בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השב"כ דרש שוויון. אז הוא דרש

הפתעה: לצד הפיקוח ההדוק מאוד על האזרחים הערבים, השב"כ חזר והתריע לפני כל הממשלות על הזנחתם וקרא לצמצום הפערים ולשילובם בחברה - בעיקר כדי להבטיח שקט ונאמנות. עם זאת, הוא לא ידע לחזות את אירועי יום האדמה ואירועי אוקטובר

תגובות

בשנת 1989, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, בא לישראל לביקור חשאי קצין בכיר משירותי המודיעין של צרפת. לכאורה היה זה ביקור שגרתי במסגרת הקשרים המתקיימים כבר עשרות שנים בין קהילת המודיעין הישראלית לבין מקבילותיה במדינות אחרות. ובכל זאת, בזיכרונו של נחמן טל נחקקה הפגישה שקיים עם הקצין הצרפתי. "הוא התעניין ביחסים בינינו לבין הערבים הישראלים והפלשתינאים", מספר טל, "ואמר לי: 'תלמדו מהניסיון שלנו באלג'יריה'". הקצין שירת בעבר תחת פיקודו של הגנרל ז'ק מאסי, צנחן מהולל שהשתתף בניסיון הדיכוי של המרד באלג'יריה. הוא אמר לטל: "באלג'יריה עשינו שגיאות רבות. לא השגחנו על הטמפרטורה. עליכם להשגיח על החום. כשהטמפרטורה עולה, העסק אבוד".

ד"ר טל, בן 73, נמנה עם המעצבים המרכזיים של מדיניות השב"כ כלפי הערבים בישראל. לדבריו, "הקצין הצרפתי אמנם התכוון בעיקר שנפיק את הלקח כלפי הפלשתינאים, אבל גישתו תקפה בעיני גם לגבי ערביי ישראל. זו היתה הגישה שתמיד דבקתי בה ועליה המלצתי לשירות: גם אם ערביי ישראל ישיגו שוויון מלא, הם לא יגיעו לעולם לסיפוק מלא ולא ישנו את זהותם והעדפתם הפוליטית. למיעוט לאומי קשה, כמעט בלתי אפשרי, לחיות במדינת רוב, ולכן אין פתרון כולל לבעיה. צריך פשוט לדאוג לשמור על הטמפרטורה".

הגישה הזאת, שאפשר להגדירה "מתינות פרקטית", אומצה על ידי השב"כ, שהמליץ עליה לכל הממשלות. את גיבושה אפשר לזקוף בעיקר לזכותם של אברהם אחיטוב, שכיהן כראש השב"כ בשנים 1980-1972, ושל טל, שכיהן תחת פיקודו. השניים עשו את רוב דרכם המקצועית מאז שנות ה-50 באגף הערבי של השב"כ. היום כאז, ולמרות השינויים בדגשיו וביעדיו של האגף במשך השנים, אגף זה נותר האגף הגדול ביותר בארגון.

15 תוכניות

טל הצטרף לשב"כ ב-1955, עוד בימי הממשל הצבאי. הוא מילא בארגון תפקידים שונים הקשורים למגזר הערבי. מאז 1974 עמד בראשות מרחב הדרום של השב"כ ומאז 1982 - בראשות האגף הערבי של השירות. ב-1995 פרש מהשב"כ בתום 40 שנה, אך ראשי השב"כ מאז מוסיפים להיעזר בו כבמעין יועץ לענייני הערבים בישראל. ראש השירות, עמי איילון, אישר לו לאחר פרישתו לערוך מחקר על ערביי ישראל תחת הממשל הצבאי, על סמך מסמכים סודיים של השב"כ ומארכיונים אחרים; מהמחקר הבשילה עבודת דוקטורט שהוגשה לאוניברסיטת חיפה, אך זו חסויה עד היום.

"השירות הוא הגוף היחיד במדינת ישראל שכל הזמן נכח בשטח מטבע משימותיו", אומר טל בראיון. "השירות תבע באופן עקבי ובהתמדה מכל משרד ממשלתי: אל תתעלמו מהבעיה. ראשי שירות הלכו פעם ועוד פעם לראשי הממשלות ולממשלה וביקשו מהם: התוו תוכנית אסטרטגית רב-שנתית כלפי ערביי ישראל, העניקו להם תקציבים, צמצמו פערים, הם ראויים לשוויון זכויות, ובתמורה דרשו נאמנות אזרחית".

הגישה הזאת התעצבה כבר בראשית שנות ה-60, כשאיסר הראל, ראש המוסד והממונה מטעם ראש הממשלה דוד בן גוריון על שירותי הביטחון, תבע לבטל את הממשל הצבאי. הראל - יחד עם אחרים כמו שמואל טולידאנו (באותה עת יועץ ראש הממשלה לעניינים ערביים) - הצליחו לשכנע את ראש הממשלה לוי אשכול להביא לביטול הממשל. הראל טען כי הממשל הוא מוסד אנכרוניסטי המנוצל לצרכיה של מפלגת השלטון מפא"י. בהיבטים הביטחוניים, טען הראל, די בשב"כ ובצה"ל ואין צורך במנגנון המניפולטיווי של הממשל הצבאי, שחדר לכל תחומי חייהם.

"במרוצת השנים בשירות", מוסיף טל, "עזרתי להתוות 15 תוכניות לצמצום הקיפוח של ערביי ישראל. כתבנו בדו"חות שלנו על הזנחה והתעלמות מערביי ישראל. הצענו שיקבלו תקציבים לפתרונות לזוגות צעירים, קרקעות לשיכון, חינוך. עם זאת, איני מקבל את הטענה של חלק ממנהיגי הערבים, כי מדובר במדיניות מכוונת של אפליה וקיפוח. האפליה היא תוצאה, לא מדיניות מכוונת. כאן זה לא דרום אפריקה".

לעומת טל, איש שב"כ אחר סבור כי מדיניות השירות לא היתה כה מתונה וליברלית. "השב"כ היה לרוב ארגון שמרני, שהסתגל לשינויים במציאות באופן אטי", סבור ד"ר ראובן פז. הוא החל את דרכו בארגון ב-1971 כדסקאי במרחב הצפון, וב-1982 הקים את מחלקת המחקר, מחלקה קטנה באגף הערבי שגדלה מאז לדרגת חטיבה. פז, שתישאל אסירים ביטחוניים שהיו מזוהים עם ארגונים איסלאמיים רדיקליים, התמחה בחקר תנועת החמאס והתנועה האיסלאמית בישראל.

כדוגמה לשמרנות אפופת החששות הוא מצביע על יחסו של השב"כ למפלגה הקומוניסטית בישראל (מק"י, ואחר כך רק"ח). במשך שנים ארוכות הושמה המפלגה תחת מעקב קפדני של השב"כ. פעיליה נתפשו כ"סיכון למדינה" עד ראשית שנות ה-80.

בספטמבר 1980 נאסר על רק"ח, ביוזמת השב"כ, לארגן כינוס ייצוגי של כל התנועות בקרב הערבים בישראל. ראשי השב"כ שיכנעו את ראש הממשלה, מנחם בגין, להוציא מחוץ לחוק את ניסיון ההתארגנות שבראשו עמד אז פעיל רק"ח אמיל תומא. גישה דומה איפיינה את השב"כ בעבר גם ביחס לוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות.

בשנים האחרונות התחלף היעד. בעיני השב"כ, את מקום הקומוניסטים ככוח שעשוי לעורר חתרנות תפסה התנועה האיסלאמית, ובמידה מסוימת גם בל"ד, מפלגתו של ח"כ עזמי בשארה.

"לדעתי, התנועה האיסלאמית כיום היא כמו סרטן, ואני מודע לעוצמת הביטוי, שמתפשט בקרב ערביי ישראל", קובע חזי כאלו, לשעבר מבכירי הארגון. עד פרישתו ב-1998, כאלו שימש בין השאר כראש המחלקה לסיכול חתרנות מדינית באגף הערב, וראש מרחב הצפון. התנועה האיסלאמית, הוא מוסיף, "משמשת חממה לטרור ויש לטפל בה במעצרים, חקירות, העמדה לדין ואפילו הוצאה מחוץ לחוק".

מעורבות במינוי השרתים

בשב"כ חששו תמיד מפני התהדקות הקשרים בין הערבים בישראל לבין הפלשתינאים בשטחים. הקשרים הללו התבססו על יחסים משפחתיים ועל קרבה תרבותית, אך עד מהרה עברו גם להזדהות פוליטית, ובעשרות מקרים גם מעורבות של ערבים ישראלים בטרור. פז אומר שכבר בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים נחשפו ערבים ישראלים שהצטרפו לתאים של ארגונים פלשתיניים. חלקם היו פעילים לשעבר ב"אל-ארד", תנועה שהוצאה מחוץ לחוק ב-1963 בהמלצת השב"כ. כמה מהם אף היו מעורבים בפיגועים של ממש או בניסיונות לפיגועים.

המעורבות העמוקה של השב"כ במשך עשרות שנים, גם היום, במינויים במערכת החינוך הערבית היא ביטוי נוסף ליחס החשדני. "השב"כ לא רק קבע והתערב במינוי מנהלים ומורים אלא אפילו קבע מי יהיו השמשים והשרתים, שמנקים את השירותים בבתי הספר הערביים", מספר בכיר אחר בארגון.

אבל למרות המעקב והניסיון להיות מרושת בחברה הערבית, השב"כ הופתע שוב ושוב מהאירועים המרכזיים הקשורים בערבים. כאלו מודה ש"עוצמת התגובה באירועי יום האדמה ב-1976 היתה הפתעה גמורה בעבורנו". לאחר סדרה של הפקעת אדמות בגליל, בעיקר במה שכונה "שטח אש 9", אורגנו הפגנות מחאה על ידי ראשי מועצות ואישים בולטים. שישה מפגינים נהרגו, שלושה מהם ליד סחנין, כתוצאה מהפניקה שאחזה בכוחות המשטרה, ההיערכות הכושלת שלהם וההפתעה בשב"כ. סיבות דומות גרמו לתגובה האלימה של השוטרים לאירועי אוקטובר 2000, אז נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלשתינאי.

"כבר משנות ה-80 אמרנו שיש לשלב את הערבים בכל המגזרים של החברה הישראלית וכמעט בכל המפעלים האסטרטגיים כמו חברת החשמל, למעט מוסדות ביטחוניים ספורים כמו רפא"ל, הכור הגרעיני, התעשייה האווירית", אומר טל. "ומה יצא מזה? מעט מאוד. לאחרונה בדקתי ומצאתי שמבין 13 אלף עובדים קבועים בחברת החשמל, רק שישה הם ערבים". טל סבור ש"בשנים שלפני אוקטובר 2000 הכתובת היתה על הקיר. היא היתה בדמות עוד ריסוס של יבולים של בדווים בנגב, עוד הריסת בתים בגליל, עוד פער בשוויון, עוד הזנחה, עוד אפליה במתן תקציבים. אז מה הפלא שהסיר התפוצץ מהלחץ?"

ראש אגף לשעבר בשב"כ אומר כי "הבעיה הגדולה אינה מה אמרנו ומה המלצנו. אז מה אם בכל הדו"חות השנתיים של האגף הערבי הצגנו את כל המגמות של ערביי ישראל, את התסכול שלהם, את הקיפוח ואת האפליה שמזינים את החתירה שלהם לאוטונומיה, לבדלנות ולעצמאות. אז כתבנו ואפילו צדקנו. אז מה? כל דיון מסתיים בהמלצות וראשי שירותים הולכים לראשי ממשלות ולשרים, ושום דבר לא נעשה. האחריות לביצוע היא של אחרים - של משרדי החינוך והבריאות והפנים, ומעל לכל האוצר וראש הממשלה. השירות מדבר וממליץ, והממשלה עושה מעט מדי".



אום אל-פחם, אוקטובר 2000. השב"כ הופתע שוב ושוב מהאירועים המרכזיים הקשורים בערבים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו