לפעמים המוות הוא הטיפול הרפואי הטוב ביותר

פסק הדין שהתיר להמית חולה במחלת ניוון שרירים הוא אמיץ ובא לתקן את מגרעות חוק החולה הנוטה למות. כיום יש להמשיך ולקדם את החוק כדי לסייע כמה שניתן לחולים סופניים להיגאל מייסוריהם

אבינעם רכס // דעה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אבינעם רכס // דעה

פסק הדין שהתיר לאחרונה לחולה במחלת ניוון שרירים סופנית (ALS) לסיים את חייו הוא פסק דין אמיץ המקדם את זכות הפרט על חייו ועל מותו מעל ומעבר לחוק "החולה הנוטה למות 2005" - המאפשר לאדם להימנע מטיפול רפואי מציל חיים רק אם תוחלת חייו קצרה משישה חודשים. בית המשפט אף התווה את הדרך לעשות זאת: יש לחזור ולקבל את בקשתו של החולה לסיים את חייו מתוך הכרה צלולה. היה והתקבלה בקשה כזו ניתן יהיה "לבצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה, עד למינימום..." ולהביא בכך למותו. פסק הדין, שנתן השופט רחמים כהן, בא לתקן את מגרעות חוק החולה הנוטה למות: ראשית, חולה סופני אף שאינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו אינו נחשב "נוטה למות" שכן השימוש במכשיר הנשמה מאפשר לכאורה לשמר את תוחלת חייו ללא הגבלה כמעט, ופסק הדין הנוכחי התעלם מהגדרה זו. שנית, החוק אוסר על פעולה אקטיבית המביאה למותו של אדם, ובייחוד ניתוק ממכונת הנשמה, ובכך דן את החולה לייסורים מתמשכים כל עוד מכשיר ההנשמה פועל. במקרה הנוכחי הדבר חייב את בית המשפט בלוליינות משפטית יצירתית. לא החולה נותק מהמכשיר, המכשיר הוא שנותק ממנו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ