למה יש אנשים שיכולים להזיז את האוזניים?

חמישית מהאנשים מסוגלים לנענע את אוזניהם באופן רצוני. הסיבה לכך היא שזהו שריד אבולוציוני מהזמן שבו האבות הקדמונים היו צריכים להיזהר מטורפים ולזהות את מקומה של החיה שהם מתכוונים לצוד

נטע סופר צור
נטע סופר צור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אוזן של אישה
בגוף האנושי קיימים יותר מ-600 שרירים קטנים וגדולים שפעולתם נשלטת על ידי המוח, ושלושה מהם נמצאים סביב האוזןצילום: Ninell_Art / Getty Images / iSto
נטע סופר צור
נטע סופר צור

בגוף האנושי קיימים יותר מ-600 שרירים קטנים וגדולים שפעולתם נשלטת על ידי המוח, כולל במקומות שלא ברור בשביל מה צריך אותם בכלל. למשל, אצל כל בני האדם יש סביב האפרכסת (אוריקל) קבוצה של שלושה שרירים, המכונים שרירים אוריקולרים. רק מעטים יודעים איך להשתמש בהם, ועוד פחות יודעים שמה שיכול להיות טריק מסיבות נחמד הוא שריד אבולוציוני עתיק.

תפקידה של האפרכסת המעטרת את האוזן החיצונית הוא למקד את גלי הקול מהסביבה. גלי הקול נכנסים לתעלת האוזן ויוצרים תנודות בעור התוף, המפריד בין האוזן החיצונית לבין חלקיה הפנימיים. בהמשך הדרך התנודות האלו מומרות למסר חשמלי שמגיע למוח ומתפרש בתודעה כצליל.

עבור בעלי חיים רבים, שמיעה חדה היא חוש הכרחי להישרדות: בזכות האזנה לרחשים והיכולת להבין מהיכן הגיעו החיה יכולה להימלט מטורפיה, או למצוא את טרפה. יכולת הנעת האוזניים שקיימת בחיות רבות מאפשרת להן למקד את ההקשבה למקום מסוים שממנו מגיע הרחש שאותו הן רוצות לשמוע.

אפשר לראות זאת אצל כלב או חתול: משמיעים להם רשרושים מכיוונים שונים, וצופים בהם מזיזים את אוזניהם בהתאם. הפניית האוזניים לכיוונים שונים דומה להתמקדות של העין: המטרה היא להקשיב טוב יותר לצלילים שמגיעים מכיוון אחד, ו"לטשטש" את הרעשים האחרים שהאוזן לא פונה אליהם.

במהלך האבולוציה והתפתחות מינים חדשים התנוונו יכולות רבות והתפתחו אחרות. השרירים המניעים את האוזניים הם חלק מהשרידים האבולוציוניים שהמין האנושי נושא עמו, כמו שיני בינה - שיניים טוחנות ששימשו ללעיסת מזונות קשים, ועצם העוקץ (עצם הזנב) שהיא חוליות מחוברות שבעבר הרחוק היו שייכות לזנב שקיים בעוברים אנושיים ובבעלי חוליות אחרים.

יכולתם של בני האדם להזיז את האוזניים אינה מכבידה על הישרדותו של המין האנושי, ולכן היא לא נעלמה לחלוטין. עם זאת, מכיוון שאין לה תרומה הישרדותית, היא אינה הכרחית: זו הסיבה לכך שכשנולדו אנשים עם מוטציה שלא אפשרה להם להזיז את אוזניהם הם לא איבדו מכושרם ההישרדותי, והמוטציות הלא מזיקות עברו בתורשה לצאצאיהם.

היכולת להזיז את האוזניים נותרה אצל כ-20% מבני האדם. התורשה של התכונה הזו היא דומיננטית עם חדירוּת חלקית, כלומר לרוב מנענעי האוזניים יש לפחות הורה אחד שיכול לעשות את זה, אך קיימים מקרים שבהם להורים מנענעים נולדים ילדים בעלי אוזניים נייחות. ישנם חוקרים הטוענים שאחדים מאלה שאינם יכולים להזיז את אוזניהם יכולים ללמוד לעשות את זה באמצעות אימון, כלומר לנסות הנעה של שרירים בפנים בזמן שהם מתבוננים באוזן באמצעות מראה ולהבין אילו תנועות גורמות לה לנוע, אבל רוב האנשים אינם כאלה.

בעוד שאנשים מסוימים מנסים ללמוד איך להזיז את האוזניים, ישנם כאלה שלא יכולים להפסיק לעשות זאת. תסמונת האוזניים הזזות היא סוג של דיסקינזיה (Dyskinesia), כלומר פגיעה בשליטה העצבית על שרירים רצוניים שמובילה לתנועתיות חוזרת ובלתי נשלטת, כמו במקרים של טיקים. אפשר לטפל במצב זה באמצעות הזרקה מקומית של רעלן הבוטולינום, המשמש גם בזריקות בוטוקס קוסמטיות ורפואיות. הרעלן משבש את התקשורת בין תאי העצב לבין השריר, ובאופן הזה מונע את כיווץ השרירים ומעניק להם אפשרות לנוח.

נטע סופר צור היא ד"ר במדעי החיים ומרצה בתחום

רוצים לשאול משהו? שלחו לנו דוא"ל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ