בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם אפשר למות בגלל עצירות?

ממה מורכבת הצואה? האם התאפקות ממושכת עלולה להביא לעצירות? למה חשוב לצרוך נוזלים וסיבים?

7תגובות
עצירות
Tharakorn / Getty Images IL

"עדיף בחוץ מאשר בפנים". כך גורסת האמרה המפורסמת, שבדרך כלל מתייחסת לצלילים ולהפרשות שעוזבים את הגוף. זה נשמע מובן מאליו, אבל מי קבע שזה כך באמת? מה קורה כשמנסים לשמור את הדברים האלה בפנים?

מערכת העיכול היא צינור חלול החשוף לעולם החיצון, שיש לו פתח כניסה ופתח יציאה. המזון נכנס דרך הפה ושם מתחיל את רכבת ההרים של תהליך העיכול. הוא עובר פירוק כימי ומכני בקיבה ולאחר מכן נדחס אל המעיים, ובזמן המעבר בצינור המפותל והארוך נספגים דרך הדפנות הנוזלים ואבני הבניין של המזון, החיוניים לגוף. כל מה שלא התפרק ונספג פנימה יוצא דרך פתח היציאה, יחד עם חיידקים ושאריות של רקמות מעי מתות. זוהי הצואה.

השאריות שלא התפרקו אינן יוצאות מהמעיים באופן רציף אלא מצטברות במעי הגס, שבו הן יכולות להמתין גם כמה שעות עד לשחרור. בזמן זה תהליך העיכול אינו פוסק: עוד נוזלים עודפים נספגים בגוף וחיידקי המעיים מפרקים חומרים מהצואה, ופעילותם יוצרת את הגזים שלעתים מלווים את התהליך.

מעבר הצואה מהמעי הגס אל החלחולת (רקטום, החלק הישר שבקצה המעי הגס) מתרחש לרוב בזמן הארוחה. הפעלת מערכת העיכול באמצעות הכנסת מזון נוסף פנימה גורמת לשרירי המעיים לפעול והצואה נעה במעי הגס. כשהיא מגיעה אל הרקטום היא יוצרת לחץ על פי הטבעת, מה שגורם לרפלקס השחרור שמלווה בצורך עז למצוא את האסלה הקרובה ביותר. אנשים בוגרים ובריאים מסוגלים להתנגד לרלפקס השחרור ולהמתין להגעתם למקום שבו יש שירותים.

צילום רנטגן של ילד עם עצירות
James Heilman

אם לאחר זמן מה השחרור המיוחל לא מגיע, הצואה יכולה לחזור פנימה אל המעי הגס ולהמתין עד לארוחה הבאה, שתיצור את הלחץ הנחוץ לניסיון נוסף. כשהצואה חוזרת למעי הגס תהליך ספיגת הנוזלים נמשך והיא נעשית קשה ומוצקה יותר, דבר שיכול להוביל בסופו של דבר לקשיים בשחרורה דרך הפתח הצר. לכן התאפקות ממושכת והתנגדות לרפלקס השחרור עלולות להוביל למעגל קסמים של עצירות: ככל שמתאפקים יותר, כך הצואה קשה יותר. הקושי לשחרר את הצואה גדל, ומכיוון שבזמן שהיא במעיים הנוזלים ממשיכים להיספג בגוף היא מתקשה עוד יותר. ברוב המקרים, כשהלחץ במעיים גובר העצירות משתחררת בסופו של דבר.

חסימת מעיים מכנית או פעילות מעיים אטית במיוחד יכולות לגרום למקרים קיצוניים מאוד של עצירות כרונית. מצבים כאלה יכולים להוביל להצטברות מוגזמת של צואה בחלל המעי, שיכולה לגרום פגיעה חמורה באיברים פנימיים סמוכים, להוביל לאשפוזים ובמקרים נדירים מאוד גם למוות.

עם זאת, בדרך כלל עצירות אינה מסוכנת, אלא בעיקר גורמת לאי נוחות ולכאבים שלעתים משבשים את הפעילות היומיומית. כדי להימנע ממצבים אלה חשוב להקפיד על שתיית נוזלים מספקת ועל צריכה מתונה של סיבים תזונתיים. הסיבים אינם מתפרקים בגוף ואינם נספגים לתוכו, אך קולטים אליהם נוזלים רבים כך שהצואה נעשית רכה יותר. המלצות אלה מצטרפות לכלל החשוב ביותר - להשתדל לא להתאפק. כשהטבע קורא, כדאי להקשיב לו.

נטע סופר צור היא ד"ר במדעי החיים ומרצה בתחום

רוצים לשאול משהו? שלחו לנו דוא"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו