יואל דונחין

בהיותי סטודנט לרפואה עבדתי לפרנסתי כאח בחדר מקרי אסון (כך בפירוש נכתב על שלט הכניסה) במרכז הרפואי תל אביב, איכילוב. המחלקה הזאת היתה די קטנה, מספר המיטות היה מועט והמהומה היתה רבה. כסטודנט לרפואה, חמש השנים שעבדתי שם בסופי השבוע (מיום חמישי אחר הצהריים עם סיום הלימודים ועד מוצאי שבת) היו מקור הכנסה נכבד, אך בנוסף לכך לימדו אותי כמה מרזי עולם הרפואה, למשל הצורך להגיב מהר לחולה, בשל סיבות פיזיות ונפשיות כאחת. חמש השנים הללו סייעו לי להתמודד עם החיים האמיתיים מחוץ לחממת בית הספר לרפואה. אך לאחר מכן הן גרמו לכך שלא אבחר במקצוע רפואי הקשור במחלקה לרפואה דחופה - המלר"ד (זהו השם שהחליף את "חדר מקרי אסון" ו"חדר מיון").

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ