השנה שבה מספר בני ה–75 ישלש את עצמו - בריאות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השנה שבה מספר בני ה–75 ישלש את עצמו

לכתבה

דור הבייבי בום של אחרי השואה הופכים לקשישים, והזדקנות האוכלוסייה צפויה להעמיס על מערכת הבריאות נטל שהיא לא מסוגלת לשאת. פתרונות כמו אשפוז ביתי נמצאים בחיתוליהם, ובינתיים בתי החולים לא מוכנים לצונאמי שבפתח

12תגובות

אביב גפן שכח מה זה להיות יהודי. זאת לפחות היתה אחת המחשבות שעלו בזמן "נשף רוק" מספר 8, שהתקיים אתמול באמפי לייב פארק בראשון לציון. לא פשוטו כמשמעו. לא במובן שאליו התכוון באותה לחישה מפורסמת האיש ששמו לא נאמר אתמול על הבמה, אבל אליו כיוון גפן כשאמר לקהל: "הדמוקרטיה בסכנה אמיתית". גפן שכח מה זה להיות יהודי, או שהוא התגלה כיהודי לא מספיק טוב, במובן של "להיות כמו להקת 'היהודים'", ששני הסולנים שלה, תום פטרובר ואורית שחף, היו האורחים הראשונים שעלו לבמה אתמול.

זה קרה אחרי כחצי שעה של הופעה, וברגע שהם פתחו את הפה והתחילו לשאוג היה ברור שהם משאירים לגפן אדמה חרוכה, הן מבחינה ווקאלית והן מבחינה אנרגטית. עד אז הנשף היה קצת מנומנם והתעורר לחיים רק כשגפן הפעיל את הקהל. כשפטרובר ושחף שרו את "מחפש תשובה" לא נדרש שום סיוע חוץ־מוזיקלי: הקהל הופעל על ידי הכוח וההתכוונות של השירה. דבר דומה קרה כשהאורח הבא, אמיר דדון, עלה לבמה — הטורים הווקאליים של ההופעה עלו באופן מיידי בשלוש דרגות. כשהאורח השלישי, סטיבן וילסון, הצטרף אל גפן, התמלאו המצברים המוזיקליים־נגינתיים של ההופעה, שעד לאותו רגע פעלו בניצולת חלקית.

בהמשך עלו ובאו (ביחד) שלומי שבן, אביתר בנאי וברי סחרוף, אחר כך הופיע קלף האס של הערב, ברט אנדרסון (ובהדרן הבליחה נינט), והם הוסיפו וחיזקו את הדפוס שהצטייר בשלבים ההתחלתיים יותר עם "היהודים"/דדון/וילסון. אפשר לקרוא לזה דפוס הכינור השני. בכל הפרמטרים החשובים של הופעה — שירה, כוח מוזיקלי, אנרגיה בימתית — החלקים עם האורחים היו מרשימים בהרבה מהחלקים שבהם גפן שר לבדו עם להקתו "התעויוט".

זה היה די מפתיע. אחד הדברים שייחדו את גפן לאורך השנים היה היכולת שלו להתגבר על המגבלות הטבעיות שלו, בעיקר בהופעות גדולות מאוד. גפן הוא לא ווקאליסט, אבל הוא מנטליסט. מול אלפי אנשים, בחללי ענק, הוא יודע להתעלות על עצמו. או שהוא ידע בעבר. אתמול בכל אופן זה לא קרה. לא מבחינה ווקאלית ולא מבחינה אנרגטית. גפן היה סטטי יחסית על הבמה ומיתרי הקול שלו לא עברו שום חיזוק מנטלי. לא הורגש אותו ניצול מקסימלי, מעורר התפעלות, של משאבים מוגבלים.

מספר מפוצץ

מדוע זה היה כך? המחשבה הראשונה היתה שגפן חושף בפנינו צד לא מוכר שלו — צנוע ומינורי. שהוא בוחר במודע להיות כינור שני. הייתכן? זה נשמע מאוד לא אופייני, וגם לא הלם את הבחירה של גפן לעלות לבמה במדי אסטרונאוט על רקע "ספייס אודיטי" של דייוויד בואי, ובכל זאת: זה היה הרושם שנוצר בשעה הראשונה של ההופעה. אבל ככל שההופעה התמשכה, וככל שנוספו לה עוד ועוד אלמנטים בומבסטיים, נעשה ברור שהמחשבות על צניעות ומינוריות היו הזיות לא מציאותיות. הנרטיב הזה הוחלף, לפחות אצלי בראש, בסיפור מסגרת אחר, שלפיו מה שקרה אתמול באמפי בראשון היה מעין ערב חברה בקנה מידה עצום, עם גפן בתפקיד המנכ"ל והבעלים, שמעמדו וכספו מאפשרים לו לפנק את אלפי העובדים/צרכנים שלו בהופעות של מיטב הזמרים, מהארץ ומחו"ל, והכל בשם שימור וחיזוק המותג.

המותג שעליו מדובר הוא לא "אביב גפן, זמר וכותב שירים". הוא כבר נמצא בטאבו של התרבות הישראלית ושום דבר לא יזיז אותו משם. המותג שדורש שימור ותחזוק עכשוויים הוא "אביב גפן, סופרסטאר". בשלב הזה של הקריירה שלו, שבו הוא ממעט להוציא אלבומים (גפן הוציא שני אלבומים בעברית ב–15 השנים האחרונות) והסינגלים שלו לא מותירים חותם עז בלשון המעטה, גפן הוא כבר לא כוח משמעותי בזירת הפופ המקומית. גם מבחינת גודל הקהל שלו הוא נמצא במדרגה של כוכב, לא כוכב על. אבל גפן תופש את עצמו כסופרסטאר, ואם המציאות לא מתיישרת לפי התמונה שהוא רואה בעיני רוחו, הוא ייצור מציאות שבה זה יקרה.

אמצעי אחד ליצירת המציאות שבה גפן הוא עדיין סופרסטאר ישראלי הוא הפרסונה הטלוויזיונית שלו, שנמצאת כרגע בפגרה אחרי פעילות אינטנסיבית של כמה שנים. האמצעי השני הוא נשף הרוק השנתי. גפן מופיע כמובן לאורך השנה כולה, אבל הוא ממקד את מרב המאמצים שלו בתחום בהופעה הגרנדיוזית השנתית. גפן משקיע בה את כל כולו, מנצל את כישרון ההתחברות שלו כדי להביא בקביעות אורחים רמי דרג מהעולם, ולמעשה הרגיל את הקהל שלו לכך שיש ערב אחד בשנה שהוא בבחינת חובת התייצבות. עד לפני שנה הוא קיים את הנשפים בביתן 1 בגני התערוכה, שמכיל כ–6,000 איש. בשנה שעברה הוא עבר לאמפי לייב פארק, שיכול להכיל מספר כפול של אנשים. הוא התגאה אתמול לקראת סוף ההופעה בכך שלהופעה הגיעו 12 אלף איש. חשוב לו מאוד לנפנף במספר המפוצץ.

בין שהיו שם אכן 12 אלף ובין שפחות, המונים זרמו לאמפי ונהנו מנשף מהודק יותר מאשר בשנה שעברה. ב–2018, לרגל חגיגות ה–70, גפן נהג כפטרון המוזיקה הישראלית והזמין להופעה מספר גדול מדי של אמנים מקומיים, ללא תותח זר. אתמול, כפי שגפן אמר על הבמה, הוא בחר "רק את הטובים ביותר" והוסיף עליהם את ברט אנדרסון, שהנאמבר שלו היה מאוד לא אחיד. הוא שר נפלא את "Saturday Night", אחר כך שר היטב אבל לא הגיע לגבוהים ב"The Wild Ones" (גפן שר לבד את אחד הבתים ועמד בכבוד במשימה הלא פשוטה), ואחר כך הגיע תורו של ביצוע משותף עם גפן ל"Trash", שהיה פשוט זוועה. אנדרסון חזר לבמה בהדרן ושר עם גפן את "סוף העולם". הוא גם הודיע לקהל ש"סוויד" עומדת לחזור לישראל לקראת הסתיו.

גפן הרבה לומר לקהל שהוא אוהב אותו, והקהל החזיר לו אהבה. אבל כשהגיעה זמנה של הצהרת האהבה האולטימטיבית, היה לה טעם לוואי תעשייתי מעורר הסתייגות. זה קרה בסוף השיר "טיפות", שחתם את החלק שלפני ההדרנים (וגם היה אחד מהשירים היחידים משני העשורים האחרונים — כמעט כל השירים בהופעה היו הלהיטים הגדולים משנות ה–90. גפן הוא מאוד קראוד־פליזר מהבחינה הזאת). "טיפות" הוא כשלעצמו שיר בומבסטי, וכשהוא הסתיים תותחי הקונפטי ירו וחתיכות הנייר שטפו גם אותנו וגם את פלג גופו העליון העירום של גפן. "אני כל כך אוהב אתכם", הוא אמר לקהל ונראה הלום אושר.

אבל הרגש האינטנסיבי שהוא ללא ספק חווה באותו רגע נרקסיסטי היה גדול, ואפילו גדול בהרבה, מהרגש שהוא השקיע לאורך ההופעה בפעולה האמנותית עצמה. ולא במקרה. נשף רוק הוא אירוע שמהותו יותר שיווקית מאמנותית. ערב החברה הוכתר כהצלחה מסחררת. ייתכן שהבורסה אפילו תגיב בעליות שערים. אביב גפן, סופרסטאר — התחזוקה השנתית של המותג בוצעה.

אביב גפן — נשף רוק 8. אמפי לייב פארק בראשון לציון, 25.5

בית החולים השיקומי "רעות" שבת"א. למצולם אין קשר לכתבה
מגד גוזני
להיות זקנים ב-2040



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות