מה מסוכן בקרינה רדיואקטיבית?

תאי הגוף מסוגלים להתמודד עם מינונים נמוכים או חד פעמיים של קרינה, אולם בעוצמה גבוהה ובמינון גבוה היא יכולה לגרום נזקים מצטברים שבסופו של דבר מובילים לפגיעה במערכות הגוף ולמוות

נטע סופר צור
נטע סופר צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אחות בודקת ילד שפונה מביתו סמוך לכור הגרעיני צ'רנוביל אחרי האסון בשנת 1986
ילד שפונה מביתו סמוך לכור הגרעיני צ'רנוביל אחרי האסון בשנת 1986. פגיעה חמורה של קרינה גורמת נזק לתאים שיכול לעבור בתורשה לדורות הבאיםצילום: AP

לפני כמה שבועות רעשו כלי התקשורת מסביב לעולם: ממשלת רוסיה הסתירה מהציבור תקלה בכור גרעיני למטרות צבאיות, שבגללה נפלטה ממנו קרינה רדיואקטיבית לסביבה. התאונה התרחשה זמן לא רב לאחר שהסתיים שידורה של הסדרה "צ'רנוביל" (של HBO), שתיארה את אסון התפוצצות הכור בעיר הרוסית ואת הנזקים הנוראים שהוא גרר בעקבותיו.

בני אדם נחשפים לקרינה רדיואקטיבית כל הזמן. כמות מזערית ולא מזיקה של חומרים רדיואקטיביים נמצאת באדמה, בצמחים, במים ובאוויר. גם קרינה קוסמית, שמקורה בשמש שלנו ובכוכבים מרוחקים, פוגעת בכל מה שנמצא על פני כדור הארץ, בנוסעי מטוסים ובאנשים שיוצאים לחלל. קרינה מעשה ידי אדם נמצאת במכשירי הדמיה רפואיים ובמכשירים אחרים, בכורים גרעיניים, בצוללות גרעיניות ועוד.

החשש מפני קרינה רדיואקטיבית מובן, אלא שלא כל קרינה היא מסוכנת. אטומים מורכבים מגרעינים בגדלים שונים ומאלקטרונים המקיפים אותם, והגרעין עצמו בנוי מכמה חלקיקים אחרים. רדיואקטיביות פירושה פליטה ספונטנית של חלקיקים מגרעין האטום, שמטרתה להוריד את רמת האנרגיה של החומר. אפשר לגרום לאטומים לעשות את התהליך הזה באופן מכוון כדי להשתמש באנרגיה שנפלטת מהם, וזה מה שעושים בכורים גרעיניים.

הסכנה העיקרית בקרינה היא יכולתה לשנות מבנה כימי של מולקולה. קרינה כזו מכונה קרינה מייננת, מכיוון שהודות לעוצמתה הגבוהה היא יכולה לגרום להסרה של אלקטרונים ממולקולות וכך הופכת אותם ליונים, כלומר לא מאוזנים מבחינה חשמלית. קרינה רדיואקטיבית היא סוג של קרינה מייננת, וכך גם הקרינה האולטרה-סגולה מהשמש, שאינה רדיואקטיבית.

פגיעה במבנה של מולקולה גורמת לפגיעה בתפקודה. בתוך גרעיני התאים שמרכיבים את הרקמות והאיברים שוכנים הכרומוזומים, העשויים ממולקולות דנ"א ארוכות ומפותלות. בתוכן אצור כל המידע של התא והוראות הבנייה שלו. פגיעה ישירה של קרינה מייננת, או פגיעה עקיפה שנעשית על ידי מולקולות מיוננות כמו חמצן שהופך לרדיקל חופשי ואחראי על הזדקנות הגוף, יכולה להוביל לבעיה רצינית ומתמשכת.

הכרומוזומים מעבירים את הוראות הייצור מדור אחד של תאים לדור הבא, ואם המידע לא תקין הוא עובר בתורשה לתאים המשתכפלים, וכולם מכילים את אותן השגיאות. זה בדיוק מה שעושה הקרינה הרדיואקטיבית, והשגיאות שהיא יוצרת משליכות על תפקודו של התא הפגוע ולגום למותו או למוטציה שתעבור בתורשה לתאים הבאים שיתחלקו ממנו.

גברים בחליפות הגנה מפני קרינה בודקים חשיפה של גבר יפני לקרינה רדיואקטיבית בעיר פוקושימה
צוותי בדיקת קרינה בעיר היפנית פוקושימה בשנת 2011. קרינה חזקה יכולה להיות קטלנית משום שהיא חודרת עמוק יותר לגוף והורסת תאי שריר ותאי מוחצילום: AP

מיליוני נזקים קטנים ברצפי החומר התורשתי שבתאי הגוף נוצרים כל הזמן בגלל פגיעות סביבתיות או פנימיות. אבל בגוף פועלים מנגנונים מתוחכמים שמסוגלים לתקן את השגיאות. הגוף מצליח להתמודד עם מינון נמוך של קרינה, שפגיעתו אינה גדולה בהרבה מזו שהתאים מסוגלים להתמודד עמה ביומיום.

פגיעה מתמשכת של קרינה רדיואקטיבית חזקה היא משהו אחר לגמרי: היא יכולה להוביל להצטברות של מוטציות רבות בתאים, כלומר שינויים ברצף הגנטי שמובילים לטעויות בפעילות התא. הקרנת אדם בקרינה רדיואקטיבית לא תהפוך אותו לענק הירוק, אבל אם המוטציות האלו מופיעות בתאי המין הן יכולות לעבור לצאצאים ולגרום מחלות גנטיות. הופעתן בתאים אחרים מובילה לפגיעה בבקרת הגדילה של התא, מה שלפעמים הופך בהמשך לגידול סרטני.

עוצמת הקרינה ומשך החשיפה קובעים את רמת הנזק. ככל שעוצמת הקרינה גבוהה יותר, כך גדל הסיכוי לכך שהיא תגרום למותם של התאים, מכיוון שהם לא מצליחים להתגבר על הנזק הנרחב לכרומוזומים. מוות של מעט תאים הוא נסבל, אבל מוות של תאים רבים פוגע בתפקודו של האיבר כולו. הראשונים שנפגעים הם תאים שמתרבים מהר כמו תאי עור, תאי שיער, מערכת העיכול ותאי הדם. לכן התסמינים הראשונים של חשיפה לקרינה הם כוויות על העור, נשירת שיער ושיבוש תפקודה של מערכת החיסון בעקבות פגיעה בגדילת תאי הדם הלבנים. קרינה חזקה יכולה להיות קטלנית משום שהיא חודרת עמוק יותר לגוף והורסת תאי שריר ותאי מוח.

התגובה לחשיפה לכמות גדולה של קרינה רדיואקטיבית בזמן קצר נקראת תסמונת קרינה חריפה. זה מה שקרה לאנשים שנפגעו מפצצות האטום בהירושימה ונגסקי ולמי שנחשפו לקרינה גבוהה בעת טיפול בתקלה בכור הגרעיני בצ'רנוביל. התסמינים מופיעים כיממה לאחר הפגיעה: חשיפה קטנה יחסית גורמת בחילות והקאות, כאבי ראש, שלשולים, צואה דמית ונשירת שיער, ואילו חשיפה לכמות קרינה גדולה גורמת בעיות נוירולוגיות (של המוח ומערכת העצבים) ולמוות.

הטיפול בפגיעה מקרינה ניתן בהתאם לנזק שנגרם. פגיעה במערכת החיסון דורשת טיפול אנטיביוטי נרחב כדי למנוע זיהומים שמערכת החיסון הפגועה לא יכולה להתמודד עמם לבדה והחולים חייבים להיות במנוחה מוחלטת. במקרים הקיצוניים החולים יעברו השתלת מח עצם, רקמה שמייצרת את תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים וטסיות הדם.

נטע סופר צור היא ד"ר במדעי החיים ומרצה בתחום

רוצים לשאול משהו? שלחו לנו דוא"ל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ