל חייבים להכניס בה שינויים".

לדברי גילי בר-הלל, בשל קצב השינויים ההופך מושגים בעברית לארכאיים בתוך שנים מועטות, החליטו בהוצאה (המוציאה את הארי פוטר) לא לעברת יותר מדי שמות. "היו מומחים לספרות שלא אהבו את זה. מצד שני, דור אחר של אנשים מאוד שמח וטען שמדובר בספר שסוף-סוף אפשר לקרוא".

לדבריה, השפה שבני נוער מבינים השתנתה גם לאורך הסדרה. אחת הסיבות לכך היא שרמת האנגלית עולה גם היא מספר לספר, והיא משתדלת שזה יתרחש גם בעברית. אולם בר-הלל לא בטוחה בעצמה בעניין זה. היא חוששת שמא הלכה רחוק מדי: "בעקבות מאמר שקראתי ב'הארץ' על האינגלוז של העברית בהארי פוטר, הפנמתי את זה ואני משנה קצת את המשפטים כדי שהם יישמעו יותר עבריים".

דלות השפה כסימפטום. "לא מדובר רק ב'רמה של העברית', אלא ב'רמה הכללית' שהולכת ומידרדרת", טוענת המשוררת אפרת מישורי. העברית לא נמצאת בראש מעייניהם של בני הנוער, "גם לא אצל הבן שלי שנמצא עכשיו בחטיבת ביניים". לדבריה יש בלבול רוחני כללי בחברה הישראלית. הפגיעה בשפה, היא אומרת, היא סימפטום של פגיעה רחבה יותר - בחיים עצמם. "יש כאן זיהום של החיים באמצעות פרסומות ואמצעים מילוליים מניפולטיוויים שמגייסים את השפה למטרותיהם. בימינו אנשים ממעטים לעשות הבחנות ערכיות, והבחנה ערכית היא גם הבחנה שמתחדדת דרך שפה".

בקרוב נלמד לנאום. במשרד החינוך מקווים שהשינויים שיונהגו החל משנת הלימודים הבאה בבחינות הבגרות ישפרו את המצב. בנוסף לכך, כבר השנה הורה המשרד למנהלי התיכונים כי מורה אחד בלבד ילמד את המקצוע. שניאק: "אין יותר פירוק להבעה, לשון, דקדוק וחיבור. הכל לומדים ביחד". במבחן יקבל התלמיד טקסט מרכזי אחד ומעט מאוד תוספות. "קבענו שמעכשיו החלק הדקדוקי הוא לכל היותר 50% מהציון".

ובאשר לכושר הביטוי - בשלב הבא שוקלים במשרד החינוך לטפל גם בו. "כולנו יודעים לדבר, אבל לא כולם יודעים להתבטא", אומרת המפקחת. "כשאני שומעת את השפה של תלמידינו, או אפילו נבחרינו, אני נחרדת. להגיד שלוש או שלושה זה חשוב, אבל לא חזות הכל. אם נתקן שגיאות כאלה זה לא ייתן כלום. אנחנו צריכים שלתלמיד תהיה תובנת ניסוח". בכל מקום בעולם מלמדים איך להציג דברים בעל פה, היא אומרת, "ובתוכנית החדשה זה אחד המוקדים שהכנסנו". מעתה יתבקשו התלמידים לכתוב עבודת חקר קטנה בלשון, שהדגש בה הוא יכולת הבעה ושימוש במקורות. התלמיד חייב להציג את העבודה הזאת בעל פה לפני כל הכיתה. "בשלב שני אולי נגיע לפיתוח מיומנויות דיון", נאום המפקחת. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו