האנשים ששומעים קולות ולא מנסים להשתיק אותם

הולכות ומתפתחות בארה"ב חלופות אלטרנטיביות לפסיכיאטריה המסורתית, שאינן רפואיות ודוגלות בהחלמה בשיטות הוליסטיות במקום בטיפול תרופתי בתסמינים

בנדיקט קרי
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנדיקט קרי
ניו יורק טיימס

הוליוק, מסצ'וסטס. חלק מהקולות שקרוליין ווייט שמעה כל חייה היו קולות מנחמים, הם גוננו עליה כמו קרוב משפחה אהוב. הקולות האחרים — "את כלום, הם רודפים אותך, הם יהרגו אותך" — הם אלה שבגללם עברה טיפולים כושלים במשך יותר מעשור, ובהם אשפוזים ותרופות. כל זאת בניסיון להשתיק את האיומים הפנימיים הללו. היא הצטרפה לקבוצת תמיכה של מי שנקראים "שומעי הקולות" ושם ניסתה גישה שונה לחלוטין; היא ביקשה מחברי הקבוצה לפנות ישירות אל הקולות ולשאול אותם "מה אתם רוצים?". "חשבתי על זה והבנתי שהקולות רוצים שאהיה בטוחה, שיכבדו אותי ושיתמכו בי", אומרת ווייט בת ה–34. מאז אותה פגישה בשלהי 2014 היא מובילה התארגנות הולכת ומתרחבת של קבוצות שכאלה, הנקראות Hearing Voices Network - HVN ("רשת שומעים קולות"). בימים אלה - שבהם דנים בקונגרס בצעדים להרחבת הנגישות לפסיכיאטריה המסורתית, במיוחד עבור אלה הסובלים מפסיכוזה קשה, שמגיעים לעתים קרובות לבתי הכלא או הופכים לחסרי בית — הולכות ומשתרשות להן חלופות, המנוגדות מאוד לתפיסות המקובלות בתחום. הן אינן רפואיות ומבכרות החלמה בשיטות הוליסטיות על טיפול בתסמינים. הן הופכות נגישות יותר ויותר באמצעות מגוון טיפולים בבתי המטופלים, מעונות וקבוצות דוגמת HVN, שחבריהן מסייעים זה לזה להתייחס לכל קול כאל מטאפורה במקום לנסות להשתיק אותו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ