בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה מגרד לנו ואיך מפסיקים את זה?

תחושת הגירוד מציקה מאוד אבל יש מאחוריה היגיון אבולוציוני: אם הגורם לכך הוא חרק מסוכן או צמח בעייתי, השפשוף מרחיק אותו מהגוף. הגירוד גם גורם הנאה מפני שהמוח מפריש חומרים שמעודדים אותנו להמשיך

24תגובות
עקיצת יתוש. מומחים מייחסים את העלייה במספר המקרים להתנגדות גוברת לתרסיסים וחומרים אחרים
Fabrice Simon / Biosphoto / AFP

גירוד של עקיצת יתוש הוא אחד הדברים הכי מספקים שיש, כך יודע כל ילד. בדרך כלל הפעולה הזו יכולה להפסיק את התחושה המציקה, אבל פעמים רבות היא מחמירה את המצב ואנחנו ממשיכים עד זוב דם. תחושת הגירוד נוצרת בקולטנים ייעודיים מתחת לעור שמעבירים את התחושה אל המוח, שממשיך את העברת המסר אל הידיים שיוצאות לפעולה.

מתחת לעור ישנו מגוון גדול של קצות עצבים שקולטים גירויים שונים, ולכל סוג של גירוי יש קולטן מיוחד שמגיב לו. נמצאים שם קולטנים לתחושות כמו כאב, קור, חום, מגע עדין ומגע גס, ואפילו כאלה שמופעלים בתגובה לתחושה של רטט על העור. במשך זמן רב נהגו לחשוב שגירוד הוא הפעלה עדינה של קולטני הכאב, אולם היום ידוע שהם רק דומים להם אבל מגיבים לגירויים אחרים. קולטנים אלה נמצאים רק בעור ובחלק קטן מהרקמות הריריות, כמו הגרון, לכן אי אפשר להרגיש גירוד באיברים הפנימיים. הם רגישים מאוד לגירויים ויכולים להיות מופעלים בתגובה למגע קל מאוד, שפשוף או גירוי כימי שיכול להגיע מתוך הגוף או מחוצה לו.

תחושת כאב יוצרת רפלקס של התרחקות מהגורם לו, אבל הרפלקס שמופעל על ידי תחושת גרד הוא דרישה לשפשוף העור המגורה באמצעות הידיים. הסיבה האבולוציונית לכך היא כנראה הסרת הגורם שמגרה את העור, מכיוון שהגורם יכול להיות צמח רעיל או חרק ארסי שמסכן את האדם. הרפלקס שגורם לידיים להגיע לאזור המגורה מאפשר להן גם לסלק את הגורם המאיים. אם אתם מתגרדים בעודכם קוראים את השורות האלו, זה מכיוון שהקולטנים רגישים כל כך עד שלפעמים לא נדרש גירוי אמיתי אלא מספיקה המחשבה על כך כדי להפעילם.

הגרד יכול להגיע ממקור פנימי שהגורם לו הוא בדרך כלל סוג של תגובה דלקתית, כמו תהליך הריפוי של פצע או אלרגיה, שהיא תגובת מערכת החיסון לחדירה של גורמים זרים. אחד החומרים שמופרשים מתאי החיסון בתגובה הדלקתית הוא היסטמין, שמרחיב את כלי הדם באזור הדלקת ומסייע לגיוס תאי חיסון שתפקידם להדוף את הפולשים. הבעיה היא שההיסטמין גם מגרה את הקולטנים וכך נוצרת התחושה המציקה.

למה מתגרדים - דלג

פעולת השפשוף מציפה את העור בגירויים חזקים של כאב, מגע גס, לחץ ורעידות וכך נוצרת הסוואה שמקילה מעט את התחושה המטרידה. המוח מפריש חומרים מתגמלים שגורמים לתחושת הנאה של ממש, מה שמעודד את המשך השפשוף. מחקרים שנעשו בעזרת אמצעי הדמיה הראו שגירוד הקרסול והגב הוא המהנה ביותר, ואף מתקרב להנאה שמתקבלת מפעילות מינית.

אליה וקוץ בה: הגירוד עצמו מספק הקלה זמנית בלבד, אך אינו מסיר את המקור לתחושה. ברוב המקרים  שפשוף העור גורם להחמרה, כמו סמים שגורמים להתמכרות בגלל הצורך בהעלאת המינון. הגירוד ממשיך לעורר את קולטני הגרד וגורם לקולטנים שעל העור מסביב לאזור להיות רגישים עוד יותר, מה שיוצר את התחושה המוכרת של העקצוץ הנודד. כעת צריך להרחיב את השטח המגורד כדי לחוש את ההקלה המיוחלת. כך נוצר מעגל קסמים של גרד וגירוד המזינים זה את זה. הפתרון היחיד הוא לחדול מהשפשופים, אם כי בדרך כלל זהו רפלקס חזק מאוד וברגע שמאבדים ריכוז הידיים מיד נודדות ומשפשפות את האזור שוב.

אמצעי יעיל יותר להקלה הוא קירור האזור המגרד באמצעות רטיות (קומפרסים) טבולות במים קרים או קרמים מצננים. ההולכה העצבית מואטת בקור, ולכן קירור העור מאלחש כל תחושה שמגיעה ממנו. אם מזהים את הגירוי שגורם לגרד, כמו חומר שמעורר אלרגיה, חשוב לאתרו ולהימנע מהמגע. משחות המכילות אנטי היסטמינים יכולות לעזור להקל על גירוד שנובע מתגובה דלקתית או אלרגיה.

רוב תחושות הגרד נעלמות מעצמן בתוך כמה דקות, אולם יש מקרים שבהם הן מתמשכות. יש אנשים שחווים גירוד כרוני בגלל חשיפה לחומר כימי שמגרה את העור כל הזמן, והוא יכול להיות מחוץ לגוף או בתוכו. לעתים העקצוץ הכרוני הוא תוצאה של אלרגיה לחומר לא ידוע או צריכת תרופות מסוימות, כמו תרופה לטיפול במלריה שזו אחת מתופעות הלוואי שלה. אנשים עם גרד כרוני נתונים לסבל תמידי ללא הקלה, אבל בשנים האחרונות התפתח מחקר מעמיק של התופעה, בשאיפה למצוא דרכים לטפל בה.

נטע סופר צור היא ד"ר במדעי החיים ומרצה בתחום

רוצים לשאול משהו? שלחו לנו דוא"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו