נטע סופר צור
נטע סופר צור
ניקוי האוזן במקלון לאוזניים
שעוות אוזניים. השעווה ושערות האוזניים יוצרות כיסוי דביק שמגן על האוזניים מפני חדירה של גורמים זרים, חרקים ולכלוך וגם מונעת חדירת חיידקים ופטריות פנימהצילום: Getty Images IL
נטע סופר צור
נטע סופר צור

זהובה או אפורה, סמיכה או נוזלית, עם ריח עדין או חזק - שעוות האוזניים קיימת אצל כולנו. ישנה המון התעסקות בסוגיית הצטברות והסרת השעווה מהאוזניים, אך מעט מדובר על מהי בכלל, איך היא נוצרת, מה תכולתה ומה תפקידה בכוח.

שעוות האוזניים מיוצרת בתעלת השמע שנמצאת באוזן החיצונית. זהו החלק באוזן שתפקידו לרכז את גלי הקול מהסביבה ולהעבירם פנימה, אל עור התוף. הנוזל הצמיגי מופרש מסוג של בלוטות זיעה ייחודיות לרקמה התת עורית של האוזן החיצונית ומתערבב עם הפרשה שומנית שיוצאת מבלוטות החֵלֶב שבאוזן ועם תאי עור מתים שנשרו. כל אלה יוצרים ביחד את התוצר הסופי המכונה "צרומן" (Cerumen).

השעווה נוצרת באופן רציף וקבוע, ונעה כל הזמן לכיוון האפרכסת ומשם היא נופלת ומתפזרת. תנועות הלסת מסייעות לכך, כלומר לעיסה ופיהוק מקדמים את ההפרשה אל מחוץ לאוזן. אין צורך להשתמש במקלוני אוזניים מפני שהם יכולים לדחוס את השעווה ולהחדיר אותה חזרה אל תוך האוזן, שעלולה להיסתם. השעווה יוצרת יחד עם שערות האוזניים כיסוי דביק שמגן עליהן מפני חדירה של גורמים זרים, חרקים ולכלוך וגם מונעת חדירת חיידקים ופטריות פנימה. הצרומן השמנוני דוחה מים, וכך האוזן מוגנת מפני חדירת נוזלים שהצטברותם יכולה להיות מציקה במקרה הטוב, ולגרום דלקות במקרה הפחות מוצלח.

תנועת הצרומן אל מחוץ לאוזניים מסייעת להסיר עור מת מתעלות השמע. השכבה החיצונית של העור עשויה תאים מתים שמתקלפים מהגוף כל הזמן ומוחלפים בתאים החדשים שנמצאים תחתיהם. העור המת נושר מהגוף בקלות, אולם מתעלת השמע הרבה יותר קשה לו לצאת החוצה ולשם כך יש צורך בשעוות האוזניים שסוחפת את העור המת מתוך האוזן לכיוון האפרכסת.

תאי עור מתים מכילים כמויות גדולות של סיבים חלבוניים בשם קרטין, לכן ההרכב הסופי של הצרומן מכיל כמות גדולה של החומר. החלבון הזה נוקשה, וככל שיש בשעוות האוזניים יותר קרטין כך השעווה קשיחה יותר. השעווה מכילה גם ריכוז גבוה של שומנים שמגיעים מבלוטות החלב וחלבונים קטנים שמקורם בבלוטות הצרומן.

ההפרשות מהאוזן יכולות להיות נוקשות וגרגיריות, צמיגיות וכמעט נוזליות, או כל מה שבאמצע. ההבדל בין סוגי הצרומן הוא גנטי, מה שמסביר את ההבדלים בצבעים ובמרקמים של הפרשות שנאספו מאנשים מקבוצות אתניות שונות. מחקרים מראים שהרכב הצרומן משתנה לפי עונות השנה כך שהוא יכול להיות צמיגי יותר או נוקשה יותר בזמנים שונים.

הריח של ההפרשה מהאוזניים נובע מהרכב החלבונים והשומנים שלה, לכן עוצמתו משתנה מאדם לאדם. מחקרים שונים גם מצאו שיש כנראה קשר בין עוצמת הריח של שעוות אוזניים לבין גנים שקשורים בנטיות סרטניות. במקרים מסוימים ההפרשה עלולה להיות בעלת ריח חריף או מסריח ממש שכדאי לשים לב אליו: שינויים בריח שעוות האוזניים יכולים להעיד על תגובה דלקתית שבגללה נוצרת הפרשה מוגלתית. הגורמים לה יכולים להיות זיהום באוזן, פציעה או חדירת חפץ זר שמעוררים היווצרות דלקת. זיהום חיידקי גורם לריח רע במיוחד בגלל ההפרשות המטבוליות המצחינות של החיידקים, ובזה אפשר לטפל באמצעות תרופות אנטיביוטיות.

הפרשת יתר של השעווה, פינוי לא תקין וניסיונות לנקות את האוזן עם מקלוני אוזניים יכולים לגרום לסתימה של תעלת השמע. התסמינים יהיו כאבי אוזניים, אי נוחות, סחרחורות ובעיות בשמיעה. ניסיונות הסרה עצמאיים של "פקק שעווה" עלולים לגרום לזיהומים ולנקב את עור התוף, לכן יש לפנות לרופא שמסיר את השעווה באמצעות חומרים שיכולים להמס או לרכך אותה ולהקל את יציאתה החוצה, או מכשור רפואי מיוחד.

נטע סופר צור היא ד"ר במדעי החיים ומרצה בתחום

רוצים לשאול משהו? שלחו לנו דוא"ל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ