מדוע ריחות מעוררים זיכרונות ילדות?

לפעמים אתם עוברים ליד מאפייה ופתאום משהו זורק אתכם אחורה אל זיכרון ילדות מהמטבח של סבתא. האחראי לתופעה הזו הוא חוש הריח שפועל אחרת מחושים אחרים והאותות שהוא מעביר מגיעים לאזור במוח שבו נוצרים זיכרונות

נטע סופר צור
נטע סופר צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ילדה מריחה מאפים
ריחות שמזכירים חוויות עבר. כשריח מסוים נכנס לזיכרון הוא לא נכנס לבדו אלא הוא חלק מהחוויה השלמהצילום: kozorog / Getty Images IL

מטרת החושים היא לקבל תמונה רב ממדית של העולם שמקיף אותנו, וחוש הריח מעביר למוח פרשנות של האותות הכימיים מהסביבה. לחוש זה תפקיד הישרדותי חשוב: ריח מודיע ממה צריך להימנע ומה מועיל לנו. למזון מקולקל ריח דוחה, בעוד שאוכל טרי מלווה בריחות נפלאים ומזמינים. ריחות גם עוזרים לנו להיקשר לבני אדם שעושים לנו טוב - זו הסיבה לכך שאנחנו נהנים לשאוף את ריחם של ילדים ושל אנשים אהובים. ישנן גם עדויות לכך שלריחות תפקיד חשוב בבחירת בני זוג ובמשיכה מינית בעקבות התאמה גנטית ואפילו התאמה חיסונית ליצירת דור המשך בריא וחסין בפני מחלות שונות.

בנשימה דרך האף נכנסים לגוף חמצן וגם שלל מולקולות המרחפות באוויר, בהן מולקולות שמתפרשות כריחות ומכונות אודורנטים. מולקולות אלה מתנדפות מהחומרים שנמצאים בסביבה (נסו לא לחשוב על זה בפעם הבאה שתיכנסו לשירותים ציבוריים). האודורנטים נצמדים לאפיתל ההרחה, אזור מיוחד בתוך האף, ושם הן נתקעות במעין כלוב רירי (מוקוס) ונצמדות לקצות נוירונים שמזהים אותן. מדהים לגלות שבאף יש אלפי סוגי נוירונים, שכל אחד מהם מזהה סוג אחר של אודורנט. נוירון שמקבל איתות מהאודורנט המתאים לו מעביר את המסר למוח דרך שלוחות שנקראות מסילות ההרחה.

חושים כמו ראייה, שמיעה ומגע מעבירים את המסרים אל המוח דרך התלמוס (רמה), תחנת ביניים שנמצאת במרכז המוח. התלמוס הוא תחנת ממסר ותפקידו לווסת את התחושות שמגיעות מהסביבה ולהעביר כל תחושה למקומה המתאים במוח הגדול, שבו נעשים הפענוח והעיבוד שלהן. אלא שמסילות ההרחה אינן מגיעות אל התלמוס אלא נכנסות ישירות אל המוח הגדול, לאזור שנקרא המערכת הלימבית, שנקראת כך מכיוון שהיא נמצאת בגבול שבין המוח הגדול למוח הביניים (משמעות המילה לימבו היא גבול).

בתוך המערכת הלימבית, המכונה גם המוח הרגשן, נמצאים האזורים שאחראיים על הרגשות הפרימיטיביים שתורמים להישרדות כמו פחד, גועל והנאה וגם אזורים הקשורים באחסון ובשליפה של זיכרונות. מסילות ההרחה מגיעות אל האזורים האלה לפני שהן מגיעות אל האזורים במוח הגדול שמפענחים ומעבדים את תחושות הריח. המשמעות היא שכשמריחים משהו חווים את הרגשות שהריח מעורר כמו גועל או הנאה ללא מנגנון ויסות, ורק אחר כך מעבדים את המידע ומבינים של מה היה הריח הזה.

תפקידו של הזיכרון בתהליך זה חשוב לביסוס הרגשות שמתאימים לכל ריח. באופן הזה נוצרים במוח  קישורים שנועדו להרחיק אותנו מריחות המקושרים לחוויות מזיקות, או לקרב אותנו לריחות שמזכירים אירועים חיוביים. כשריח מסוים נכנס לזיכרון הוא לא נכנס לבדו, אלא הוא חלק מהחוויה השלמה. זיכרון מסוג זה נקרא זיכרון אפיזודי, כלומר הזיכרון כולל גם את האווירה, האנשים שהיו שם בזמן האירוע, הדברים שראינו והתחושות שחווינו. בפעם הבאה שמריחים ריח מסוים הזיכרון מחזיר אותנו לחוויה כולה, ולכן עולים גם הרגשות שחווינו בפעם ראשונה שהרחנו את הריח הזה.

הסיבה לכך שלרוב ריחות מחזירים אותנו דווקא לילדות היא שיש משמעות לפעם הראשונה שבה נתקלים בכל ריח. הגירוי הראשון של קולטן שלא הופעל בעבר גורם ליצירת ההקשרים בזיכרון יחד עם שאר המסרים שנקלטו בחושים באותו הרגע. לכן, גם אם נתקלים בריח מוכר בסיטואציות שונות, בדרך כלל הזיכרון החווייתי של הריח יהיה מקושר לאותה חוויה ראשונה.

נטע סופר צור היא ד"ר במדעי החיים ומרצה בתחום

רוצים לשאול משהו? שלחו לנו דוא"ל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ